דברים שכתבתי

בירה חומה
סמים ירוקים
מוזיקה שחורה, אבל לא רק
ראש כחול
גם המנייאקים
אורות ועיניים בכל הצבעים.

משחקים
קרוב, רחוק, נוגע, לא נוגע, רוקד, זז, שותה
מבטים ננעלים
עור בעור
שפתיים בשפתיים.
לילה לבן.


http://www.youtube.com/watch?v=5fKfOFzplV8

"מספיק לעכשיו" פקד אדונה, ודנה הפסיקה מיד, והרחיקה את פניה מרגליו.
"תשארי על ברכייך, תזדקפי" ודנה צייתה, במהירות, עומדת על ברכייה, מסתכלת מלמטה על אדונה, שנעמד, במבט שואל, מפוחד, מגורה..
"נהנית, שפחתי היקרה?" הוא שאל, וצמרמורת עברה בגבה.
"כן אדוני, נהניתי". ענתה, והשפילה ראשה.
"אז ספרי לי, למה הגעת לכאן? למה חזרת?"
דנה שוב הרימה את ראשה מעלה, מביטה באדונה, מתלבטת מה לחשוף, מה לומר, מנסה עוד לעכל את התשובה בראשה, שהרגיש כעת כה קטן וחסר חשיבות.
"אני.. אני.." התחילה לגמגם.
"את כל האמת אני רוצה, אל תעלימי ממני שום פרט, אני רוצה לדעת הכל עלייך, על תשוקותייך, על חסרונותייך, על מאווייך, על כל הסודות אותם לא העזת לספר לאף אחד." קטע אותה באחת. "תתחילי".
"אני.. אני עדיין לא יודעת, באמת. הערת ממני את מה שהיה כלוא בתוכי כ"כ הרבה זמן. אני מרגישה שהתעורר בי משהו שכמעט ומת, בגלל שהיה רדום כ"כ הרבה זמן. אני.. אני מרגישה כאילו הוצאת ממני את מה שאני באמת.. מי שאני באמת צריכה להיות, את המקום האמיתי שלי. להיות למטה, משרתת, צייתנית.." את המילים האחרונות היא אמרה בשקט, כשראשה מושפל. מרגישה חום עובר בגופה.
היא לא ידעה כמה זמן עבר, בו סיפרה לו עליה, על תשוקותיה, פחדיה וסודותיה. היא הרגישה כאילו היא יכולה לשתף אותו בהכל, היא סמכה עליו בעיניים עצומות, למרות שלא ידעה עדיין להסביר מדוע. האדון ליטף את ראשה מפעם לפעם, ניחם אותה, היא בכתה לעתים, והוא אימץ אותה על חיקו, עוטף אותה בגופו החסון.
"תודה, תודה לך אדוני" אמרה בחום, עם רגשות חדשים, מתחזקים, כלפיו, כלפי האדון החדש שלה, כאשר סיימה לדבר. לעת עתה.
"אין בעד מה, את מתקדמת, אני מרוצה." אמר, ודנה לא יכלה להסתיר את החיוך הגדול שנמרח על פניה. "את עוד תראי לי כמה את טובה.. כמה את ראויה לכך.. נכון?"
"נכון אדוני, אני מבטיחה לך." אמרה.
"אז עכשיו, את מוכנה למשימה הבאה שלך?"
"כן אדוני"
"אני רואה שאין עלייך קעקועים"
"נכון אדוני"
"אז עכשיו יהיה לך" פסק.
דנה פחדה למחות, לזעוק, היא ניסתה להסתיר את הפחד שאחז בה. מאז ומתמיד פחדה ממחטים.
"איזה קעקוע אדוני?" שאלה בחשש.
"את לא תראי אותו עד שאסיים, אם אסיים" אמר במסתוריות. "היום אקעקע עלייך חלק אחד ממנו, ובכל פעם שתעברי שלב, אקעקע חלק נוסף, עד שהקעקוע יושלם".
"אדוני, אני חייבת לומר לך, אני.. מפחדת.. מהכאב.." התוודתה.
"הכאב יחשל אותך." אמר וליטף אותה. "עכשיו עצמי עינייך וחכי כך, על ברכייך, עד שאשוב".
