אנדרטה לשולט...

תכניסי לך לראש:
נשלטות היא לא נחיתות (גם חרוז, גם אמת)

'
יקירה,
אני רואה שהעולם העציב אותך,
יש אנשים שיכולים להיות רעים:
הדברים שהם עושים, הדברים שהם אומרים.

אבל יקירתי,
אני אנגב את דמעותיך המרות,
ארדוף את פחדייך חסרי המנוחה,
ההופכים את שמייך הכחולים לאפורים.

אז אין מה לדאוג:
הצחוק יגיע אחרי הכאב,
השמש תזרח לאחר הגשם,
כך היו הדברים תמיד,
אז אין מה לדאוג עכשיו.

יקירה,
כשאני מצוברח אני פונה אליך,
את הופכת את מעשי להגיוניים,
אני יודע שזה לא קשה לומר,
אבל יקירה שלי, בדיוק כאשר העולם נראה קר ואכזר,
תגיע אהבתנו זורחת אדום וזהב,
וכל השאר זה רק "על הדרך".

אז אין מה לדאוג:
הצחוק יגיע אחרי הכאב,
השמש תזרח לאחר הגשם,
כך היו הדברים תמיד,
אז אין מה לדאוג עכשיו.


מקור: Dire Straits
תרגום: דורון גונן

מלקטות המילים

יש כאן נשים שמלקטות מילים.

מילים של תשוקה, מילים של בקשה,

עוצמה גברית וחולשה גברית,

אותיות אדומות של הכוח החזק,

תשוקה מינית.


לא תפגשו אותן בשום מקום,

כשהן יוצאות מהבית הן יוצאות לעבודה, ללימודים, לקניות,

לא לשסנים, או פגישות חטופות, מאנצ'ים או טלפונים. לא.

מרגש, מסעיר, אבל בשלט רחוק, אפשר לסגת כל רגע,

אלו רק מילים - תשוקה ניתנת לשליטה,

לא צריך לתת שום דבר,

לא צריך להתחייב.

רק לקבל,

מילים אדומות של גברים חושקים.

מלקטות.




הערה:
השיר נועד להנציח תופעה של נשים שמעדיפות התכתבות על פגישה או על שיחה עם בן זוג פוטנציאלי. התופעה נקראת "לא מסוגלת לעבור את שלב המקלדת". ההרכב האנושי של קבוצה זו לא אחיד. חלק מהן משתוקקות לנהל תכתובות משמימות במשך שבועות על שבועות ונהנות מהכתיבה והקריאה כשלעצמן (פיהוק...). חלק אחר הן נשים שפשוט גומרות מכתיבה רהוטה... "רהיטות" היא אבן הבוחן שלהן לתכונות אנושיות רצויות אצל בן הזוג. הבעיה שלהן היא שכידוע, חלק גדול מהנוכלים הגדולים בהיסטוריה האנושית היו רהוטים. אצל חלק נוסף מדובר למעשה ברציונליזציה ליכולתן הנמוכה לתקשר פנים-אל-פנים וביכולת נמוכה עוד יותר לעמוד על אישיותו וזהותו של הגבר מולן ו/או לאבחן אותו. לדעתן, רק באמצעות התכתבות איתו הן תוכלנה לזהות מיהו הגבר העומד מולן.

היתה אוירה נהדרת. איחולי מזל טוב לזוג הצעיר!

היתה אוירת נון שלנט קלילה... משוחררת...בדס"מ חפוז...פלירטוטים...

הכרתי כמה פנים נחמדות מאחורי הכינויים.

הכרתי אנשים ונשים שיודעים לטעום ולהטעים בדס"מ גם במנות ראשונות...טעימות...מתאבנים....נגיסות פה ושם...הכל הולך!

מישהו טוען שהמונדיאל רע לנישואים:

http://mondial.sport5.co.il/Articles.aspx?FolderID=1926&DocID=79152&lang=he


ובכן כדאי שיקרא וילמד קצת.

הקטע הממש ראשון בבלוג הזה, זה המתחיל אותו, מסביר למה
יש (א)נשים שדווקא מתלהבים ממשחקי המונדיאל...

סיפורה של א. - למה התחלתי לאהוב את משחקי המונדיאל ?
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=5165

אין מה לעשות, חברים וחברות, הביצוע של ג'ורג' מייקל יותר טוב.

מדובר במופע של להקת "קווין" לזכרו של פרדי מרקיורי שהיה ממייסדי הלהקה, מנהיגה וסולנה.

זה לא רק אני. שימו לב כמה נגן הגיטרה בריאן מיי (המתולתל שמסתובב על הבמה, אף הוא ממייסדי הלהקה) מרוצה מההופעה של ג'ורג' מייקל.
בלי כל קשר ובינינו, איזה גבר לא היה מת שהבלונדינית מהלהקה המלווה (דקה 2:40) היתה מוצצת לו ?

