זן ואומנות אחזקת המנוש

בשעה חמישה לתשע אפס אפס החנה גלעד את מכוניתו מחוץ לדירתה של יעל.
כרגיל הבטיחו החזאים סופה.
רק שהפעם הם צדקו...

גלעד ישב במכוניתו המחוממת, בוהה בוישרים העובדים במהירות, ומהרהר כמה נעים בתוך הרכב וכמה קר יהיה בעוד 4 וחצי דקות בחוץ...

בדקה לתשע, יצא גלעד מהמכונית, נעמד מחוץ לדלת השניה, פתח אותה קלות (אך לא לרווחה - בכל זאת גשם שוטף, ויעל בטח ובטח שלא תשמח להכנס למכונית רטובה...) וחיכה.
תשע עבר. גם תשע ודקה. גם תשע ועשרה...
גלעד עמד, רועד מקור, רטוב עד עמקי נשמתו, מרגיש קטן ומושפל...

בתשע ורבע החל הזעם לתפוס את מקום העלבון. הוא החליט להכנס למכוניתו המחוממת ולחכות לה בפנים עוד כמה דקות ואם היא לא תגיע תוך 5 דקות הוא נוסע...
גלעד הספיק לשפשף את ידיו 3 פעמים מול החימום האימתני של הפורד פוקוס לפני שקפצה הודעת טקסט לסלולרי:
'אם לא בא לך לחכות תסע... אני כבר אתקשר לרני שיבוא לאסוף אותי...'
אז הוא כבר הפך לרני, חשב גלעד בתסכול בעודו יוצא שוב לכפור ולגשם....
בתשע עשרים ושבע יצאה יעל החוצה, רעננה ומתוקה, מכנס בהיר צמוד, נעליים עם עקב קטן, סוודר בורדו וחידוש מרענן: שיער קלוע בשתי צמות...
היא חייכה אליו חיוך שהצליח בשניה להשכיח את ההמתנה המשפילה בקור ובגשם...
'בוקר טוב לך גבירתי... לאן תרצי שאסיע אותך?... ' גלעד זכר שעליו לחייך אליה בחום אבל מהקור הוא איבד תחושה בשרירי הפנים...
'המממ... לעבודה.... אבל אני לא יכולה להכנס ככה לאוטו דרך השלולית הזאתי...'
גלעד הביט במקום בו היא עמדה. לא היתה שם שלולית... הכביש באופן כללי היה רטוב מהגשם... זה לא יעזור אם הוא יתקדם מטר או שניים... באיחור אופנתי הבין גלעד את כוונתה...

וכדי לאשר את אבחנתו הבחין גלעד בחיוך הקטן והמרושע של יעל שכבר למד להכיר ובתנועת האצבע שלה כלפי המדרכה...
גלעד הביט ימינה, הביט שמאלה, ראה שהאזור פחות או יותר ריק ובמלוא הדרו ובגדיו פשוט נשכב על הכביש. יעל טיפסה למכונית תוך שהיא בדרך דורכת בעקביה על אשכיו ופרצופו...
גלעד נכנס למכונית. הוא פנטז כל הלילה והבוקר על הנסיעה הזו איתה. האם תשחק לו שוב בזין?... האם תנשק אותו?... האם תשחק בציפורניה בעורפו?... האם סתם תעליב אותו ותשפיל אותו?... לגלעד זה לא היה איכפת, כל עוד הוא יזכה לאיזשהו יחס או תשומת לב מהנסיכה שלו...

אך גלעד לא זכה לאף אחד מהדברים האלה:
י
יעל נכנסה לרכב, הדליקה סיגריה, והחלה לשוחח בסלולרי. במשך כל הנסיעה היא פשוט התעלמה מגלעד כאילו הוא אויר. לא דיברה אליו, לא הסתכלה לעברו, ורק מפעם לפעם איפרה מהסיגריה לכיוון הכללי שלו...

ביציאה מרחוב חיים לבנון גילתה יעל שלגלעד ולה אותו מכשיר סלולרי ולכן הדיבורית שברכבו מתאימה גם לסלולרי שלה...
היא העיפה את הסלולרי שלו מהדיבורית, ושמה את שלה...
מפה נאלץ גלעד לשמוע בקול רם את יעל ואת חברותיה מנהלות דיונים אקוטיים על הסוודר שיעל קנתה אתמול, על המחזור של דנה שעדיין מתעכב, על החמוד ההוא שהתחיל עם מורן בעבודה ועל החתולה של חגית שהצטננה כנראה...

בפנייה לרחוב דבורה הנביאה צלצל שוב הסלולרי של יעל בדיבורית גלעד...
'הי מותק...' גלעד לא יכול היה לטעות בקולו השחצני והזחוח של רן תדמור...
'הי חומד...' השיבה יעל. הקול שלה הפך להיות כל-כך מתוק ולא ניכר בו שמץ מהרוע או האגרסיביות שגלעד הכיר...
'בדרך לעבודה?...' שאל רן
'כן... יו, היה לי מה זה מדהים אתמול בלילה...' אמרה יעל וגלעד התכווץ בכסאו, לא יכול שלא להזכר בהשוואה שעשתה בין הזין שלו לזין של רן...
'גם לי מותק... גם לי... מעניין איך עוד נפתיע את עצמנו...'
'אני יודעת...' המתיקה יעל, ולגלעד היה נדמה שלראשונה בנסיעה היא מחייכת אליו מין חיוך זדוני...'
'מה דעתך שנמצא לנו משרת קטן?... מין עבד כזה שיביא לנו אחרי שתיה למיטה, יכין לנו מים באמבטיה, ידליק לנו את הסיגריה אחרי ובאופן כללי יהיה מן בטלר שכזה?...'

גלעד התכווץ שוב בכסאו. לא. היא בודאי מתלוצצת...
מהצד השני של הקו רן תדמור צחק
'את משוגעת על כל הראש תאמיני לי... יום אחד יאשפזו אותך בבית משוגעים ואת תצליחי לברוח רק אחרי שתחרמני למוות את האח הראשי שם... דרך אגב איך את מדברת איתי בדיוק?... את לא נוהגת?...'
'אל תדאג לי...' השיבה יעל... המשרת מסיע אותי לעבודה...'
רן צחק שוב
'טוב משוגעת סקסית שלי... רק אל תאחרי, שתגיעי לפני הבוס שלנו הא?... הוא עוד מזיל עלייך ריר כמו שסיפרת לי, הגמד הפתאטי?...'
יעל צחקה, לא טורחת אפילו להעיף מבט לכיוונו של גלעד שבטעות פספס את הפניה לרחוב הברזל...
'אל תדאג... נראה לך שהוא מסוגל עלי?...'

כשהגיעו, לפני שנכנס גלעד לחניון פקדה עליו יעל מבלי להביט לכיוונו לעצור לה בפתח הבניין. הוא עצר, והיא יצאה מהרכב בלי להעיף בו מבט או לומר מילה, וגלעד, שלא ידע מה הוא יותר - מתוסכל, מושפל, חרמן, או נעלב, נכנס לחניון.