דנה צייתה מיד, היא שמעה את אדונה יוצא מהחדר, ברכייה החלו לכאוב אך היא ידעה שהפעם לא תאכזב אותו, היא תישאר כך כמה שיידרש ממנה, זאת ידעה. היא החלה לעכל את מה שעברה, את מה שהיא עוברת, ואת מה שהיא עוד הולכת לעבור. היא נשמה נשימות איטיות. וחיכתה..
היא לא ידעה כמה זמן עבר כאשר שמעה אדונה נכנס לחדר, ולאחר דקה, הרשה לה לפקוח את עינייה, היא חזתה בו, בצד השני של החדר, האור בחדר היה מעומעם אך היה הצליחה לראות שאדונה ערום, יושב על כיסא מלכותי, גופה התעורר כמעט מייד, בידו הימנית הוא החזיק מחט חשמלית.
"בואי לכאן, על ארבע" הורה. "התיישבי עליי כשגבך מופנה אליי"
דנה הורידה את ידייה על הרצפה, והחלה לזחול על ארבע לעבר אדונה, עד שהגיעה קרובה לרגליו, היא הרימה מבטה ופגשה את הזין שלו נח בין רגליו, גדול ומזמין. היא התרוממה, מתקשה להתיק מבטה ממנו, הסתובבה עם גבה אליו, והתיישבה על רגליו של אדונה. היא הרגישה את מגע ידו על גבה, מכופף אותה מעט קדימה, חושף את גבה התחתון לעברו. היא הסתכלה מטה וראתה שוב את אברו של אדונה, מציץ בין רגלייה, מזדקף לאיטו. היא חשה אותו בין רגליה, והשתוקקה להרגיש אותו שוב בתוכה. אבל פחדה לבקש.
"תנשמי עמוק, אני מתחיל" אמר.
דנה לא ידעה למה לצפות, היא לקחה נשימה עמוקה, היא שמעה את זמזום המחט, ולאחר כמה שניות כאב חד פילח אותה, היא נשכה שפתייה, השתדלה להיות גיבורה. הכאב היה חם, ממוקד, דמעות החלו לזלוג מעיניה ללא יכולת שליטה. ולאחר כמה שניות, הוא הפסיק. "זה היה קצר לפחות, חשבה בהקלה."
"עדיין לא סיימתי." אמר, וניפץ את תקוותיה, "אבל היית אמיצה, ומגיע לך.. לקבל את מה שמגיע לך לקבל..".
היא הרגישה אותו מרים את ישבניה מעלה, היא השפילה את מבטה וראתה את איברו של אדונה זקוף וקשה, היא פישקה את רגליה, "סוף סוף" אמרה לעצמה, מלקקת שפתיה. היא הרגישה את איברו בפתח הכוס שלה, הכוס הרעב שלה, הבוער, שחיכה להרגיש אותו שוב, בתוכה, ממלא אותה. האדון הוריד אותה בעדינות, והיא הרגישה אותו ממלא אותה יותר ויותר, גנחה נפלטה מפיה, היא התרטבה במהירות, גורמת לו להחליק בתוכה בקלות יחסית. "הו אדוני" אמרה. "כן.." היא אחזה את רגליו עם שתי ידייה, מזיזה את עצמה מעלה ומטה, מרגישה בגן עדן. "לא לזוז, להתיישב ולא לזוז, אני ממשיך" הוא פקד. והיא צייתה, מרגישה את כולו בתוכה, ממלא אותה.
ולאחר כמה שניות, שוב, מצד אחד, הכאב המוכר של המחט, מעביר בה זרמים של כאב, ומהצד השני, בתוכה, בין שפתייה התחתונות, הזין העצום אשר מעביר בה זרמים של תענוג, לאט לאט הכאב השתלב בעונג, זרמי הכאב והתענוג השתלבו, והיא התאפקה שלא לרעוד, היא התמכרה לתחושה, וקיוותה שלא תיפסק, היא הרגישה את החום המצטבר בשיפולי בטנה, היא ידעה שהיא קרובה, קרובה מאוד.. "אדוני.." היא פלטה, בין אנחה אחת לשניה, "אדוני, אני קרובה..". "עדיין לא" הוא אמר, "אני עוד לא מרשה לך".