בכל פגישה חדשה אני זורם...

בכל פגישה חדשה, חלק אחר ממני יוצא ובא לידי ביטוי. זה סיפור על פגישה לא עדינה.

אני מכבד מאוד כל אשה וכל אדם וביחוד רגיש לצורך ביחס נאות אל נשלטות, לפחות בהתחלה, כשאנחנו עדיין לא מכירים. בכל מקרה, אני מאוד נזהר בכבודן של נשלטות פוטנציאליות. לאחר הפגישה בינינו ובתוך ליבי, הגעתי למסקנה שה"נשלטת" הבאה לא היתה ראויה להערכה רבה. על הסיבות תוכלו לנחש...
יצרנו קשר בטלפון.
באמצע השיחה היא ניתקה. משחקים....אתם יודעים...

חשבה שאתקשר בבהלה לשמוע מה קרה. אני לא. מחקתי אותה מהזכרון.

עברו שבועיים (!)
היא משאירה לי הודעה: "אני רוצה להכיר אותך!"

אני מסמס: "תודה על ההתעניינות. במה מדובר?"

היא מסמסת: "אני רוצה לציית לך!"

אני: תרחיבי בבקשה.

היא: "אני אעשה כל מה שתגיד לי."
אני מסמס: "או-קיי. כשניפגש, אני אסטור לך. את תיקחי את היד שסטרה לך, תנשקי אותה ותגידי "תודה!".
היא: "זו ההודעה הסקסית ביותר שכתבו לי אי פעם, בלי שביקשתי".

על הבסיס הזה נפגשנו.

ביקשתי שתבוא בלי תחתונים.
היא שאלה "למה?"
סימסתי: "כדי לבדוק את הסחורה"


במכוון, אנחנו במגרש חניה חשוך בלב ת"א. כיוונתי אותה לשם במיוחד כי אני מכיר את המקום - שקט, חשוך במידה, בלב איזור הבילויים של ת"א. העמדתי את הרכב המסחרי של העבודה באופן שדלתו האחורית ניתנת להרמה אבל לא ניתנת לצפייה.
תוכנית א' - פוטנציאל לשחק יחד, אם יתחשק, בחלל הגדול של הרכב. נותן לי הרגשה זנותית...

אני מכוון אותה אלי בטלפון. לוחצים ידיים. אני בשחור מבריק. אני מבוגר - היא צעירה.
מלאה, במחשוף שמגלה חזה שופע, ועליו צעיף מהודר. שפתיים חושניות.
בסדר.

עומדים ליד הרכב במגרש החנייה. קצת תנועה של זוגות שחזרו מהתיאטרון. שקט. אפשר לעשות מה שרוצים...

מסתכלים אחד על השני. בוחנים. אני שואל: "בסדר? את הולכת על זה? מוכנה להיות צייתנית?"

היא: "כן!"

אני מלטף את פניה. מנשק את השפתיים בעדינות. השפתיים נפתחות אלי. שולף את השדיים שלה מתוך החזיה ומועך אותם. כמה אנשים עוברים קרוב אבל אני לא עושה חשבון. אני מנשק. היא מנשקת בתאוותנות. אני לוחץ בכוח, היא מתעוותת בכאב.
"עכשיו" אני אומר לה "עכשיו, כמו שהבטחתי לך, אני אסטור לך ואת תגידי תודה"
...

"את מוכנה?"

היא לוחשת : "כן"

סוטר לה חזק על לחי שמאל.
היא לוקחת את היד, מנשקת אותה ואומרת "תודה" בלחש.

"לא שומע!" אני אומר לה בשקט "תודה!" היא בקול רם יותר.

עוד סטירה. עוד נשיקה. תודה.

עוד סטירה. היא לא לוקחת את היד. מנסה לראות אם אני עומד על שלי. "מה עם התודה?!" אני שואל.
היא אומרת "תודה" אבל לא מנשקת את היד. בוחנת את הקפדנות שלי.
אני: "לא! את לוקחת את היד, מנשקת אותה ואומרת תודה. זה לא ברור?!"
אני: "נחזור על התרגיל" סטירה. הפעם היא מחונכת. לוקחת את היד מנשקת אבל שוב מנסה אותי ואומרת "תודה" חלושות.
אני: "לא שמעתי!" שוב סטירה. הפעם ה"תודה" נשמעה ברור.
היא: לוחשת "מה עשיתי?"
אני: "את ילדה לא מחונכת!"
היא: "נכון, אני צריכה שישימו לי גבולות!"
אני: "קיבלת!"
היא: מחייכת בסיפוק.

אני: "למה חזרת אלי?"

היא: "כולם רדפו אחרי ורק אתה לא... אפילו לא התקשרת.... אני אוהבת גברים חזקים."


