סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Choose life. The good life

This is your life and it's ending one minute at a time...
לפני 11 שנים. 11 בספטמבר 2012 בשעה 20:31

יום אחד אתה מתעורר ומבין שזה פשוט זה. בכל דרך שלא תסתכל על זה...זה פשוט קרה. פשוט
שם. מונח שם. מחכה שתיגע.

התחושה שליוותה אותך בתקופה האחרונה נעשית יותר ויותר חדה, הכאב בחזה רק הולך
ומתחזק ואתה לוחץ על הלב בכל הכח...לוחץ כדי להרגיע אותו.

להרגיע אותו מהטירוף של כל מחשבה, חלום, לחישה ואפילו הקשבה לקול הנשימה שגורם לא
לרצות להתנתק מהכל ולהתחבר למשהו אחר. לגוף אחר שכל כך רוצה אותו.

הוא כל כך רוצה להכנס לגוף הזה...גוף שנושבת בו רוח של אהבה , גוף שמתחוללת בו
סופת רגשות...גוף שלא ידע רגש אינסופי, רעב למחשבות ורצון לקלף את כל השכבות , רק
שהפעם...אקלף אותם מבפנים...ואחשוף את הפרח, פרח האהבה שבתוכך, בעמק גדול וים כחול
כחול...רחובות עמוסים , רועשים אבל אמיתיים...ריחות של זכרונות מתוקים שאף פעם לא
חלקת, ומלא חלומות שאף פעם לא הגשמת...

לטפס על ההר ההוא....ולצלול גם שם...להשיג את זה ולחמוד עוד כי אף פעם לא ידעת די.

מרגיש איך אני מניח את ראשי עלייך ולאט לאט שוקע לתוכך, נספג בגופך, מזיע מהרקמות
שלך. ולא. לא מחפש את היציאה.

מחפש את הלב.

לפני 11 שנים. 5 בספטמבר 2012 בשעה 18:31

לפעמים בטיול הארוך של החיים, כשאתה רגיל ללכת וללכת, לשקוע במחשבות שלך , בחלומות שלך..
אתה פתאום מוצא את עצמך עוצר ליד איזו שהיא דרך חדשה...שלא ברור לך למה...אבל פתאום אתה עוצר. ומפסיק. מפסיק ללכת.
המחשבות נעצרו פתאום. הדרך כל כך מסקרנת ויפה, מלאה פרחים אדומים שתולים בתוך אדמה חומה ורעננה, טהורה כזו.
אדמה שאף אחד אחר לא יודע מה יש מתחתיה...ורק אתה מרגיש. ורק אתה יודע כמה יפים הזרעים של הפרחים הללו...מסקרנים..אמיתיים..מרגיש ששם זה נכון, וכח שעוטף אותך לוקח אותך לדרך הזו. ואתה הולך והולך....נשאב לתוכה..
רעב לסקרנות, וטעם ולריח...שלה. לרגש שפועם בך כשאתה צועד שם. ופתאום, בלי שתרגיש..אתה כבר מכור. מכור לדרך...