לאחר זמן מה הכאב פסק, אדונה הניח את המחט בצד, חיטא את מקום הקעקוע, וקירב אותה אליו, גבה צמוד אל חזו, הזין שלו עדיין בתוכה, ידו הימנית על דגדגנה הנפוח, והוא לוחש באוזנה "היית ילדה טובה מאוד, עכשיו אני מרשה לך". היא לא הייתה צריכה יותר מזה, ואחרי כמה שניות כל גופה נרעד, שריריה מתכווצים על הזין של אדונה, והיא מתפוצצת באורגזמה אדירה, מרגישה את אדונה גומר בתוכה באותו זמן, ממלא אותה בזרעו, והיא מקבלת אותו לתוכה באהבה, סוחטת את איברו, מרגישה את הנוזלים שלו מתערבבים בשלה, מביטה מטה ורואה את השפיך שלו נוזל ממנה החוצה, והיא מושיטה את ידה ואוספת את הנוזל החם באצבעותיה, מקרבת לפיה וטועמת, מתענגת על הטעם שלו, ועוצמת את עינייה בסיפוק.

היא לא ידעה כמה זמן הם נסעו כך, ולא הצליחה לעקוב אחרי כיוון הנסיעה. ליבה הלם בפראות, הידיעה שהנה היא, לקחה את גורלה בידה. עשתה את מה שיכול לראות כטעות נוראית אך הרגיש לה כ"כ נכון. איזושהו חום פנימי בגופה שאישר לה שזה הדבר שעליה היה לעשות. שהיא החזיקה את הרצונות והתשוקות האלה, להשתעבד, להיות נשלטת, היא לא ידעה איך עדיין להגדיר את זה, שכל התשוקות האלו היו חבויות אצלה יותר מדיי זמן, יותר מדיי עמוק.
ועכשיו הכל מתפרץ, הכל יכול לצאת לחופשי.
המונית נעצרה. הדלת נפתחה ע"י מישהו אותו לא יכלה לראות.
"תני לי את ידך" שמעה את קולו המוכר, ואהוב כך חשבה, של אדונה.
"כן אדוני" אמרה, והתגעגהע לומר לו את זה, חשמל נעים עבר בה. היא הושיטה את ידה לאוויר והרגישה את אדונה אוחז את ידה בבטחה, מוביל אותה מחוץ למונית, דרך הרחובות, ולתוך מבנה סגור וחמים, כך הרגישה.
אדונה הוליך אותה למרכז החדר, שם עזב את ידה, היא שמעה אותו סובב את גופה, בוחן אותה.
"אני אוהב את מה שלבשת". אמר לה, קרוב לאוזנה, גורם לה לעור ברווז.
"תודה אדוני" לחשה עם ראשה מורכן.
"בחרת את הבגדים במיוחד בשבילי?"
"כן אדוני"
"למה, שאני אראה איזה זונה שווה יש לי?"
"כן אדוני" אמרה, מובכת.
"את עוד צריכה להוכיח לי את כמה את זונה טובה. זה ברור?"
"כן אדוני, זה ברור. אני אוכיח לך."
"בואי נתחיל, תתפשטי. ואל תאמרי מילה עד שאומר לך שאת יכולה לדבר. אל תעני לי עכשיו."
דנה נאלמה. היה שקט בחדר.
היא החלה בהיסוס להוריד את נעלי העקב האדומות שלה, לפשוט את שמלת המיני השחורה שלה, את חזייתה השחורה, נותנת לשדייה חופש. פטמותיה זקורות.
היא הורידה את החוטיני השחור שלה, אשר היה ספוג בנוזליה, והניחה גם אותו, על הרצפה לידה.
היא הורידה את גרביוניה, התכופפה עד קצות אצבעותיה להורידם, מקווה כי אדונה אוהב את מה שהוא רואה, אוהב את ישבנה החשוף, את גופה הערום.
היא חיכתה.
"את הכל." אמר אדונה. היא הורידה את עגיליה, העגילים היפים ביותר שלה.
