סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 27 ביוני 2005 בשעה 7:24

דברים נרגעים קצת ואולי לא.
ההוא עוד יושב לי בנשמה.
הלילה חלמתי עליו ועל מישהי מכאן שגם איתה גיליתי שהיה לו קשר.
גם אחותי הייתה בחלום הזה, ובחלום הוא עשה את מה שמעולם לא עשה לי. הזמין אותן למקום שבו אני מעולם לא הייתי.
איזה כאב.
אני מחכה ליום שבו לא אחלום עליו יותר. כבר חודש וחצי שהחלומות הללו פולשים אלי כמעט מדי לילה.
PTSD זה מה שזה כנראה.
מכירה את זה טוב.
פלשים, חלומות, ריחות שמעוררים את הטראומה. כל מיני כאלה.
ובינתיים ת. ידידי הצייר הפילוסוף המתוק קרוב יותר מאי פעם. ומתוק מתוק.
תכף תבוא אלי מורן ונלמד יחד למבחן שלנו.
החיים ממשיכים. כשהלב שלי פתוח וגם כשהוא סגור.
רוב הזמן הוא פתוח.

en1 - מודה שנכנסתי לבקר בבלוג שלך היום בפעם הראשונה..
ומה אני אגיד?
את כותבת מהבטן וזה מרגש.

מקווה שהכאב יעבור בקרוב,
e
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י