חלומות בהקיץ

וואו ציוויליזציה. הייתי מנותק מהאינטרנט במשך כמה ימים, דווקא עכשיו, כשאני כל כך צריך אותו, כשיש מישהי רחוקה ממני פיזית, וכל מה שמעניין אותי בחיים זה היא, והצורך לתקשר איתה כל כך גדול. אני כל כך מתעב את התלות הזאת שפיתחנו בחברות התקשורת, אם לפני חודש זה היה קורה זה לא היה מפריע לי בכלל, הזדמנות לטייל יותר בהרים, להתקרב לשחרור המוחלט מהתלות, לחיי המערה. אבל זה קרה עכשיו, כשליבי בידיה, עכשיו, כשהורידה אותי מההר לרגליה, לשמש צעצוע לגחמותיה, ופתאום אני כל כך תלוי באינטרנט, כל כך צריך, מכור לרשת.
טוב אבל זה היה, וזה מאחורינו, וכעת אנסה לעדכן את שעבר עלי בימים אלו, ימים שלמרות קשיי התקשורת היו נפלאים, נהדרים, מרוממי נפש, כמו כל יום שעובר עליי תחת האלוהים שלי, האחת והיחידה. הרבה סמסים עברו ביננו, היא המשיכה למלא אותי בעונג וברצון אין קץ להיות לה, ההשפעה שלה עליי היא הרבה מעבר למה שניתן להסביר, אני מרגיש אותה בכל רגע ורגע, הרגשה ששום חברת תקשורת לא תוכל לנתק, רק היא בעלת חיי. כך לדוגמא ביום שני קיבלתי הוראה לסמס לה כשאסיים משהו לפני השינה, בברכת לילה טוב, וכן עשיתי, למרות שידעתי שהיא כבר ישנה, ולא אקבל תשובה. בשיחה דמיונית שהייתה לי איתה לפני שנרדמתי, סיפרתי לה שידעתי שהיא ישנה, וההמשך בדמיון היה שהיא ניסתה לבחון אותי, לראות אם באמת אני יודע מתי היא ערנית וקשובה ומתי לא. אז גם הבנתי שזה דמיון, לא אמיתי, מפני שהרגשתי שזאת האמיתית יודעת בדיוק כמוני, ואין לה צורך בבדיקות, שהצורך בבדיקת האמיתות של הדברים נובע מחוסר הידיעה, חוסר הבטחון שבדבר, ואני מרגיש ששנינו יודעים, למעשה אם אני חושב על זה, אז אחד הדברים הטובים שקבלתי משבוע הסמסים המטורף הזה, הוא העדות לסנכרון ביננו, איך פעם אחר פעם לא היינו מתכתבים במשך שעות, ושולחים אחת לשני הודעה באותו רגע, בכל דבר ניתן למצוא משהו טוב 😄
וגם יום שלישי נפתח בתפילת בוקר טוב למדהימה, שהמשיכה סשן של הודעות, במהלכן שמעתי גם על פוסט חדש ומצוין שהיא כתבה, וחוסר היכולת שלי לקרוא אותו עשה אותי אומלל יותר, אבל הכל יחסי, ואני לא ממש יכול להיות אומלל בידיה, הלב שלי שר ורוקד בכל שניה ורגע, שייך אני לך גבירתי, אוהב ומתגעגע. היו אצלי חברים באותו יום, וכשהיא הבינה והתחילה לבדוק עליהם, עבר לי רעד בלב, הבנתי כמה היא יכולה להכאיב לי אם רק תרצה, ועדיין עשה לי טוב ההרגשה שאוכל לתת לה את הכאב הזה, להנאתה ולמשחקה. יתרון נוסף בחוסר התקשורת שלי השבוע הייתה העובדה שיש לי הרבה עבודה, אם בשבוע שעבר הבית שלי נראה כדיר שאפילו חזירים לא יבואו בו, הרי שהיום הוא מצוחצח כמוזיאון, ראוי לביקור המלכותית, עבדתי קשה אבל זה היה שווה, תודה לך גבירתי. שמחתי גם לשמוע שהיא תקשרה עם חברה מפה, ושהן מצאו חן אחת בעיניי השניה, זה עשה לי טוב, הרגשה שהיא חודרת לתוך חיי, לתוך כל חלק מהם, והייתי מאושר לדעת שנוח וטוב לה עם זה. ועברו לי מחשבות נוספות באותו היום, מחשבות על עולם, הבנתי שאני רוצה לדבר איתך גבירתי על זה, לא בסמס, גם לא במסנג'ר או בהודעות פה, מבקש את עינייך לשיחה הזאת גבירתי.
