זן ואומנות אחזקת המנוש

כשנכנסו הבנות לבית, עמוסות בשקיות ובחבילות הן עמדו פעורות פה מול המראה שניצב מולן:

איתי, קשור בידיו וברגליו, אך ללא כיסוי עיניים, עומד במרכז החדר, ורוקד כמו מוקיון לצלילי הדיסק של מייסי גריי, כשעל איבר מינו, שתי אוזניו, והאף שלו, מתנוססים אטבי כביסה.
עדי, לעומת זאת, ישבה בשחצנות על הכורסא מולו, רגלייה על שרפרף גבוהה, ידה האחת מחזיקה סיגריה, וידה השניה בקבוק בירה, והיא צופה בהנאה במחזה המשפיל....

מיכל פרצה בצחוק. הרעיון שכיסוי העיניים יוסר מאיתי לא היה בתכנון אבל היא היתה חייבת להודות שעדי שיחקה אותה עם הרעיון להרקיד את הקוף, שללא ספק נראה המום ומושפל...

איתי ראה את הבנות וקיווה שארוחת הבוקר הצפוייה תגאול אותו מייסורי ריקודיו. הוא הביט לראשונה בישראלה. היא היתה דגם טיפה יותר קטן של עדי: קטנטונת, רזה, טיפה יותר בהירה מעדי וממיכל, שיער גולש מסולסל,, וגם לה היה פירסינג קטן באף. היא לבשה ג'ינס תכלת דהוי, חולצה מנומרת (שעלתה לאיתי רק חצי שעה לפני כן 350 ש"ח) ומגפיים שחורות נמוכות (שעלו לאיתי רק חצי שעה לפני כן 850 ש"ח - האמת שישראלה היא זו שהביעה קצת יסורי מצפון על מסע הקניות. בתגובה מיכל לקחה אותה לסניף בנק ומשכה בעזרת כרטיס האשראי של איתי והמספר הסודי שלו את תמצית החשבון שלו - מה ששכנע את ישראלה שמסע הקניות הזה לא רק הוגן, אלא אף הכרחי...).

ישראלה נצמדה לאיתי וצבטה אותו בישבנו. גם היא אהבה את סצנת הריקוד. אבל היו לה רעיונות לשיפור.
היא שלפה מתיק האיפור של מיכל אודם ואיפרה את שפתיו של איתי. אח"כ שלפה ממגירת הלבנים שלה חוטיני אדמדם, ופקדה עליו ללבוש...

איתי הביט בתחנונים במבט הלועג שלה. ישראלה שלחה יד ותפסה לו את הביצים בכוח.איתי הרגיש שהנשמה פורחת לו. 'בסדר אני לובש... סליחה...'
'תגידי מיכל, אין לך איזה דיסק מזרחי לשים, שהוא ירקוד?, זה יכול להיות מה זה קטעים?...'
לצערו הרב של איתי מיכל מצאה אוסף להיטים מזרחי.
הבנות התיישבו על הכורסא, רגליים למעלה, סיגר קובני משובח אצל כל אחת, וצלחת גרעינים על השולחן.
ישראלה החזיקה את מצלמת הוידאו בקלוז-אפ על איתי, רוקד לצלילי אבי פרץ, מאופר בגסות, וחוטיני קטנטן לא מצליח לכסות את איברו העומד והמעוטר באטב כביסה.

ישראלה העבירה את המצלמה לעדי ופקדה על איתי להתקרב. כשהתקרב היא ירקה עליו מלוא חופן קליפות גרעינים, צבטה אותו בישבנו ופקדה עליו: 'תפסיק לרקוד כמו אשכנזי, אני רוצה לראות אותך רוקד ריקודי בטן, קדימה תענטז עם התחת אם אתה לא רוצה שאני אתלוש לך לגמרי את הביצים האשכנזיות שלך...'

איתי ניסה ככל יכולתו לנענע את האגן. הוא הרגיש שכל שאריות כבודו העצמי כבר מזמן לא פה, וכל שרצה היה לרצות את שלוש הבנות המדהימות האלו שהפכו אותו לשפוט מוחלט שלהן. הוא אפילו הרגיש שהוא משתפר לאט לאט ככל שכבודו העצמי הופך לזכרון יותר רחוק ומעורפל מן העבר.

הבנות הביטו בהנאה, ירקו לעברו קליפות גרעינים, שרקו, צבטו אותו בישבנו ובביצים, ושילחו הערות מעודנות בסגנון: 'קדימה יא זונה לבנה, תזיזי קצת יותר את התחת הלבן שלך....' ישראלה אפילו דחפה לו לחוטיני שטר של 20 ש"ח (ששלפה מהארנק של איתי כמובן) לכל צהלות הבנות.

'הוא פשוט נראה כמו קוף בגן חיות, רק חסר לו זנב...' גיחכה עדי. ומיכל הסתכלה עליה וחיוך נמרך על פניה - 'את יודעת מה? יש לי רעיון גאוני...' היא זינקה לעבר המטבחון, פתחה את המקרר וחזרה עם מלפפון ירוק ענק. היא נעצה אותו בעדינות בין ישבניו של איתי לקול תשואות הבנות.
'תזהר לא להפיל אותו, קוף לבן, אחרת אני דוחפת לך את הסיגר שלי ומכבה לך אותו בתוך התחת...'
זו היתה ישראלה כמובן...

וכך המשיך איתי לרקוד: ישבנו מכווץ בכוח כדי לא להפיל את המלפפון, אגנו מתנוענע ימינה שמאלה כדי לא לאכזב את הבנות, אודם צעקני על פניו, אטבי כביסה על אפו, אזניו והזין שלו, חוטני אדום שמנסה להסתיר משהו, ושלוש בנות אתיופיות שצוהלות ולועגות לו ומצלמות הכל לוידאו.

בסוף - שניה לפני שאיתי באמת התחיל להנות מהעניין, לבנות נמאס. או יותר נכון הן נהיו ממש רעבות.
מיכל פקדה עליו לערוך להן את השולחן, לא לפני שינקה את הקליפות גרעינים מהריצפה.
איתי ביקש שישחררו לו את הידיים כדי לנקות. הוא מבטיח לא לעשות כלום...
ישראלה בתגובה בעטה (עם המגפיים החדשים) בעיטה אדירה בישבנו. איתי השתתח על הריצפה. ישראלה נעמדה עליו. רגל אחת שלה בתוך פרצופו ורגל אחת על המפסעה שלו.
'כן, אבל מזל שאת הלשון שלך אנחנו לא יכולות לקשור...'
ואיתי הבין את הרמז. הוא התהפך על ברכיו והתחיל, עם לשונו, לערום את הקליפות שהיו מפוזרות על הריצפה.