באותו לילה הגיע גילעד למסקנה אחת, חד משמעית, ובלתי נמנעת:
הוא חייב להתאפס על עצמו, לקחת את עצמו ואת חרמנותו בידיים ולהפסיק לכרכר סביב העוזרת שלו.
'זה לא אשמתה שהיא סקסית כל-כך...' הוא חשב לעצמו, מה גם שעושה רושם שאת העבודה היא לומדת מאד מהר...
למחרת התייצב גלעד לשבוע עבודה חדש...
גם יעל התייצבה לשבוע עבודה חדש. היא הגיע למשרד שתי דקות אחריו, נכנסה לחדרו ובחיוך מאיר שאלה אם בא לו קפה. הוא ענה בשמחה שכן...
'אז תעשה לי גם. שניים סוכר...' היא ענתה והוא לא האמין שנפל בפח הטיפשי שלה שוב. תוך שנייה הוא ביטל את הרעיון להתעמת איתה על עניין טיפשי כמו קפה... הרי בוס אמיתי לא עושה חשבון אם הוא צריך לעשות קפה לעוזרת שלו לפעמים...
כל אותו יום עשה גלעד מאמצים כבירים להמנע מיעל עד כמה שאפשר, אבל המשיך להשאיר את הדלת בין המשרדים שלהם פתוחה כדי שיוכל להקשיב בריכוז לשיחות האישיות שנכנסות אליה לסלולרי... הטריפה אותו השאלה האם יש לה חבר?... האם היא יוצאת עם מישהו?... ואיך לעזאזאל מבררים דבר כזה בלי להיות פאתטי?...
עבר יום. ועוד יום. ועוד יום. גלעד שם לב איך מעמדה של יעל בחברה שלו הולך ומתחזק. היא השתלטה על העניינים במהירות מפתיעה. היא ידעה להיות מתוקה וסקסית מול לקוחות, ואסרטיבית ואגרסיבית מול ספקים ונותני שירות...
בעיניים כלות ראה גלעד איך משרד העוזרת שלו נהפך למרכז חברתי כשכל הבחורים קופצים אחת לכמה זמן לפלרטט קלות עם הנסיכה החדשה... הפלירטוטים האלה הוציאו אותו מדעתו. בייחוד הפלירטוטים שלה עם רן תדמור שניהל עכשיו את הפרוייקט החדש שנכנס, וגלעד לא יכול היה לעשות כלום כי הרי רן תדמור אחראי על הפרוייקט הכי חשוב שלו וצריך לעמוד בקשר שוטף עם יעל שמרכזת את כל הפרוייקטים בחברה...
גלעד הצטער כל-כך שהוא לא יכול לפטר את הרן תדמור הזה... או לחילופין לשלוח אותו לשנת השתלמות בטימבוקטו...
לקראת הסופ"ש הראשון של יעל בחברה גלעד הרגיש שהוא קרוב לאיבוד שפיות. הוא הרגיש שהוא מכור לריח של הבושם שלה שזלג אליו למשרד, לחיוכי בוקר טוב הסקסיים ומלאי הביטחון שלה, לקול האסרטיבי שלה נוזף בתקיפות בטלפון בספקים שאיחרו...
ביום חמישי אחרי הצהריים יעל נכנסה אליו לחדר. היא חייכה אליו את אחד מהחיוכים שלה.
'אני צריכה לדבר איתך... יש לך שתי דקות בשבילי?...'
גלעד הרגיש שהוא רועד כולו והתפלל שיעל לא קולטת את גודל השפעתה עליו...שתי דקות בשבילה?... יש לו את כל החיים בשבילה... הוא הביט עליה וראה במבט בעיניה שהיא קולטת לחלוטין... הוא ראה בעיניה מבט שחצני ומלא ביטחון של בחורה חזקה שמודעת לכוח שלה ולהשפעה שלה...
'בבקשה... אשמח לדבר איתך...' הוא השיב, משתדל להשמע אדיש וקר מזג...
'תארתי לעצמי שתשמח...' היא ענתה, נימה קלה של ציניות בקולה וגלעד חסר האונים שוב חש איך הוא הופך לעגבניה בשלה במיוחד...
'תשמע...' אמרה יעל
'אני אגש ישר לעניין... אני מעוניינת בהעלאה במשכורת שאני מקבלת. אני הסכמתי ב..ראיון... (יעל עשתה פאוזה לפני המילה 'ראיון' כאילו כדי להזכיר לגילעד שהיא קלטה היטב כמה הראיון שעשה לה היה עלוב ומגוחך...) לתנאי שכר שהצעת אבל אני חושבת שאני שווה הרבה יותר. אני רוצה העלאה של 10% לנטו, רטרואקטיבית מהיום הראשון לעבודה...
גלעד הרגיש שהמוח שלו מתפוצץ. ברור היה לו לחלוטין שהדרישה שלה כבר מזמן עברה מרמה של חוצפה לרמה של אבסורד... התנאים שלה היו מעולים מלכתחילה. עשר אחוז העלאה לנטו?... אחרי שבוע עבודה?... רטרואקטיבית?... לבחורה יש ביצים של שור... היא פשוט מודעת לחלוטין שהוא שפוט שלה בצורה מוחלטת, אחרת לא היתה מעזה...
'תקשיבי יעל...' גמגם גלעד. הוא הרגיש שאין לו ברירה והוא חייב לאסוף את שארית בטחונו העצמי . הוא חייב עכשיו להחזיר אותה, את עצמו, ואת החברה לשפיות, והנה הזדמנות...
'זה נכון שאני מאד מרוצה מההתקדמות שלך...'
'זה שאתה מרוצה שמתי לב...' העירה יעל בסרקזם...
'אבל כרגע אני לא יכול לאשר לך העלאה כזאת. זה מאד חריג בשלב הזה וכרגע המשכורת שלך...'
'תשמע גלעד... ' יעל קטעה אותו בגסות. 'אני אחסוך לך את זיוני השכל שלך. אני מעוניינת בהעלאה ואתה תיתן לי אותה מהסיבה הפשוטה שאם לא אני אעזוב... תראה, אתה חרמן עלי טילים, ואני רואה את זה...' גלעד היה המום, ויעל שכנראה הרגישה שאולי היא נסחפה הוסיפה בטון ילדותי וחמוד 'נו... תהיה מתוק... איפה תמצא עוזרת מתוקה ומקסימה כמוני...'
השתררה שתיקה. ויעל אמרה: יש לך 3 שניות להחליט. היא הסתובבה ופנתה לכיוון היציאה. גלעד בהה חסר אונים בחריץ של החוטיני שמבצבץ מעל הג'ינס שלה ושמע מישהו עם קול בדיוק כמו שלו קורא אחריה:
'טוב ניצחת... אם אני מעלה לך את הנטו ב-10% את הולכת איתי עכשיו לשתות קפה?...'
יעל הסתובבה חזרה לעברו. היא חייכה חיוך מנצח.
'הייתי שמחה להיפגש איתך היום בערב אחרי העבודה אבל קבעתי עם רן תדמור לבירה... אולי פעם אחרת...'
היא נתנה לו נשיקה קלילה על השפתיים, הסתובבה ויצאה מהמשרד.
לפני 17 שנים. 22 בדצמבר 2006 בשעה 22:53