אני ממשיכה את העלילות שלי ושל ש' באמסטרדם. ואני אחזור ואומר שאני חושבת שכתבתי על זה כבר לפני הרבה שנים, קצת אחרי שחזרתי מהטיול, אז אם זה נשמע מוכר...
ביום שבת בסביבות 11 בלילה החלטנו לעשות קצת השפלה פומבית. לצורך העניין החלטנו ללכת לרובע החלונות האדומים ובחרנו שעת לילה כדי להפחית למינימום את האפשרות להתקל באנשים תמימים מדי.
כשהגענו לרובע החלונות האדומים הוצאתי את הקולר והרצועה של ש' ושמתי אותם על צווארו.
סתם בתור אנקדוטה שאינה קשורה לסיפור, כשהצגתי בפני ש' את הקולר שלו, שניתן לו כהפתעה בטיול לאמסטרדם, רציתי שעל הקולר יתנוסס תו עם הפרטים שלו, כמו שיש לכלבים אמיתיים על הקולר. הלכתי לחנות שעושה תגיות כאלו עם חריטה, בחרתי תגית כחולה וחמודה, וביקשתי מהם שיכתבו עליה "ש' (הכינוי המלא כמובן) - שייך לשרון" ואת התאריך שבו תכננתי לתת לו את הקולר. המוכר בחנות שמע מה אני רוצה לכתוב וניסה לתקן אותי כשהוא מציין שנהוג לכתוב את הכתובת של הבעלים כדי שיוכלו לאתר אותי אם הכלב ילך לאיבוד. מכיוון שחשבתי לעצמי שאין ממש חשש שהכלב ילך לאיבוד הודיתי לו על ההערה אבל התעקשתי שיכתוב מה שאני רציתי...
שמתי את הקולר על צווארו של ש', חיברתי את הרצועה ומכאן החל מסע מופלא שנמשך כשעתיים ברחובות רובע החלונות האדומים של אמסטרדם. התחלתי ללכת איתו ברחובות, כשכל פעם כשעברה על פנינו קבוצת אנשים (שוב, אלו אנשים שהגיעו לרובע החלונות האדומים, כך שהנחתי שהם בנויים לחוויה הזו). הצגתי בגאווה את ש' עם הקולר, בדרך כלל לכל מצהלות האוכלוסיה שמסביב. התברר גם ש-ש' הפך להיט בקרב הנשים העובדות שהציצו אלינו מאחורי החלונות. שוב, בכל פעם סובבתי אותו כך שיראו אותו מכל צדדיו, לעיתים הוא גם קד קידה. בכמה מקרים הנשים ביקשו, וקיבלו רשות ממני כמובן, לצאת לרחוב ולחבוט בו קצת. זה היה מאוד משעשע ובלתי צפוי.
לאחר מכן נכנסנו לפיצריה מקומית, שחוץ מהמגישים לא היו בה לקוחות. אני ישבתי על אחד המושבים, כשש', הם הקולר, התיישב על הרצפה לצידי, כאילו היה כלב אמיתי בסיבוב עם הבעלים שלו. המלצרים מאוד נהנו מהמחזה ויצאו מגדרם להעניק לי שירות מצויין תוך שהם שואלים אותי על ה"יצור" שלמרגלותי.
גמרתי את הפיצה והמשכנו לנו לכיוון של אחת מהחנויות לממכר צעצועי מין שהיו פתוחות בשעה מאוחרת זו של הלילה, כנראה שהם יודעים שאפשר לעשות עסקים לא רעים גם בשעה זו של הלילה. נכנסתי לחנות כשש' בעקבותי, הושבתי אותו על הרצפה והתיישבתי עליו כמו על כיסא מול אחד מהמדפים תוך שאני בוחנת את הסחורה. מיד נגש אלי אחד מהמוכרים והציע את עזרתו ובסופו של דבר יצאתי מהחנות עם שוט קטן וחביב עם זנבות בצבע ורוד ועם מצבטי תלתן לפטמות.
אחד הרגעים הסוריאליסטים ביותר התרחשו כאשר התקרבה לכיווננו קבוצה של גברים אנגליים בגיל העמידה. הם היו עם חליפות ועניבות. עברנו על פניהם ושמענו אותם צוחקים. אני הסתובבתי כדי להציג את ש' בפניהם, אבל הם חשבו שאני כועסת על התגובה שלהם והתנצלו בפני. זה היה מאוד מוזר שהם, האנשים הרגילים, חשו צורך להתנצל בפנינו...רק באמסטרדם.
חזרנו למלון מתוך תחושת אופוריה, עשינו משהו שפינטזנו עליו זמן רב והאמת, שהמציאות עלתה על הפנטזיה.
לפני 14 שנים. 18 במרץ 2010 בשעה 12:56
