"אחות!"
אין תגובה.
"אחות רחמניה!"
אני יודע. לחמניה זה טעים.
צעדי ריצה. שאכלו אבותינו במצרים, לחם פפירוס!
אחות לבנה באה. לא זוכר שראיתי את הפרצוף הלחמנייתי-עגלגל שלה קודם.
מביטה אלי במבט זועף ואומרת "אני לא מאמינה שעשית את זה! למה שברת את הטלביזיה?"
"את לא מאמינה?"
אלוהים שונא את הלא-מאמינים, והם ישלמו ביום הדין.
אניודע! כתוב בסורת הפרה "יא פרה!"
היא כועסת ולוחצת על הכפתור שבקיר - קוראת לעזרה.
אלוהים לא יעזור לך! הוא לא עוזר לכופרים! "אללה הוא עכבר!"
למה אין 'סורת העכבר'?
אניודע.
החתול אכלותו, ומי אכל את החתול?
מי שתה את החתול?
'חתול נוזלי' זו תרופת סבתא זקנה לאנשים עם בעיות במפרקים החורקים שלהם.
ולחרקים אין בעיות מפרקים, את זה אני בטח יודע. עלבטוח!
"אחות!"
היא והדוקטור שמידט חוזרים.
"דוקטור החתול שמיל!"
הוא שונא כשאני קורא לו 'שמיל', השפיל הזה. אניודע.
"חת'כת שפיפון שפל!"
מביט בי, משפשף את היד בסנטר, בפסנטר הכפול שלו, ואומר "אחות, תרשמי."
"המטופל נתן לפרץ דמנטי-דלירי של יצירתיות בלתי מתועלת."
"לא, דוקטור, לא עוד פעם!" היא מתחננת.
"אני חושש שכן." הוא אומר ויוצא.
אניודע, דלירית אחת! הליריקה המחורזת שלך לא תעבוד עלי!
"אני ותומס טאליס נזיין אותך!"
היא מתעלמת ממני, בגלל שאני קשור. הם אף-פעם לא מתעלמים ממני כשאני לא-קשור, אבל זה לא קשור.
זה לא שייך.
מי שם את זה פה?
זו בכלל טעות.
"סליחה."
היא מסתכלת עלי.
"הייתי צריך להגיד 'תומס טאליס ואני נזיין אותך.'"
אני יודע את זה כבר!
היא נדה בראשה וממשיכה להתפשט.
כשהיא ערומה לגמרי היא מניחה את השוט על הבטן שלי, נעמדת על ארבע ליד המיטה ומהנהנת אל המראה הכפולה.
אני יודע שמאחורי המראה גר המשחרר דוידקה.
ממלחמת השיחרור הוא משחרר שם.
דוידקה לוחץ על כפתור או מושך בחוט או משהו כזה שיחרורי בעליל, ואני משוחרר כמו ציפור שחרור או ציפור דרור.
אני קופץ מהמיטה ונעמד ליד האחות הורודה.
עם השוט, מלטף את הישבן שלה ולוחש "אני יודע".
לפני 19 שנים. 10 בדצמבר 2004 בשעה 20:50
