סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 28 ביוני 2005 בשעה 18:53

אני חושבת שאני צריכה למות כדי לגאול את העולם ואת עצמי מיסוריה של מייפל.
אבל אני לא יכולה למות כי אז לא יהיה מי שיטפל בשחרחר שלי. כלומר, אף אחד לא יאהב אותו כמו שאני. (כל היום אני שרה לו: מי אוהב אותך יותר ממני...)
אבל באמת שדי. אולי זה הזמן לשים לי קץ.
כל הרע שרע לי שורף לי את הושט. כמו שמרגישים כששותים אקונומיקה.

noya - מתוקה,
אלוהים נתן לך במתנה את החיים על פני האדמה...
שום דבר לא שווה את זה..
שולחת לך המון כוח...
לפני 19 שנים
venus in our blood​(שולטת) - לאאאאאאאאאאאאאאא מרשה לך!!!!!!!!
תשתכרי, תתמסטלי, תרביצי לכרית, תבכי, תצעקי, תשתולללי, תשמעי מוזיקה בפול ווליום, תני לזה לעבור.
וזה יעבור.
לפני 19 שנים
עקשנית​(נשלטת) - אני בחיים שלי לא שתיתי אקונומיקה :)

זה אמור לחטא קצת לא ? לנקות?

שיעבור אמן ורק בטוב היסורים...

אין בעולם יאוש כלל...
לפני 19 שנים
קלייר​(נשלטת) - אם לא תהיי פה, יותר מדי טוב יחסר לעולם הזה.
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י