"יפה" אמר, מלטף את כתפה. "ועכשיו, רדי על ברכייך."
היא ירדה על ברכייה. במהירות. בשקט. בצייתנות.
היא שמעה קול מתכתי קל, ואז, הרגישה את ידיי האדונה סביב צווארה, עונדים משהו סביבה, היא הרגישה מעין שרשרת מתכת קרה סביב צווארה.
"מעכשיו. השרשרת הזו היא הקולר שלך. והיא תישאר על צווארך לאורך כל תקופת האילוף. את צריכה להישאר איתה 24 שעות ביממה. את יכולה לדבר עכשיו. האם זה ברור לך?"
"כן אדוני, זה ברור לי."
הוא הסתובב ניגש לכורסא שהייתה צמודה לאחד מקירות החדר, והתיישב.
"בואי לכאן, על 4".
תחושת ההשפלה החלה לפעפע, היא הרגישה מחנק בגרונה, והורידה את ידייה על השטיח. היא החלה לצעוד לעבר אדונה, כמו כלבה, צעד אחר צעד, ראשה ברצפה, עד שהגיעה ליד רגליו של אדונה.
היא חיכתה לפקודה הבאה, היא הרימה את ראשה, לוטשת עינייה באדונה.
"תורידי לי את המגפיים, והגרביים"
"כן אדוני" דנה אמרה, והחלה מורידה את מגפיו השחורות, את גרביו, בוהה ברגליו החשופות, הגבריות, מהופנטת.
"כרגע את בתחילת הלימודים שלך, אז את תתחילי מהמקום הנמוך ביותר, כפות רגליי. וככל שתתקדמי באילוף, ככל שאני אהיה מרוצה ממך יותר, אנחנו נעלה ברמה." האדון לקח הפסקה, דנה בלעה רוק שהצטבר בפיה.
"ועכשיו, תורידי את ראשך הכלבלבי, ותתחילי לפנק, לנשק, וללקק את כפות הרגליים שלי."
דנה השתהתה למספר שניות. ניסתה לעכל את רצף ההתרחשויות המהיר, מהיר מדיי מבחינתה. היא חשבה האם לומר לו משהו. אך לפני שהספיקה לחשוב היא הרגישה את ישבנה בוער, ורעש צליפה נשמע באוזנייה.
היא הרימה את מבטה, מנסה לחנוק את הצעקה, הסתכלה המומה באדונה, וראתה אותו מחזיק במעין מגלב, שעד כה נעלם מעיניה. הוא הסתכל בה במבט בוחן, והרים את המגלב באוויר.
דנה לא חיכתה אף שניה, היא הורידה את ראשה והחלה ללקק את רגלו של אדונה, ובידה היא ליטפה את רגלו השניה.
בהתחלה, היא עשתה זאת כדי לא להרגיש שוב את נחת מגלבו על ישבנה הכואב, אך ככל שהמשיכה, לנשק, ללקק, ללטף, את כפות רגליו של אדונה כך חושיה נחשפו לעצם החוויה. אפה, לריחו הגברי של אדונה, לזיעה, לריח התשוקה אותו הדיף ואשר בילבל את ראשה. לשונה, לטעמו המשכר של עורו, למרקם רגליו. ידיה, חשו את שריריו, את החוזק שברגליו.
היא החלה לעשות זאת באיטיות רבה יותר, בחושניות, היא החלה לחוש את עצמה מתמכרת לכך, מרגישה כ"כ קטנה לידו, לרגליו של אדונה.
היא עצמה את עינייה, והחלה טועמת אותו מאצבעות רגליו עד למעלה, היא החלה להרגיש שוב את הפעימות בפלג גופה התחתון, את הרטיבות המוכרת. היא החלה מפשקת את רגליה כמעה, כמו רוצה להגיד לו, לרמוז לו "אדוני, מתי שתרצה, אתה יכול להיכנס אליי. אני צריכה אותך בתוכי, אני כל כך צריכה אותך.." אבל ידעה שעליה להוכיח את עצמה, היא רצתה להראות לו שהיא מחונכת, שהיא טובה, שהיא יכולה לספק אותו איך שהוא רק רוצה. והיא לא הפסיקה לרגע. לשונה בחוץ, פיה מלא ברוק, פניה לוהטות מתשוקה.
