זן ואומנות אחזקת המנוש

5 דקות אחרי, כבר היה גלעד במשרד.
יעל קידמה אותו בבוקר טוב קריר ומינימלי...
בכל אותו היום ניסה גלעד ליצור עם יעל איזשהו קשר... משהו... ניסה לקלוט ממנה איזשהו יחס.. כל דבר: חום, זלזול, שנאה, רק לא הקור וההתעלמות האכזריים האלה...
יעל, מצידה, ענתה בנימוס לכל שאלותיו ובקשותיו הקשורות בעבודה. היא הגישה לו את המצגת שביקש, הכינה לו נתוני סוף חודש, תיאמה בשבילו 3 פגישות חשובות להמשך השבוע, הביאה לו שלוש הצעות מחיר למערכת ניתוב שיחות חדשה, ואפילו הכינה לו קפה פעם אחת...
הכל בנימוס עילאי, ובעיקר בקור...
את החיוכים הסקסיים והנשיים שלה, ואת המבט המתגרה והחושני שלה, החליף חיוך פלקט קר ומנומס, ומבט אדיש, מרוחק, מזלזל...
גלעד הרגיש שעולמו חרב עליו... הוא ניסה מפעם לפעם להכנס למשרדה ולנסות לפתח שיחה...
שאלות כלליות כמו 'הכל בסדר, יעל?...' או 'למה את ככה?...' זכו לתשובות לקוניות בסגנון 'הכל בסדר, תודה...' שאפילו לא לוו במבט לכיוונו...
על שאלותיו המאולצות בנושאי עבודה ענתה יעל במקצועיות רבה (שאגב הרשימה את גלעד מאד ורק גרמה לו להעריץ אותה עוד יותר) וללא שמץ נימה אישית...
לקראת ערב, כשהמקום התרוקן, ידע גלעד שזה הסיכוי שלו...
לרוב הוא נשאר אחרון בעבודה, כשיעל היתה הולכת הביתה קצת לפניו.
כמדי יום, נכנסה יעל למשרדו לפני צאתה הביתה...
'טוב, אני סיימתי להיום, אתה צריך עוד משהו לפני שאני זזה?...
'תראי יעל....' מלמל גלעד ולמבוכתו הרבה הוא קלט שקולו נשבר ומגמגם. הוא הרגיש תחושה שלא הרגיש כמה שנים טובות מאז היה ילד... הוא הרגיש דמעות שעומדות לפרוץ...
גלעד לקח נשימה ארוכה. לא. בשום פנים ואופן היא לא הולכת לגרום לו לבכות...
'תשמעי יעל...' (הקול עדיין רעד אבל הדמעות חזרו חזרה פנימה...) אני לא יכול ככה... בבקשה אל תתייחסי אלי ככה... אני מתחנן... זה הורס אותי היחס הזה שלך...'
יעל הביטה בו מלמעלה למטה... המבט שלה לא היה קריר כמו קודם. זה היה מבט אחר. מלא בוז...
'אם אתה לא צריך שום דבר נוסף שקשור בעבודה אני קצת ממהרת... שיהיה לך יום טוב, נתראה מחר...
אה... מחר אני אגיע עצמאית... אני לא צריכה טרמפ...

גלעד ישב שבור ורצוץ... מנסה להבין איך הבחורה הזו הפכה אותו תוך שבועיים לכלי, לחפץ בידיה, לסמרטוט חסר עמוד שידרה וכבוד עצמי, ועוד לכזה שנהנה בדרך מעוותת מהמצב ומוכן לעשות הכל כדי להמשיך אותו...
הוא בכלל לא הבין מה הטעם להגיע לעבודה אם יעל לא מסתכלת לכיוונו...
הסלולרי שלו ניעור לחיים... הודעת הטקסט שקפצה היתה מיעל:
'טוב נו... תהיה אצלי בשמונה. אל תאחר 😄
את הדרך הקצרה לחניון עשה גלעד בדילוגים שמחים ותוך כדי שהוא מפזם לעצמו שיר עליז של יוסי בנאי...