זן ואומנות אחזקת המנוש

סטירה מצלצלת העירה אותו.

בשניה הראשונה הוא היה אחוז פאניקה. העיניים שלו היו קשורות ולקח לו שתי שניות להזכר למה הוא לא רואה כלום, ולמה לעזאזל הוא שוכב לו על הריצפה ולא על מזרן הפוטון המפנק שלו אצלו בבית בשכונת המשתלה...

ואז הצעיף הורד מעיניו. 'בוקר טוב נצ'...' היא אמרה. זאת היתה עדי. הוא הביט בה מלמעטה למעלה. המחזה שניגלה לעיניו היה מלבב. עיניים שחורות ענקיות, שפתיים חושניות, עצמות לחיים גבוהות ומסותתות, היא היתה יפיפיה אמיתית. השיער שלה היה קלוע בצמות ואסוף במטפחת בצבע תורקיז. היא לבשה ג'ינס משופשף וטישרט לבנה גזורה. היא היתה בגובה ממוצע ורזה, אבל דגם פחות פטיטי ממיכל.
היה לה פירסינג קטן באף וקעקוע צמיד על זרועה השמאלית.
היא היתה יחפה, סקסית, והיא חייכה אליו.
'שמעתי ממיכל שלקחת אותה אתמול לדאנס-בר... אז מה? אתה אוהב לרקוד...'
'את יודעת... לפעמים... כשאני שתוי...' ענה איתי, עדיין לא מבין למה היא חותרת.

עדי פסעה לכיוון המערכת סטריאו והפעילה מוסיקה. איתי דוקא אהב היפ-הופ. נדמה היה לו שהוא מזהה את מייסי גריי...
עדי תפסה את איתי בשערותיו ואילצה אותו לקום. לא היה לו קל לעמוד על רגליו שהיו קשורות זו לזו צמודות אחת לשניה וכשידיו קשורות מאחורי גבו ואינן יכולות לסייע בשיווי המשקל.

'קדימה... אני רוצה לראות אותך רוקד... ' אמרה עדי בחיוך.
עדי הסתכלה על איתי. היא ראתה את הדילמה שמתחוללת בו. היא הרגישה שאחרי כל ההשפלות שהן העבירו אותו בלילה: היריקות, הסטירות, ההשפלות על הזין שלו... היא הרגישה שאף אחת מההשפלות האלה לא שברה אותו, אבל שלעמוד מולה עירום וקשור, ולרקוד מולה, זה השפלה מוחלטת עבורו שהוא לא יעשה בקלות.

והיא הרגישה שכן - היא הולכת להשפיל אותו עכשיו עד עפר, ולאלץ את היפיפוף הגאותן הזה לרקוד עירום מולה. וזה חירמן אותה בטירוף.

'תראי עדי...' מלמל איתי, שוכח לחלוטין את גינוני הטקס וקורא לה בשמה... אני לא חושב שזה רעיון טוב, ואני גם קשור....'
הסטירה המצלצלת שעדי החטיפה לו, בהעדר יכולת לוסת שיווי משקל עם ידיו הקשורות, העיפו אותו שוב לריצפה. הוא היה מושפל עד עפר. עדי לא אמרה כלום. היא רק תפסה שוב בשערו ואילצה אותו שוב לעמוד על רגליו...

היא תפסה אטב כביסה והצמידה אותו לאיבר מינו. 'כל פעם שתיפול, אני מוסיפה לך אטב אחד...'

איתי בהה בה בחוסר אונים. הוא שקל להתנפל עליה. אבל איך? חוץ מלנגוח בה הוא לא יכול לעשות כלום. אבל לא. הוא לא מתכוון לרקוד לפניה. עדי העיפה לו סטירה מצלצלת נוספת. איתי התנדנד והתנדנד, מנסה להזיז את כתפיו ולמצוא נקודת שיווי משקל ולהשאר על רגליו. ללא הצלחה. הוא נפל שוב על הריצפה. ראשו מכה בריצפה. עדי התכופפה. היא הוציאה מהכיס של הג'ינס שלה אטב נוסף והצמידה לו. הפעם לאף.

עדי הביטה בו. משועשעת מהמאבק שהוא מנהל עם עצמו. היא ידעה מהשניה הראשונה שנכנסה שהיא מלחיצה אותו. שהוא מפחד ממנה. והרעיון שהנצ' הזה מפחד ממנה גירה אותה מאד.
הפעם היא לא הרימה אותו. היא תפסה אותו והרימה אותו למצב של עמידה על הבירכיים...

'אתה ממש לא רוצה לרקוד?' היא שאלה בטון אמפטי...

'לא... בבקשה תוותרי לי...' ביקש איתי.

'אני רוצה לראות אותך מתחנן' המשיכה עדי לרמוס את שארית כבודו העצמי של איתי.

לאיתי לא היה איכפת להתחנן. הוא הרכין את ראשו והחל ללקק את כפות רגליה של עדי. 'אני מתחנן לפנייך גבירה שחורה, תוותרי לי, בבקשה, אל תכריחי אותי לרקוד...

עדי תפסה את מצלמת הוידאו שהיתה מונחת על הכיסא והמשיכה לצלם. 'אז מה' היא שאלה 'איך ההרגשה להתרפס בפני אתיופית?... מוצא חן בעיניך?...'
איתי הביט בה בהכנעה ובהכרת תודה, מאושר על זה שהריקוד נחסך ממנו. המצלמה לא הטרידה אותו. כל מה שהפחיד אותו זה לרקוד בפניה. ואז היא תפסה אותו שוב בשערו והרימה אותו.
'נחמד לראות אותך מתרפס אבל אני מחכה לריקוד...'
איתי השפיל את עיניו. הוא לא זז. מייסי גריי עברה כבר לשיר השני והסטירה המצלצלת שעדי הנחיתה עליו לא גרמה לא להתנדנד אפילו לשניה. הוא נפל מלוא קומתו ארצו. ואז הוא קלט שהוא בוכה. היא שברה אותו. סופית.

גם עדי ראתה שהוא בוכה. היא התכופפה וליטפה אותו בעדינות בראשו. היא נתנה לו נשיקה אל הפה והרימה אותו בעדינות. כשעמד על רגליו הוציאה שני אטבים נוספים ושמה אחד אחת על כל אוזן.

ואיתי התחיל לרקוד.