לפני 12 שנים. 5 בספטמבר 2012 בשעה 18:31
לפעמים בטיול הארוך של החיים, כשאתה רגיל ללכת וללכת, לשקוע במחשבות שלך , בחלומות שלך..
אתה פתאום מוצא את עצמך עוצר ליד איזו שהיא דרך חדשה...שלא ברור לך למה...אבל פתאום אתה עוצר. ומפסיק. מפסיק ללכת.
המחשבות נעצרו פתאום. הדרך כל כך מסקרנת ויפה, מלאה פרחים אדומים שתולים בתוך אדמה חומה ורעננה, טהורה כזו.
אדמה שאף אחד אחר לא יודע מה יש מתחתיה...ורק אתה מרגיש. ורק אתה יודע כמה יפים הזרעים של הפרחים הללו...מסקרנים..אמיתיים..מרגיש ששם זה נכון, וכח שעוטף אותך לוקח אותך לדרך הזו. ואתה הולך והולך....נשאב לתוכה..
רעב לסקרנות, וטעם ולריח...שלה. לרגש שפועם בך כשאתה צועד שם. ופתאום, בלי שתרגיש..אתה כבר מכור. מכור לדרך...