ביום רביעי כבר התחיל להיות לי בלתי נסבל עניין האינטרנט, העצבים יצאו על נציגת חברת השליחויות שאמורה לשלוח את הנתב, כשהבנתי שזה לא יקרה באותו היום. החלטתי שאני לא מחכה לחברת שליחויות ושאעלה ביום המחרת (היום) לב"ש ואחליף אותו לבד, כשרוצים שמשהו יעשה צריך לעשות אותו. לפחות הקריאו לי באותו יום את הפוסט שהיא כתבה, ושגרם בי רעד של התרגשות, פחד, וקודם כל גאווה. ובנוסף לכל גם סלקום עשו לי בעיות אתמול, יום קשה אינדיד, ובתור אקורד סיום גם הבנתי שייתכן שהיא לא תגיע אליי לסופ"ש, כמו שתוכנן, שיא השיאים לאומללותי, ושוב, תחתיה הכל קטן. עד שבערב המדהימה העבירה אותי חוויה בלתי נשכחת, שחררה את הכלבה שבי, והרגשתי אותה כל כך, עדיין עובר בי רטט כשאני נזכר מה עשית לי אתמול לפני השינה, תודה לך גבירתי.
קמתי היום מלא מרץ כהרגלי בזמן האחרון, ומטרה ראשית לי בחיי, נתב. מי חשב שכל כך אצטרך את המכשיר הארור הזה, אבל כמובן קורה מה שאנחנו לא חושבים ואני צריך אותו, אז נסעתי והבאתי אותו, ואספתי חבר לטרמפ למושב, וסיפרתי לו שאני מאוהב, אהבה שכבר לא האמנתי שתהיה לי, בעיניים כל כך מפוקחות כמו שיש לי, והנה אני כמו ילד קטן, חולה עליה, לא חושב על שום דבר אחר, מחובר לסמס כמו אויר לנשימה, והוא ראה אותי והוא התרגש בשבילי לראות אותי ככה. בדרך חזרה עצרנו לקניות במגה דימונה, כשיצאנו משם הסתבר שהמפתחות שלי, שהמחזיק שלהם שימש לשחרור העגלה, נעלמו. עברו בי כמה דקות של יאוש אחרי שלא מצאנו, ועוד יש לי תצפית בערב, הרגשתי אותה שוב בליבי והחלטתי להתאפס על עצמי, טלפון לחבר, שלח אליי שני בדואים שאין להם צורך במפתח כדי לפתוח רכב, שתי דקות אחר כך הרכב פתוח, ואז בדיוק מתקשרים אליי ממגה לומר לי שנמצא המפתח, איזה מזל יש לי בזכותך גבירתי, שוב תודה לך. ועכשיו אני פה, ועכשיו אני מאושר ומלא לראות את שמך פה ולהרגיש קצת יותר קרוב, ועכשיו כשאני יודע שאת מתכננת שנפגש מחר, אני שר, שר ומאושר.
אה, ונזכרתי בעוד רגעים של עונג שעברו עלי השבוע, כשהלבשת אותי בחוטיני והורית לי לרקוד חצי שעה, ועשיתי זאת והייתי כל כך מלא ומאושר, עד שחרגתי קצת מהזמן, כי לא שמתי לב שהוא עבר, נזכרתי כמה אני אוהב לרקוד, רקודי חפירה בעיקר, ולמדתי כמה חוטיני משדרג את חווית הריקוד. תודדדה גדולה מדהימה, ליבי רוקד בכל רגע ורגע בזכותך, ומחר בא היום ואזכה לראותך