הדפיקה בדלת החזירה את מחשבותיו של גלעד למשרד ולראיון הקרוב... הוא לחץ על כפתור קטן מתחת לשולחן... כפתור שמדליק את השלט המואר הירוק מחוץ לדלת, שכתוב עליו OPEN... מין הברקה טכנולוגית משעשעת שהוא היה מאד גאה בה...
הדלת נפתחה ויעל נכנסה פנימה.
גילעד הביט בה. שיער חום ארוך חלק, עיניים חומות גדולות, נאה מאד ללא ספק, גובה ממוצע...
היא לבשה ג'ינס וטישרט לבנה צמודה שהבליטו ישבן חטוב וקטן וחזה קטן ומושלם...
גלעד הביט בה בסקרנות רבה אבל גם בחוסר נוחות מסויימת... ההליכה החתולית שלה, החיוך הגדול שלה, הנשיות המתפרצת שלה שדרו בטחון עצמי גבוה. על גבול השחצנות. גלעד ציין לפניו את העובדה שכל הבחורות לפניה שבאו לראיון היו מאופרות, מדוגמות, ומלובשות, והנה היעל אייל הזו עם הקורות חיים המקרטעים שלה נכנסת לראיון עבודה בג'ינס וטישרט לבן וצועדת לעברו בבטחון עצמי מופרז...
היא חייכה אליו חיוך רחב והושיטה את ידה. 'נעים מאד. אני יעל אייל...'
גילעד קם ולחץ את ידה. הוא כבר שכח את קורות החיים האפרוריים שלה. משהו בה סקרן אותה, משך אותו, וגרם לו לאי נוחות...
לחיצת היד שלה היתה אסרטיבית ונשית. לתדהמתו היא אמרה לו, עדיין עם חיוך רחב: 'שב בבקשה...'
פה גלעד היה מבולבל לחלוטין. הוא לא הבין אם זה סוג של הומור, בטחון עצמי מופרז, או פשוט טפשות. הוא החליט ללכת על אופציה א'...
מהר מאד גלעד שם לב שבמקום לראיין את יעל, היא בעצם מראיינת אותו... הוא זה שמספר לה על העבודה, על החברה שהקים במו ידיו, מנסה להרשים אותה בפרוייקטים הגדולים שהם מתעסקים עכשיו ואיך היא בעצם הולכת לרכז את כל הפרוייקטים בשבילו...
גלעד המנכ"ל שתוכו צעק בכל הכוח שהוא חייב לסיים בנימוס את הראיון ולהרים טלפון לתמר הר-לב ההיא...הבעיה היא שגלעד המנכ"ל היה סגור כרגע בתוך חדר נעול וגלעד הגבר, גבר זכר חרמן בן 31 ניהל את העניינים, וכל מה שגלעד הגבר רצה, זה שהיעל הזו תעבוד לצידו...
את מחשבות הזימה שלו קטע צלצול פלאפון. לא. זה לא היה הפלאפון שלו. זה היה הפלאפון שלה...
בתדהמה הביט גלעד שלא רק שיעל לא מתה ממבוכה על כך שנכנסה לראיון עבודה בלי לסגור את הסלואלרי, היא עוד מעיזה בחוצפה בלתי נתפסת לענות...
גלעד ישב המום והמתין בזמן שיעל מסבירה בסבלנות לקול בצד השני של הנייד שלה שהיא בדיוק בפגישה עכשיו והיא תחזור אליו עוד כמה דקות...
היא סיימה את השיחה שלה, חייכה חיוך רחב ששידר לגלעד היישר לתוך התחתונים, לא טרחה להתנצל, וכשגלעד כבר הניח ששום דבר כנראה לא יפתיע אותו עם הבחורה הזו היא הוציאה מהתיק שלה סיגריות ושאלה אם נכון שלא איכפת לו שהיא תעשן...
גלעד ההמום ששנא ריח של סיגריות במשרד מלמל שלא איכפת לו ויעל השיבה: 'אז תביא לי אש...'
לפני 17 שנים. 22 בדצמבר 2006 בשעה 17:45