סיפורי ניו יורק, או עלילות שרון בתפוח הגדול

כדי לבצע את הפרזנטציה הייתי צריכה "קורבנות" כדי להדגים עליהם. המועמד הטבעי היה העבד שלי ובן זוגי באותו הזמן אבל הייתי צריכה עוד אנשים כדי לעשות את זה מעניין. פרסמתי כמה הודעות אבל לא היו מועמדים מתאימים,
בסופו של דבר גייסתי גם את ג'ון החמוד שתמיד מוכן להתנדב, אם כי ידעתי שמעבר לעזרה בסיסית הוא לא יועיל בתחום הזה כי משום מה הוא תמיד פחד שאם אני אעשה עליו טרמפלינג אני אשבור אותו, והוא גם היה כל כך רזה שפשוט קשה לעמוד עליו. הצטרפה אליו לשמחתי הרבה גם קיטי, שהייתה שפחה חמודה מאוד ומזוכיסטית מאוד והסכימה שאני אעשה איתה סיזורינג, אני מאוד הערכתי את זה כי אף פעם לא עשיתי סיזורינג לאישה וזה נראה לי מאוד מדליק. את המתנדב הרביעי לא הכרתי אבל הוא הבטיח לי שהוא מאוד מנוסה וקבענו להפגש כחצי שעה לפני המצגת כדי שאסביר לו מה תפקידו. בסופו של דבר הוא התגלה כמועמד המושלם.

הגיעה שעת המצגת, לשמחתי גיליתי שויקטור סידר את האולם באופן המתאים ביותר, כך שאני הייתי במרכז על שורה של מזרונים כמו שיש בזירות אגרוף והקהל היה מצדדי.
החלטתי להתחיל במשהו דרמטי, כך שתוך כדי שאני מציגה את עצמי בהתחלה, מ', העבד שלי, נעמד על ארבע, אני טיפסתי עליו עם מגפי העקב שלי ואת כל הרצאת הפתיחה נתתי כשאני עומדת עליו. זה אכן היה דרמטי.

לאחר מכן ביצעתי מעין "הצגת תכלית" שהייתה שילוב של טרמפלינג, בעיטות, וסיזורינג בכוריאוגרפיה שתכננתי אותה מראש.

אחרי חלק הפתיחה התחלתי להסביר על כל תחום תוך מתן דגשי בטיחות. מכיוון שהחלק עם הוראות הבטיחות הוא בדרך כלל משעמם, אבל הוא די הכרחי, בייחוד כשעוסקים בתחומים כאלו שיכולים להחשב קיצוניים, החלטתי להשתמש בשניים מהמתנדבים שלי כ"שלד אנושי" כשאחד עומד בתחתונים בלבד ואני מדגימה עליו את חלקי הגוף השונים והשני שוכב על הרצפה תוך שאני מראה איך ואיפה אפשר לדרוך, כולל כמה מקומות שהינם ממש למתקדמים, והדגשתי זאת, אבל הם תמיד נראים מאוד דרמטיים וישנם עבדים שמאוד אוהבים כשדורכים עליהם (למשל על הראש, יש עבדים שנכנסים לספייס הסטרי כשעומדים להם על הראש עם מלא משקל הגוף, אבל חייבים לעשות את זה מאוד בזהירות).

החלק של הבעיטות הוציא אנחות אאוץ' קולקטיביות מהקהל, אם כי לא מהקורבנות, בייחוד הבעיטות באזורים הגבריים הרגישים במיוחד. שוב ציינתי לעצמי ולקהל כמה מדהימים היו המתנדבים שלי.

בסיזורינג גולת הכותרת הייתה כמובן קיטי, יש משהו מאוד מגרה בשפחה יפה מאוד שנמצאת בין הירכיים שלי. קיטי הייתה מאושרת בהיותה אקסהביציוניסטית. לפעמים הכיף בסיזורינג הוא כשאני מנסה לאתגר את הסאבים שלי בכך שאני לוחצת בכל הכוח ורואה מי יישבר ראשון, אני אתעייף או שהם יכנעו (כניעה מסומנת על ידי שלוש טפיחות על הירך שלי). קיטי החזיקה מעמד די הרבה זמן לפני שנשברה. אבל המתנדב אותו הכרתי רק לפני המצגת הצליח להתיש אותי וקיבל על כך מחמאות.

החלטתי לסיים את המצגת בהפעלת הקהל, ומה שעשיתי זה הזמנתי את כל הגברים בקהל המעוניינים בכך להגיע למזרונים ולהשכב אחד ליד השני כך שהם יצרו מרבד אנושי. התנדבו כשבעה גברים. ואז הזמנתי נשים מתנדבות מהקהל כדי לעבור עליהם. התחלנו באלו שעשו זאת ברגליים יחפות, ולסיום היו שתי נשים עם עקבים רציניים, ואז הייתה פרישה של שני עבדים. משני צידי ה"מרבד" עמדו שני עבדים נוספים שהושיטו ידיים לגברות כדי לעזור להן ללכת בביטחון.
בנוסף היו כמה מתנדבות לבעוט בעבדים, אבל כאן כבר דאגתי שהעבדים שנבעטו יהיו המתנדבים המקוריים שלי כי צריך לדעת לקחת את הבעיטות.

לדעתי החלק האחרון הזה שנמשך כרבע שעה היה שיא הערב, כולם נהנו וצחקו והקהל בהחלט נהיה חלק מההופעה.

לאחר המצגת נשארנו לערב מהנה בפאדלס. בסופו של דבר המצגת הייתה הצלחה ומאוד נהניתי להעביר אותה.