חלומות בהקיץ

יצא לי להכיר פה לא מעט נשים מודעות לעוצמתן,
חכמות ויפות, שמבינות איך העולם מתנהל,
ויודעות לסובב אותו על אצבע רגלם הקטנה, שולטות מלידה.
אך יש דבר אחד קטן שקשה לי להבין...

אני אדם חזק, לא פיזית, עוצמה של מודעות,
מודע לעצמי ולמקום שאני נמצא בו,
לרצונות שלי, לשאיפות, מזקק מתוכן השפעה סביבתית לא רצויה 😄
ומתוך המקום הזה אני עושה את הבחירות שלי,
וככל שאני יותר מודע, כך שליטתי על חיי יותר מלאה, ורק בבחירה היא קיימת...

אני לא נהנה משליטה על אחרים, ההפך,
אבל השליטה שלי על חיי מתבטאת בזה שאני מבקש את מה שאני רוצה,
אני מודע ובוחר, זה לא אומר שעולמי מושלם רק שאני עושה את החלק שלי 😄

עכשיו, נחזור אל השולטות, מתוך מה שאני הספקתי להכיר,
נדירות יהיו אותן שולטות שיפנו אל העבד בעצמן, גם אם הן מחפשות קשר,
רבןת בכלל תראנה את המעשה כמתחת לכבודן, לא ראוי,
וקשה לי להבין איפה השליטה בחייהן פה, נכון הן בוחרות,
מסננות בקפידה מבין מאות פונים, מציבות רשימת דרישות,
שמתארת בדיוק רב ולפרטי פרטים את צרכן, ומקפידות על כל דרישה.
אבל, הבחירה נעשית רק מבין אלה שבוחרים בעצמם לפנות...

אולי זה טבע הדברים ותפקידם של הנשלטים הוא להתאמץ מהתחלה,
ואולי פשוט אנחנו עדיין כבולים בחוק של חברה מטריארכלית,
חוק שאומר בעצם שהגבר הוא זה שבוחר.
מה דעתכן?

אני חווה חיים על מלא בתקופה האחרונה, לא בהכרח נעימים, אבל פול פאוור לטוב ולרע.

אני כבר יודע המון זמן שיש בי הבנה עמוקה על העולם, מאוד עמוקה, אבל פתאום אני גם מרגיש שצצה בי היכולת להעביר אותה, והצורך, והמחוייבות. אני שמח לפגוש בהקשבה של האנשים, מי שפוגש בי אכן מקשיב, והכי משמח אותי להבין שההקשבה לא נובעת דווקא מזה שאני אומר את הדברים, אלא ממה שאני אומר.

ברמה מסויימת אני עדיין בשלב שלא נוטל אחריות, על כלום באופן כללי, אוהב להרגיש חופשי, יחד עם זאת אני מרגיש שזהו סופו של השלב, מספיק דברים קורים וקרו בשביל שאבין, יש לי אחריות גדולה מאוד, ועדיין אני לא מסוגל לומר אותה בקול רם, הכל גדול לי מדי, והכל בהיר לי כבדולח.

ובתוך כל הדברים הגדולים שבליבי נכנסת פתאום אל חיי,

ובפשטות לקחת אותם לשעשועייך, ומילאת נעימות בליבי.

אני כל כך אוהב את ההתייחסות שלך אליי, מרגיש כאילו אנחנו חברים המון זמן,

ובאותה נשימה מרגיש ששנינו מכירים את ההררכיה.

