כבר לא,

אולי דווקא בגלל הסערה שיש עכשיו בארץ,

אני מוצאת את עצמי יותר ויותר מסתגרת בתוך עצמי

חייה הלכה למעשה את הדילמות של עצמי

את אהבתי העצומה להם, שנותנים לי לעשות בדיוק! את כל מה שאני חושבת, מרגישה ובעיקר אוהבת

(ולא, אצלנו לא שוברים תקרת זכוכית כי היא שקופה ואפשר אם לא נדרש לעבור דרכה)

לעומת המערכת המסואבת, המדכאת, החונקת כ"כ 

(ולו רק הסכלתי לחנוק אותה, כי זה הקיק ולא כמו עכשיו)

ויש לי פחות מעוד שנה עד להחלטה, ובכל זאת אני מוצאת את עצמי נאבקת איתי

איכס, כבר אמרתי?