דברים שכתבתי

את המשך הלילה היא זוכרת למקוטעין. לא זוכרת גם מדוע חושיה היו כל מעורפלים.
האם היא סוממה על ידו? חלפה מחשבה בראשה, האם זהו היין? מצב הארועים ההזוי הזה?
ממה שהיא זכרה הוא שוב נכנס לחדר, האדון שלה, פרם את הקשרים של הבדים הקשורים לגפיה, והיא, חלושה מדיי מכדי לדבר, להתנגד או להגיב, גופה רפוי וכנוע ושלוו.
הוא הרים אותה על ידיו בקלות מרשימה, זרועותיו נושאות אותה הרחק מחדר השינה לחדר האמבטיה.
מכניס אותה ברכות לאמבטיה חמה ונעימה, מסבן את גופה, מתעכב על ידיה ורגליה ומשחרר את השרירים התפוסים שם, והיא, כל גופה שלו הוא, מתמסרת לפינוק העדין, עיניה עצומות לרוב, אך כשהיא פוקחת היא רואה את גופו הערום, היפה, השרירי, את ידיו המיומנות והמסוקסות, מפנקות ומענגות כל פינה בגופה, מגניבה מבט מתגעגע לעבר הזין שלו, גדול ויפהפה גם כשהוא נח לו בין רגליו.
היא זוכרת אותה חופף לה את שערה בשמפו ריחני, מעביר בה גלים נעימים של עונג לאורך גופה, מנקה את פרצופה משאריות המוס, את הכוס שלה, משאריות הזרע שלו, מסבן את שדיה, את בטנה, את גבה, את ישבנה, לא מפספס אף פיסה מגופה הענוג.
היא לא זוכרת כמה זמן היא הייתה שם, מפונקת כמו ששנים לא פונקה.. היא זוכרת בצורה קלושה אותו מושיב אותה בחזרה על ברכיו, כאשר מגבת מונחת עליהן, מרגישה את הזין שלו מבעדה מתחכך בה, מעביר בה שוב את הזכרונות הקסומים מהלילה.. מנגב אותה, כמו ילדה קטנה, עד שהיא יבשה כולה, מרים אותה בחזרה לעבר חדר השינה, מלביש אותה בתחתונים זעירים ומכסה אותה בשמיכה עבה.
היא זוכרת אותה כמהה שיישן לצידה, יחבק אותה קרוב, אך הוא רק כיסה אותה בשמיכה, נשק לראשה נשיקת לילה טוב..
בוקר.
אור שמש מפציע בחלון ושולח קרניים חמות לעבר דנה. היא פוקחת עיניה, תחושות הבהלה והפחד כבר הרבה פחות דומיננטיות. סקרנות כעס ובלבול החליפה אותן, וחרמנות, חרמנות שהיא לא זוכרת כמותה, שבה עדיין ניסתה להילחם בגלל הבילבול הרב. בגלל הכעס על כך שהתמסרה כה בקלות, על שנהנתה.
נאנסתי. פתאום חשבה מחשבה בראשה והתחלפה באחרת, הוא אנס אותי? איך זה אונס אם כ"כ נהניתי.. איך זה.. רגע, פתאום הכרה חדשה הגיעה אל ראשה, אני לא קשורה, אני חופשיה.. חופשיה ל..לכת.
חשבה, והודהמה מעצב האכזבה שהמחשבה הזו גרמה לה. אני.. חופשיה ללכת. ניסתה לומר לעצמה.
אז.. למה אני עדיין במיטה, למה אני לא קמה ובורחת מכאן? עוד מעט אמרה לעצמה, עוד רגע קט. אני צריך לחשוב מה אני בדיוק עושה. אני לא בדיוק הולכת לצאת החוצה עם תחתונים לרחוב. ניסתה לחשוב על תירוץ שייעכב. מתביישת בעצמה שהיא מתרצת את זה. מתביישת בשינוי הרדיקלי שחל בה בשעות ספורות אלו.
אני עדיין תחת השפעת סם כלשהו, אמרה לעצמה, כן, אין הסבר אחר.
חשבה, וחיכתה, חיכתה לשמוע את האדון שלה מגיע.