וזה ממיס אותי הצורה שאת אומרת לי לעשות דברים,

כאילו מודיעה לי מה הולך לקרות, בשיא הפשטות והבטחון, כאילו תדברי על זריחת השמש מחר,

וזה אכן קורה, פשוט כי אני מרגיש שאי אפשר אחרת,

אני אוהב את הפשטות הזאת,

תודה שבאת אל חיי ולקחתם לידייך

ישנם הרבה חטאים בהתייחסות האנושית של העולם לשאר יצירי הטבע,
וגם אל עצמם כחברה, לפחות לראייתי.
חטא אחד כזה, שלפחות בעיניי הוא טרוויאלי, יהיה חטא הזבל, המצאה אנושית,
משהו מיותר וחסר ערך ושאין בו צורך בעולם. מכונת הטבע המשומנת היטב,
יודעת לתפקד מצוין גם בלי זבל, שאריות של יצור אחד משמשות לאחר, אבל לנו זה לא מספיק...
טוב אבל לא על הזבל אני רוצה לדבר עכשיו, או בעצם לחשוב, אלא על חטא אחר,
חטא שטבוע בנו כל כך חזק, עד כי לא נבחין בו, לא נראהו כחטא, נהפוך הוא,
זה יראה לנו כטבע הדברים, וכדרכו של עולם.
אך לא כל הדבר, זהו חטא, אולי אחד החמורים ביותר, שמשנה סדרי עולם,
וגורם למצב לא מאוזן, הן בחברה האנושית, והן לטבע בכללו, חטא שכולנו חוטאים בו לדורותינו.
חטא הירושה

חח לקח לי בערך רבע שעה להביא הקפה מהמטבח למרפסת,
הולך לאט ובזהירות, משלם בכאב על כל טעות, והחיוך לא יורד 😄
איזה סשן מטורף, השרירים שלי תפוסים, הגב עדיין כואב,
אני לא יודע אם הנזק שהיא גרמה לגוף שלי הפיך, אבל שוב למדתי משהו,
חפירת שמש ביט ואסיד טובה היא משהו ששווה לחיות בשבילו, איזה אושר.

הקיק תופס את הרגליים בקצב המראה, הידיים אוחזות בצלילים, מתפתלות, מפסלות,
למעלה השמש קודחת, מבעירה מנועים, הקצב עולה, מבשר על ניתוק מהקרקע,
גוף ומחשבה מתערבלים במחול של אושר, והתנועה חיה מכל, כפי שחיה צריכה לנוע,
והלב חי מכל, כפי שלב צריך לחיות, והרגש חי מכל, כפי שצריך להרגיש.

ורק השכל נח לו לזמן מה, ביחד עם המחר והאתמול הלך לישון,
והרי כל דבר בזמנו, ובא זמן שנתו של הגיון,
מניח למודעות בטירופה המאושר, לחיות את הרגע, לנשום את היום,
לשחרר מחשבה מכילאה, להפוך מציאות לחלום,
לפעמים כאן ועכשיו זה בדיוק המקום

תודה רבה אינדיגו, שבוע טוב 😄

יש חטאים שאסור שייעשו, וכל מקום ראוי לתרום להפסקתם:
http://www.facebook.com/events/374082579293492/

היום קרה לי קטע מדהים, טוב לפחות בעיניי 😄
אני כותב ספר כבר לא מעט שנים, לא יודע אם פעם אסיים אבל הוא כבר די התפתח לאורך הזמן,
יש בו סיפורים, וגיבורים ודמויות ותתי סיפורים, עולם שלם, לא משנה,
היום בא לי לכתוב כשקמתי, אז עשיתי קפה, סידרתי הראש, ויצאתי לשמש,
נכנסתי לסיפור בדמיוני והתחלתי לחשוב על ההמשך שאני רוצה לכתוב,
כך במשך איזה שעה בניתי אותו, מתאר טראומה שעברה על מישהו,
לומד בראשי איך להעביר אותה בצורה מדוייקת, היה חסר לי טוויסט אחרון והרגשתי מוכן לכתוב,
החלטתי לחשוב עוד קצת בנסיון לעבד גם את אותו טוויסט בראש, אבל אחרי עוד רבע שעה,
הספיק לי, החלטתי להתחיל לכתוב בידיעה שההמשך יגיע, פתחתי את המחברת,
ולהפתעתי אני מגלה שהכתיבה האחרונה שלי לא הסתיימה בתאור המאורע האחרון,
אלא שכתבתי שלוש מילים נוספות, ההתחלה של הקטע הבא,
שלא שייך בכלל לכל מה שרשמתי בראש בשעה האחרונה, אלא מתייחס למקום אחר לגמרי בסיפור.
נתתי לשלושת המילים לחדור למודעותי ונכנסתי למקום ההוא בסיפור,
הן הביאו אותי לטרנס של כתיבה שהוציא ממני קטע חזק, שהפתיע אותי ושוב,
שם בי מין תחושה כזאת שזה לא ממש אני כותב את הסיפור, אלא רק חווה אותו,
ומעביר אותו הלאה, איזה תענוג, מרגיש את היצירתיות בוערת בי עכשיו...