נותן לה יד וצועדים לבית הקפה. שואל אותה: "מרגישה בסדר?"

היא: "כן, אני רטובה כולי"

אני שואל: "באת בלי תחתונים?"
היא: לא.
אני: (עוצר במקום בכעס) לא?!!! , לא???!!!
היא: אני יכולה להוריד עכשיו, כאן בין המכוניות.
אני: "לא. יש לי מקום יותר טוב בשבילך".

חוזרים לתוכנית א' שלי.

לוקח אותה בחזרה לרכב, פותח את הדלת האחורית, היא מגלה סימנים של חולשה ואומר לה: "על ארבע! תחת אלי!" (הכנתי שוט בתא הנהג...)

היא קצת מבוהלת אבל אמיצה. (אח"כ סיפרה שחשבה שאני עומד לעשות לה משהו לא טוב, כמו בסרטים) החלק האחורי של הרכב מלא בחלקים, אביזרים. לא נעים אבל נותן לי הרגשה של סביבה משפילה, זנותית.

"על ארבע!" אני בקול שקט אבל קצת יותר תקיף.

היא מתחילה לטפס. לא נוח. אני מציע לה למשוך שמיכה שהיתה תקועה בצד (שמתי אותה מראש עוד קודם) שיהיה לה נוח יותר בברכיים.

...........................

עוזבים את מגרש החניה בדרך לקפה. אני מכוון אותה לאחד מבתי הקפה האהובים עלי. לפני שנכנסים...ככה כ-10 מטר מהקפה, היא מנסה עוד תרגיל: כשאני צועד לכניסה הראשית (יש גם כניסה צדדית) היא אומרת לי "אפשר להיכנס גם מפה!" כדי לבדוק אם המשמעת התרופפה (השטויות האלה, של בדיקה כל-כך לא משקפת עולות לי על העצבים. כאילו, אם אני אכנס בכניסה ש ה י א הציעה, יהיה בכך סימן של חולשה מצידי. פשוט פאתטי !)

אני מתעצבן ואומר לה "בואי לכאן!" ונכנסים בכניסה הראשית.

חושבים שבזה הסתיימו הבדיקות המעצבנות שלה? טעות!

היא מזמינה זיתים מצומקים, מלוחים.
הזיתים מגיעים לשולחן. היא שוקלת מה לשתות ולבסוף מזמינה כוסית יין.
( יין עם ???? זיתים מלוחים. זיתים! )
"מה פתאום זיתים מלוחים?" אני שואל אותה.
"זה הולך טוב עם היין" היא אומרת.
(היא סתם מנסה לבדוק אם אני זורם עם השטויות שלה. אם אזרום, זה יהיה סימן בשבילה שאני לא חזק מספיק. תשמעו לי, פאתטי! )

אני טועם באיטיות את הזית המיובש וכמעט חסר הטעם הזיתי ומסנן אליה בשקט:
"אל תבלבלי במוח! רצית להזמין בירה אז הזמנת קודם זיתים מלוחים. אח"כ נזכרת שאת צריכה עוד לנהוג ארוכות וכוס בירה ענקית כמו שמגישים כאן תפיל אותך, אז התחרטת והזמנת כוסית יין. את הזיתים את לא יכולה להחזיר, אז עכשיו את מחרטטת לי עם ההתאמה של היין לזיתים?!"
היא: מחייכת קצת ושותקת.
סוף דבר: חיבקתי אותה קצרות, שתירגע. ליטפתי את פניה, בעדינות, קצר מאוד, שלא תחשוב שהתרככתי פתאום. כל רכות זמנית מתפרשת אצלה כחולשה. כמו עם הערבים. פאתטי!
הקשנו כוסות ושתינו יין.

----------------------------------------------------
רוצים לדעת מה הפריע לי:
1. שהיא לא יודעת באמת לזהות שולט.
2. היא לא מתעמקת בפנימיות של השולט איתו היא נפגשת ולא יודעת לזהות אם זה אמיתי ובא מבפנים. הכל אצלה היה שטחי, היא שופטת רק לפי משחקים שטותיים שלא באמת בוחנים מי הבן-אדם והכל בנוי אצלה על ג'סטות ומשחקי כאילו.
אוףף!![b][b]

אתמול היתה לי שיחה עמוקה עם ונילית נשלטת. היא לא מכירה את המונח הראשון.

השיחה עוררה אותי למחשבה על האומץ הנדרש מונילית נשלטת באופיה לעבור לשלב שבו היא מגדירה את עצמה פשוט כנשלטת (אני מכניס במונח הזה גם: כלבונת, סאבית, שפחה, זונה וכו') שהיתה עד יום הגילוי העצמי רק ונילית, אולי אפילו ונילית קינקית, עד שגילתה שהנפש שלה רוצה יותר.

