זן ואומנות אחזקת המנוש

כשאיתי היה עושה קניות בסניף מגה סמוך למגוריו היו לו מין קטע כזה...
הוא היה אוהב ללכת תמיד לשלם בקופה הראשונה מימין, אצל הקופאית האתיופית הסקסית ההיא.
הוא היה אוהב לנעוץ את עיני התכלת המדהימות שלו בעיניה הביישניות ולראות איך תוך שניה היא משפילה את עיניה במבוכה.
איתי היה מאד נהנה מהמבוכה הזו שלה. לפעמים הוא לא היה מסתפק במבט החודר שלו ומוסיף הערה בסגנון: 'מה שלומך מיכל? (הוא ידע את שמה לפי התג שלבשה על המדים), יש לך תוכניות לאחרי המשמרת? מה? יכול להיות שלבחורה יפה כמוך אין חבר?...'

מיכל מעולם לא ענתה לו. רק השפילה עוד יותר את מבטה הנבוך. הרגישה איך עורה נהפך אדום בוהק, ואיך למזלה, בזכות הגוון האתיופי שלה איתי לא יכול להבחין בכך ולחגוג את ניצחונו.

באותו יום אביבי, זיהה איתי את מיכל בקופה הרגילה שלה ומיהר עם העגלה שלו לכיוונה. הוא הביט בה. חושב שוב שאלמלא הביישנות שלה, המבט המושפל, החלוק האדום המכוער של 'מגה', השיער האסוף בקוקו בצורה כל-כך שמרנית, והמשקפיים המורתיות שהיא לבשה היא היתה יכולה להראות מעולה...

הרי גם החלוק 'מגה' לא ממש הצליח להסתיר את העובדה שמיכל קטנטנה וחטובה, ובעלת תוי פנים יפות ועור שוקולד...

גם הפעם לא הסתפק איתי במבט החודר וזרק בחיוך לכיוונה של מיכל: 'אז מה את אומרת, אולי הערב נעשה משהו...'

מה רבה היתה תדהמתו של איתי שבמקום להשפיל מבט הרימה מיכל את ראשה, חייכה חיוך ביישני, הסתכלה לו לתוך העיניים וענתה: 'אנחנו סוגרים עוד רבע שעה. יקח לי עוד כמה דקות להתארגן, אתה מוזמן לחכות לי בחוץ.

את עשרים וחמש הדקות הקרובות בילה איתי במכוניתו חסר סבלנות ובעיקר עסוק בלהבין למה לעזאזל הוא באמת מחכה לה. לעכברה האתיופית הזו... הרי זה היה סתם בדיחה. הן הרי ממנטליות שונה. שמרנית. היא לא תכנס איתו למיטה וממילא הוא לא באמת מתכוון לצאת איתה. כל מה שהוא צריך זה להניע את המכונית ולהעלם. ולהבא לעשות קניות בשופר-סל במקום.

ומצד שני הסקרנות הזו... איתי יצא וזיין בחורות מכל הסוגים. חוץ מאתיופית. זה סקרן אותו. הוא לא היה יכול שלא לחשוב על הסיכוי הקטנטן שאולי כן יצא לו מזה משהו...
והסיפורים שיוכל אחרי זה לספר - אף אחד מהחבר'ה לא היה עם אתיופית...

כשמיכל צעדה לכיוון מכוניתו איתי בקושי זיהה אותה. שום זכר לעכברונת מהקופה לא היה בדיווה השחומה שצעדה למולו:
החלוק האדום של מגה הושאר בחנות. וכעת היא הידסה לפניו במכנסי ג'ינס צמודים במיוחד ונמוכים במיוחד, וגופייה לבנה וצמודה. היא היתה מאופרת, המשקפיים נעלמו, והקוקו האסוף המעצבן פינה מקום לרעמת שיער שחורה ומתולתלת שהוחזקה ע"י סרט אדום ססגוני מעל מיצחה.
לפניו ניצבה במלוא הדרה כוסית מסוג 'אתיופית'

'הי...' אמרה מיכל בחיוך רחב כשנכנסה לאוטו.
'הי בעצמך' מלמל איתי, מרגיש לראשונה בחייך שהוא זה שמסמיק עד עמקי נשמתו בגלל בחורה.
'אז מה?...' היא חייכה אליו שוב 'כל הנצ'ים כאלה חרמנים?'
'מה?...' מלמל איתי במבוכה.
'הנצ'ים...' ככה אנחנו קוראות לכם, הלבנים, טוב לא חשוב, אתה צריך להזמין אותי קודם לבירה לפני שאני מזמינה אותך אלי הביתה, אנחנו האתיופיות קצת שמרניות אתה יודע...'
איתי בהה בה בתדהמה ובחרמנות, משוכנע שזה הולך להיות לילה מעניין.
והוא צדק.