זיונים ושאר ירקות

כמהה לאהבתך - אני נתקלת לא אחת בשאלה שמקוממת אותי מאוד
אם מה שכותבת בבלוג שלי אמיתי
ותשובתי: שאין לי דמיון פורה להמציא את מה שאני חווה
לשכתב תחושות שקרו לי - כן
להמציא -לא!

אני מאוד מבינה את מה שכתבת
ולעיתים מאוד רחוקות מצטערת (אבל בכלל לא נעצבת) על שלא יכולה לכתוב פנטזיות למרות שההעדפה האישית שלי היא חוויות מציאותיות שאני מרגישה וחווה בזמן אמת.

מרוככת​(נשלטת) - אינני נעצבת בשל חוסר יכולתי לכתוב פנטזיות.
מעציבה אותי ההרגשה שאני חסרת כשרון ביחס למי שיכול.
זה הכל.

רצסיבי​(נשלט) - את לא צריכה לנחש איך תרגישי או איך היית מרגישה בסיטואציה.
את גם לא אמורה.
את בכלל לא צריכה לכתוב עליך.
תכתבי על רינה, או שגית, או מרים החשמונאית. איך היא בסיטואציה מסוימת, מרגישה או כואבת או חווה או אוהבת.
ואז אין נכון או מוטעה.
יש סיפור, עם גיבורה שהיא לא את, שחווה משהו שאת לא, ויוצאת עם זה החוצה, לעולם הרחב, הוירטואלי ש-פה.

Yohan - גם חלומות הם לרוב לא אמיתיים ובכל זאת לפעמים קורה כשמתעוררים ואומרים, וואו זה היה ככ מציאותי!
למרות שזה לא באמת קרה, אפשר לחוש את זה, להרגיש את זה .

לפחות אצלי...

צ'ורני​(אחר) - ככל שהאחיזה של הפוסט במציאות גדולה יותר, יותר קל לי לכתוב אותו.

תומר ההוא​(שולט){כלבונת סקר} - ויש כאלו שחוסר האמינות לא מטריד אותם, או אפילו ברור להם, והם כן חוטאים בסיפורים הזויים.