וכך מצאתי את עצמי מעודד אותה ומספר לה כמה היא אמיצה:
א. "הצעד ההתחלתי והמוקדם שנדרש ממך הוא לחפור בנבכי נפשך ולהתחבר שם עם הרבדים העמוקים. אל יקל הדבר בעיניך! 90% של האנשים מסביבנו ממילא לא עושים זאת ומסתירים מעצמם את עצמם ברמה זו או אחרת. כמה אנשים מעיזים ללכת לפסיכולוג?"
ב. "לאחר שהתחברת אל עצמך" כך אני "שזה מהלך מפחיד כשלעצמו, את צריכה להפנים שתשוקותיך הכמוסות הן להיות נשלטת. מפחיד! "
ג. "השלב הפסיכולוגי הבא שאת צריכה לעבור עם עצמך הוא מה זה אומר לגבי החיים שלך מעתה ואילך. גם זה מפחיד!"
ד. "השלב הבא והמפחיד עוד יותר הוא להתחיל לחפש היכן אפשר למצוא שולטים" אני אומר לה " עם כל הידיעות בתקשורת וסיפורי האימה על קומץ המופרעים המסתובב לו שם בחוץ ומקלקל לנו השולטים את כל התדמית, צריך אומץ של בוגרת סיירת מטכ"ל כדי לחפש שולט."
ה. עוד לא גמרנו! השלב הבא הוא לפגוש שולט. מפחיד! מי יודע מה הוא? מי הוא? איך הוא יקבל אותך? איך את אותו? מפחיד!
ו. "השלב ההמפחיד הבא הוא שלב ההתמסרות. את רוצה להפקיד את עצמך בידי שולט - לאחר שוידאת שהוא בן-אדם - ואת צריכה להעריך סיכונים מול סיכויים. מצד אחד, את צריכה להעריך את כישוריו ויכולתו לשמור עליך ועל שניכם. מאידך, את צריכה לבחון אם התבלין ההוא של השליטה נמצא בו בכמות המספקת. בו-בזמן את צריכה לבחון האם הכמות, הריח והמינון מדברים אל ליבך והאם זה מה שהלב חיפש כל הזמן"

כך בערך אמרתי לה.

והסיכום שלי: לא פשוט, ממש לא פשוט! כל הכבוד למי שמתגברת על כל זה.[b]

הקדמה:
ש.(להלן: "היא") ואני ביחסי שכנות טובים. אנחנו מכירים כבר די הרבה שנים. הסגנון הבוטה הוא מתוך ידיעה שזה מה שמחרמן אותה (וגם אני לא מתלונן...)...

"אני רוצה.....
ו.....
ו...
... אני רוצה שתהיי לי כוס נייד" סימסתי לה לסיום.

"לא הבנתי את הקטע האחרון. למה אתה מתכוון" היא סימסה לי בחזרה.

"מה שקראת" סימסתי בתשובה.

......

....

.....
(הפסקה של כ-140 שניות)

"אני רוצה לראות אותך, ממי שלי" (היא מסמסת)

"לא עכשיו" (אני)

"למה?!!!" (היא)

"כי אני עסוק. אבל צריך כבר לתכנן שניסע לעמק בית שאן ביחד, לכנרת. נעבור דרך קיבוץ אפיקים ולקבוצת כנרת" (אני)

"הכל ירוק! נרד מהגלבוע, יופי של נופים ואווירה" (שוב אני)

"מה יש לך לעשות שם?" (היא)

"ענייני עבודה"

"ואתה רוצה שאסע אתך?" (היא)

"כן. תקחי חופש ותסעי איתי. את תהיי הכוס הנייד שלי"

"מה זתומרת כוס נייד" (היא)

"כוס נייד. על שתי רגליים. תמיד זמין לי כשבנסיעה יעמוד לי."

"אני לא רוצה להיות רק אובייקט מיני בשבילך" (היא)

"זה מה שתהיי. נכניס אותך ערומה לתא המטען מאחורה ונפעיל חימום" (אני)

"ו...?" (היא)

"כל פעם שבאמצע הדרך יעמוד לי, נעצור בצד" (אני)
"אני אפתח את תא המטען ואזיין אותך. את תעמדי מוכנה בפוזה" (אני)

"איפה תעשה את זה?" (היא. נשים תמיד מעשיות בעניינים האלה...)

"נעצור בחורשות בדרך, ניכנס לאיזה יער או מאחורי מבנה נטוש" (אני)

"אני רוצה לראות אותך!" (היא)

"לא היום" (אני)
"נדבר" (אני)

"מתי נדבר?" (היא)

"מחר"

"תתקשר אלי לפני שאתה הולך לישון" (היא)

"לא! אני סוגר את המכשיר" (אני)

תתקשר מחר אני מצפה לטלפון שלך בבוקר. טוב?" (היא)

"לילה טוב" (אני. סוגר את הטלפון הנייד)