גלעד נשאר לבד במשרד. השעה היתה שבע בערב. יום חמישי. תחילת הסופ"ש...יעל כבר היתה בדרך הביתה... היא הולכת להתקלח, להתלבש (הוא תהה מה היא תלבש לדייט שלה עם רן תדמור: שמלה? ג'ינס?... חצאית? ואולי את המכנסיים השחורים הנמוכים שלה שכל-כך חיבב?... כמו כן הוא היה מודע לפאתטיות שבהתעסקות בזה ובעיקר לעובדה שזה חירמן אותו בטירוף...)
הוא יכל להריח אותה מזליפה על עצמה את הבושם הזה שלה ששיגע אותו כל-כך..
הוא יכל לדמיין אותם מצחקקים ביחד, מתלטפים... לרגע השתעשע גלעד במחשבה להתקשר לרן תדמור ולהקפיץ אותו למשרד בטענה כלשהי...
בסוף גלעד לא יכל להתאפק... הוא הרים טלפון לרן תדמור ושאל אותו בקול הכי רציני שיש לו האם המצגת ליום ראשון מוכנה. רן תדמור השיב שכן ואיחל לגלעד סופש מקסים...
גלעד שאל אותו בנימה קלילה האם יש לו תכניות מעניינות לסופש... ורן תדמור שתק שתי שניות ואז אמר בנימה אפופת סוד שכן אבל הוא עוד לא יכול לספר...
גלעד ישב במשרדו מובס...
המחשבה הראשונה שחלפה בראשו זה שהבת זונה הזו לא הסתפקה בזה שהיא הביסה אותו בכזאת קלילות עם ההעלאה במשכורת, היא גם היתה חייבת להתעלל בו...
היא הרי לא באמת היתה חייבת לציין שהיא יוצאת היום עם רן תדמור... היא יכלה להתחמק בכל טוענה אחרת, אבל היא ראתה את מבטי הקנאה שלו כל פעם שהיא פלירטטה עם רן תדמור הכלב הזה...
המסקנה הראשונה של גלעד היתה שמיכל סיפרה לו את זה כדי להשפיל אותו ולהתעלל בו...
המסקנה השניה של גלעד היתה שהזין שלו פתאום עומד בטירוף, כמו שלא עמד מעולם, וששום דבר מעולם לא חרמן אותו כמו הרעיון שיעל, העוזרת הסקסית והמדהימה שלו תשפיל אותו שוב...
המסקנה השלישית, והברורה מכולן היתה לקחת את הטלפון, ובלי בושה לחייג למספר הסלולרי שלה...
הסלולרי שלה צלצל 3 פעמים והיא ענתה ב-'כן' קצר וסמכותי. הוא ידע שה-'כן' הקצר והאנטיפתי הזה מיועד רק אליו. היא הרי זיהתה את המספר של העבודה וידעה שבשעה הזו ביום חמישי רק הוא יכול להתקשר אליה משם... הוא ידע שה-'כן' הקצר והגס שלה היה מיועד רק אליו - אבל זה כבר לא הדהים אותו. זה פשוט ריגש אותו...
'תשמעי יעל... קודם כל אני מצטער על קודם... ההעלאה שביקשת מגיעה לך ואני שמח שהסתדרנו...'
'כן.. ממש היתה לך ברירה...' השיבה יעל ביבושת. היא לא היתה בקטע של להיות מנצחת נדיבה...
'בכל מקרה...' המשיך גלעד בקול רועד 'אני לא רוצה להפריע לך הערב אבל אני ממש ממש רוצה שנפגש אולי בהמשך הסופשבוע... תני לי הזדמנות... אני ממש מבקש...'
'אתה מתכוון שאתה מתחנן...' היה נדמה לו שהוא שומע חיוך בקולה
'אפשר גם לנסח את זה ככה...' הפעם היה תורו של גלעד לחייך...
יעל שתקה כמה שניות ואמרה, כשהפעם אי היה אפשר לפספס את החיוך בקולה.
'טוב... נראה... אני אתקשר אלייך...'
הדבר הבא שגלעד שמע זה את הצליל של בזק.
יעל ניתקה לבוס שלה בפרצוף
לפני 17 שנים. 23 בדצמבר 2006 בשעה 0:12