זן ואומנות אחזקת המנוש

איתי, שתוי, נרגש, וחרמן, התחיל לעכל את הערב ההזוי שהוא עובר:

3 לפנות בוקר, הוא נמצא בחברת כוסית על אתיופית בדירת החדרון וחצי שלה בשכונת עמישב בפתח-תקוה, חרמן כמו שלא היה מימיו אבל לא ממש יודע מה לעשות...

מצד אחד מעולם לא היתה לא בעיה עם בחורות, אבל מצד שני היא אתיופית וידוע שהן לא בקטע של סטוצים... מצד שלישי הבחורה לקחה אותו אליו הביתה באמצע הלילה...

פתאום התחוור לאיתי האמת המרה: הוא בכלל לא רוצה לזיין אותה. תיקון: הוא מת לזיין אותה. אבל יש דבר אחד שהוא מת לעשות אפילו יותר. לחבק אותה ולהזדקן איתה, ולהוליד איתה ילדים מוקה...

'אני עושה לנו קפה...' קטעה מיכל את הרהוריו הנוגים של איתי על נכדים מולטיים.

הוא הביט בדירה. קטנה מאד. אבל השרתה עליו אוירה נינוחה ונעימה: הסלון היה גם חדר שינה שכזה. במרכזו מיטה ענקית, מערכת סטראו קטנה, איתי הציץ באוסף הדיסקים כדי לגלות, כמה מפתיע, שהנסיכה שלו אוהבת בעיקר היפ-הופ ורגאיי...

שולחן קטן ועליו כלי איפור, עוד שולחן ועליו חומר לימודים, מחשב נייד (מדגם די ישן...) , ארון בגדים פתוח, על המיטה היו זרוקים עוד שני ג'ינסים שלה,שאיתי תהה איך בנאדם בגיר אמור להשתחל לתוכם, כמה חולצות, חזיה אחת, ועל הריצפה זוג גרביים...

בכיור היו 3 כוסות לא שטופות. 'בלגניסטית' ציין לעצמו איתי בסיפוק.

מיכל הגיעה עם מגש ועליו שתי כוסות קפה שחור וצלוחית עוגיות

'אצלנו קוראים לזה 'בונה' היא אמרה, ואנחנו אף פעם לא מגישים את זה עם מתוק... אני קצת השתכנזתי, וחוץ מזה אני קונה הכל בזול ב-'מגה'. איתי צחק. בגלל שחדר השינה של מיכל היה בעצם גם הסלון היא הניחה את מגש הקפה על המיטה והם פשוט נשכבו על המיטה אחד לצד השני, שכובים על בטנם.

'תוריד את החולצה' פקדה מיכל כשסיימו את הקפה. איתי הנרגש ציית מייד. מיכל החלה ללטף אותו עם גב הציפורניים שלה על החזה שלו. זה הטריף אותו. היא הורתה לו להוריד את הנעליים והגרביים והמכנסיים שלו. איתי נשאר כשתחתונים בלבד לגופו, ובמרכזם איברו בונה אוהל סיירים קטן. הוא היה על גבו. מיכל התיישבה עם ישבנה על חזהו בפיסוק. כשברכיה חוסמות את ידיו. היא העבירה את ציפורניה בשנית בעדינות מצמררת. הפעם על צידי גופו.

איתי לא זכר שאי פעם משהו דיגדג אותו בצורה כזו אבל הוא לא הצליח לזוז... הקטנה הזה התמקמה עליו כל-כך טוב עם התחת שלה על החזה והברכיים שלה על הזרועות שלו. הוא עצם את עיניו. בשרו סומר לחלוטין. מתמכר לתחושה הגסה של הג'ינס שלה על החזה שלו.

היא המשיכה לגעת בו בציפורניה בצידי גופו הרוטט. נאחזת בכל נקודה בה היא מגלה רגישות מיוחדת אצלו ומתעללת בו...

אחרי דקות ארוכות של עונג משולב בסיוט היא הפסיקה. מיכל הדליקה לעצמה סיגריה - לא משחררת לשניה את איתי מאחיזתה.

'אז מה, פרנז' חמוד שלי? (איתי הבין שגם זה איזשהו כינוי של אתיופים ללבנים...) אני רואה שאתה חרמן טילים עלי... רוצה לדעת מה הפנטזיה שלי?....'

'כן...' מלמל איתי.

'זה מאד פשוט... אני מפנטזת על שפוט לבן. שיהיה סנג'ר שלי. שיהיה עבד שלי. שאני אעשה ממנו סמרטוט. מתאים לך להיות הסמרטוט שלי?... כי אם לא..' כאן מיכל נשפה מעשן הסיגריה ממש ממש מתחת לאפו של איתי לתוך פרצופו, ומייד אח"כ העבירה שוב ציפורן הפוכה וקטלנית על צידי גופו של איתי שגרמה לו לפרכס בחוסר אונים מתחת לישבנה וברכיה שהמשיכו להצמיד אותו חסר אונים...

'כי אם לא...' חזרה מיכל על דבריה 'אז אתה יכול לנסוע חזרה הביתה עכשיו...'

'אז מה אתה אומר?... מתאים לך להיות עבד מושפל של אתיופית?... מתאים לך להיות שפוט שלי?... מתאים לך שאני אתחיל להשפיט אותך ולאלף אותך?...'

'ככככןןןן' מלמל איתי. לא. זה לא נראה לו מוזר. מבחינתו הוא מוכן להיות עבד לכל החיים של הנסיכה המדהימה הזו שישבה עליו והכניעה אותו בלי שום מאבק. 'מתאים לי....'

'מעולה' אמרה מיכל ותפסה במהירות את הנייד שלה. בזריזות של בחורות בנות 23 היא סימסה שתי הודעות. 'למי את מסמסת בשלוש לפנות בוקר...' לא יכול היה איתי להתאפק ושאל בחשדנות.

'נכון שאתם הבחורים תמיד מפנטזים על 3 בחורות?... אז הנה הפנטזיה האולטימטיבית שלך... 3 אתיופיות הולכות להפוך אותך לחפץ שלהן...'