אדונה התכופף אליה, "בדיוק ככה, כלבה שלי" הוא ליטף את שערה, "בדיוק ככה, כלבה טובה"

לאחר מכן שוב לקח אותה אדונה לאמבטיה החמה, סיבן אותה, עיסה אותה, דאג לה.
דנה עצמה עינייה, מתמסרת, אך פגועה, נהנית, אך כתמיד, עם הקונפליקט התמידי בראשה.
היא ניסתה לאט לאט להשתחרר, ובעוד אדונה מעניקה תשומת לב מיוחדת לסיבון ישבנה, דגדגנה שלא יודע שובע, היא שוב הרגישה איך שיקול הדעת שלה פורח והולך, איך החמימות המסתורית שבה ואופפת אותה.
היא הושיטה את ידה ללטף את הזין של אדונה, מוקסמת, מרוגשת, הרגישה איך הוא מתקשה בידה, היא הסתכלה אליו בעיני כלבלב רעב, מבקשת בעיניה את מה שהתביישה לומר,
אדונה הסתכל אליה בחיוך, והנהן בראשו. דנה תפסה את איברו בשתי ידייה, מקרבת אותו אל ראשה, וכך, עם שתי ידייה הקטנות, על אשכיו הגדולים, ואיברו הזקור, היא הכניסה אותו לתוך פיה, מתענגת, מענגת..
גופה הערום במים החמים, ידי אדונה עליה, והזין הקשה הזה בפיה, חם, נעים כ"כ.. מרגיש לה טוב כ"כ.. היא המשיכה לשאוב אותו, מלקקת, מנשקת, רוצה לספק אותו, היא הרגישה אותו מתנשם בכבדות יותר ויותר והיא לא הפסיקה לרגע, מרגישה את גופה מתלהט אף יותר, ויותר.. עד.. עד שהרגישה זרם חם ממלא את פיה.
אדונה השפיך לתוך פיה, והיא לא החמיצה אף טיפה, בלעה את הכל לתוכה, ולאחר שסיימה, ליקקה את איברו של אדונה, מוודאת כי לא החמיצה אף טיפת זרע.
לאחר מכן אדונה הרים אותה עליו, ניגב אותה, ולקח אותה למיטה, הוא הניח אותה במיטתה, יצא, וחזר כעבור כמה דקות עם כוס תה חם.
"תשתי, כלבלבה מתוקה שלי" אמר, וליטף את ראשה.
דנה לקחה את כוס התה, ושתתה בהנאה, הטעם היה מיוחד ואקזוטי, ולאחר כמה לגימות, היא הרגישה את ראשה סחרחר עליה. אדונה לקח את הכוס מידה, חייך וליטף אותה. דנה ראתה אותו נמוג לאט לאט, ואת כל העולם מסתובב סביבה. עד. שנרדמה.
...
השעה שעת ערב, דנה התעוררה, לבושה בחליפה אותה לבשה בערב קודם, בדרכה לביתה, באותו פארק, על ספסל עץ נטוש.
"איפה אני?" הכתה השאלה בראשה, עד שזיהתה.
"מה קרה איתי?" חשבה, אבל ידעה שכל שעבר עליה היה מוחשי ביותר. שלא חלמה את כל זה.
היא התיישבה על הספסל, וראתה כי ישנה על דף נייר, היא הרימה אותו וקראה.
זה היה מכתב מהאדון.
"שלום לך דנה, מקווה שערבה לך שנתך.
באם את רוצה להמשיך באילוף,
את תהיי כאן מחר. באותו מקום בדיוק. בשעה 20:00"
דנה קרה את המכתב שוב ושוב. לא מאמינה. אחוזת תדהמה.
היא חזרה לביתה הריק, מעכלת את שעבר עליה, נכנסה לביתה, ונרדמה.
ביום שבת, היום למחרת חזר בועז, חברה של דנה, מחו"ל. הוא הגיע לבקר אותה בשעת הצהריים, מודאג ממצב רוחה המוזר הוא שאל אותה לשלומה.