כתבתי גם שיר היום במקום אחר, ברשותכם אני מצרף פה רק לינק אליו ולא מעתיק אותו שוב, רוצה לעלות להרים, לזכור את הזכרונות שלי, שיעבור זכרונכם אתם בקלות

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2305618

כשגדלתי כילד צעיר בבית יהודי, חונכתי על ערכי הדת היהודית וחכמתה הרבה, אחת המצוות שאני זוכר היא לקט שכחה ופאה, או מעשר, שניתנים או מושארים לעניים על מנת לספק את צרכיהם הדלים. מצווה זו נראתה בעיניי אז כראויה, מעידה על גדולתה של הדת האוחזת בה, חכמתה ודאגתה לכלל בני עמה. מי שמכיר אותי יכול לחשוב בוודאי שאני רחוק מדתם של היהודים, לא משנה אם זה נכון או לא, מצוות המעשר היא עדיין מצווה שאני שמח לקיים, וגאה לראותה כחלק מדרך חיי.
בראיית עולמי הנוכחית אהיה יצור חי אנושי, בנה של האדמה, ולה ילדים רבים מספור, ובראיה זו אני מבין כי העניים האמיתיים הם שאר בעלי החיים, אלה שאינם בני אדם וזכותם על הארץ ניטלה מהם, החיות שמקיפות אותנו מכל עבר שלא יכולות להחזיק רכוש או קניין, ואינן זוכות אפילו להתייחסות בחוקיו המוסריים של האדם, אדון הארץ, בעל הבית של הכדור.
היום פוררתי לחם יבש לציפורים בחצר, שכן עניי עירי קודמים, והתיישבתי בחסות השמש להביט בהן. חשבתי על הטייקונים, אלה שמנהלים את העולם דרך הכלכלה, עושקים את האדם הפשוט על מנת להרוויח יותר ויותר, הופכים אותו לעבד כלכלי, בורג מתפקד במכונת החומר המשומנת בכסף. למרות שזה נשמע נורא, לא יכולתי שלא לחייך בליבי במחשבה על כך שהצרות האלה הן צרות של עשירים, לאלה שאני רואה כעניים אין תוכניות בישול, הן טסות לכל פירור יבש שנקרה בדרכן, בולעות אותו ברעב והוא טעים להן מכל.

למרות שאני רשום כרגע לא בעסק, כל החיים הייתי במקום הזה,
נדלק מלהיות למטה, להישלט, לבטל את עצמי למען נעלה ממני,
להפוך לחומר ביד היוצרת.
כל החיים רציתי את זה, והחיים לא ממש נתנו לי,
בסוף השבוע הזה, החיים קבעו לי באופן חד משמעי ולא משתמע לשתי פנים,
שלא משנה מה השאיפות שלי בחיים, אני מלך.
שבוע נפלא לכולם :)

הוספתי את זה לשם, מעניין מה אתם חושבים:
נשים שולטות במערכות היחסים, השליטה היחידה של הגברים היא בחוסר הצורך שלהם בכאלה :)

יותר ויותר אני נתקל בניקים שההגדרה שלהם בסוגריים היא אחר/ת,
לא שולט/ת, לא נשלט/ת, משהו אחר, זה הזכיר לי משהו שחשבתי עליו פעם,
שהמכנה המשותף ביותר לבני האדם הוא שכל אחד מהם חושב שהוא מיוחד 😄
מעניין אם זה נכון באמת, מה דעתכם?