"כלום, לא קרה כלום" ענתה דנה, לא ידעה מה לומר, אם לומר, כיצד לומר.
דבר הוליך לדבר והיא נכנסה איתו למיטה, להראות לו כי הכל בסדר, גופה נמצא איתו. אך ראשה, ראשה נמצא במקום אחר.
הוא נכנס לגופה, אך בעיני רוחה היא ראתה את אדונה נכנס אליה.
הוא אף פעם לא היה בתוכה כשהיא כ"כ רטובה. והיא, בקושי הרגישה אותו, עכשיו, כשהכוס שלה הרגיש את כלי זינו של אדונה, היא ידעה למה היא זקוקה. היא ידעה מה עליה לעשות.
לאחר שסיימו, היא ביקשה ממנו ללכת. שהיא צריכה קצת זמן לבדה. השעה הייתה 18:00. היו לה שעתיים להחליט.
היא ידעה שלא תקרא למשטרה שתחכה לו שם, היא ידעה שהוא יודע את זה.
היא ידעה שהדבר הנכון הוא להישאר בבית ולא ללכת לשם.
היא ידעה, אבל עשתה בדיוק את ההפך.
היא התלבשה בבגדים הכי זנותיים שלה, התאפרה בצורה הסקסית ביותר, והלכה אל הפארק.
השעה הייתה 19:55, ילד קטן ניגש אל דנה, דחף לה פתק לידה וברח.
דנה פתחה את הפתק: "תכנסי למונית שמחכה לך".
דנה אמרה בליבה, "כן אדוני", ונכנסה למונית למושב האחורי.
נהג המונית הסתובב אליה ובידו מטפחת, "קחי, ותקשרי את זה מסביב לעינייך"
דנה קשרה את המטפחת מסביב לעינייה בצייתנות.
המונית החלה לנסוע.

היא שמעה את אדונה יוצא לסלון, אוכל את הארוחה אשר הכינה לו.
החדר היה חשוך, ביטנה קרקרה, גופה כאב, נשאר בתנוחה נוראית זו.
היא החלה כועסת על עצמה יותר מאשר עליו. הדמעות יורדות מעיניה ללא הפסק. כך למשך זמן אשר נראה לה כנצח, היא לא ידעה כמה זמן הייתה כך קשורה, מעונה, מושפלת.
פתאום, שמעה אותו נכנס לחדר. כל חושיה היו מחודדים, היא הרימה את ראשה, והורידה אותו בחזרה, מצמידה אותו לכרית.
האדון ניגש בשקט לידייה, משחרר אותן מהאחיזה לגמרי, ניגש לרגלייה, מרפה מעט את הקשר, אך לא משחרר לגמרי.
"הארוחה הייתה טעימה". אמר בפשטות. ומשפט פשוט זה מילא את גופה בחום, כמה הייתה זקוקה לאישור הזה, חשה. אולי אני עוד לא מקרה אבוד, חשבה.
"אבל את לא הולכת לקבל אותי בכוס הבוער שלך" אמר, מלטף את שפתותיה התחתונות, מעביר אותה תוך שניות לריגוש מטורף, אך בו בעת, גורם לה לאכזבה קשה, כמה ציפתה.. כמה עבדה קשה בשביל זה.. למרות הכל.
"יש עוד חור שלך שעדיין לא ביקרתי בו" אומר, גורם לה להלם. היא ניסתה למלמל משהו, אך פיה היה קשור.
אדונה שיחרר את מחסום הפה שלה, "לכלבה יש משהו להגיד?" אמר.
"אדוני.. אדוני, אני מבקשת."
"אין לך שום זכות לבקש כלום כלבה" אמר. "אף פעם לא זיינו אותך בתחת?"
"זיינו אותי בתחת, אדוני" אמרה בשקט.
"מתי?"
"לפני שנים, החבר שלי לא אוהב את זה, אדוני"
"ואת? אוהבת את זה?"
"אהבתי אדוני, כן, אבל האיבר שלך כל כך גדול אדוני.. אני לא חושבת.."
"את באמת לא חושבת. ולא מתפקידך לחשוב. זה אולי יכאב בהתחלה, בטוח אפילו." אמר ברוגע, גורם לה לגל של פחד. "אבל את תלמדי לאהוב את זה, כי אני אוהב את זה. ואת נועדת לסיפוק הצרכים שלי. אל תשכחי את זה לעולם."
"דבר נוסף, מעכשיו והלאה את לא מאוננת לפי אישור שלי, ולא גומרת לפי אישור שלי. את רשאית לגמור אך ורק אם אני אחליט שמגיע לך. ברור?"
"ברור אדוני" אמרה, מפוחדת.
שקט הסתרר, חצאיתה הורמה בשנית, חושפת את ישבנה המפושק והאדמדם לאדונה. קול יריקה נשמע, והרגישה את חור ישבנה מתמלא ברוק של אדונה. ובשנית. היא הרגישה את אצבעו הבטוחה סוקרת את פי הטבעת שלה במעגלים, מעבירה בה גלים של תענוג. לאחר מספר רגעים, היא הרגישה את האיבר הזקוף של אדונה בפתח הישבן, היא החלה לקחת נשימות עמוקות, מנסה לשחרר את שרירי ישבנה ככל שתוכל. מנסה להתכונן לבלתי נמנע.
הכאב היה חד, מפלח. בוער. הזין החל מפלס את דרכו לתוך ישבנה הקטן. היא לרגע לא הצליחה לנשום, נשימתה נעתקה. היא הרגישה את כל גופה עולה באש. הכאב היה ברור, ברור בצורה מפחידה. היא הרגישה כאילו היא נקרעת מבפנים. הוא כמעט כולו בפנים, חשבה לעצמה. לנשום עמוק דנה'לה. לנשום עמוק. אמרה לעצמה, אבל תפסה את עצמה נושכת את הכרית.
הוא החל לצאת מגופה באיטיות, ושוב, חזר פנימה, מכאיב לה בשנית, אם כי פחות מבפעם הראשונה.
וכך שוב, יוצא קצת, ונכנס, יוצא, ונכנס, ומפעם לפעם החדירה נהייתה קלה יותר, חור הישבן של דנה הסתגל במהירות מפתיעה לגודל איברו של אדונה, הכאב עדיין היה קיים, אך במקביל אליו, וככל שפחת, כך החלה התחושה הנוסטלגית של איבר נעוץ בישבנה להתעורר בה, היא זכרה כמה אהבה מין אנאלי, כמה ניסתה לשכנע את חבר שלה ללא הואיל.. עד שויתרה, ושכחה.
נשימותיה נעשו כבדות יותר, היא החלה מזיזה את גופה וישבנה בתיאום עם אדונה, עוזרת לו להכנס אליה עוד ועוד, מקבלת אותו באהבה לתוכה. הכוס שלה שב להאדים, להתרטב, לדרוש תשומת לב.
"אדוני..? אדוני..?" אמרה בין התנשפות לגניחה שלה. "אני..? אההההה.. כן.." "אני..? יכולה..? אההההההה אההההה" החלה לגנוח בלי הכרה. "אני יכולה לאונן?" אמרה במהירות, חוזרת להאנח בתשוקה.
"עוד לא." אמר אדונה, מזיין אותה יותר ויותר עמוק, מרעיד את גופה, מענג את ישבנה.
היא הייתה כל כך קרובה, היא הרגישה, רק כמה נגיעות בעצמה והיא מתפוצצת. אני חייבת, היא חשבה, אני פשוט חייבת.
"אדוני? אדוני? אני מתחננת.. בבקשה ממך.. אני אהיה כלבה טובה.." החלה שומעת את עצמה אומרת, לא מאמינה למוצא פיה. "בבקשה אדוני".
"את יכולה, זונה שלי" אמר לה, ותוך שניה, מצאה ידה את דגדגנה, מעשה אותו במרץ, ידה מתמלאת בנוזליה.
"תודה.. תודה אדוני.." אמרה, והמשיכה לענג את עצמה בזמן שאיברו של אדונה נעוץ עמוק בישבנה.
האורגזמה קרובה היא הרגישה, קרובה מאוד.
"אדוני, אני קרובה לגמור.." אמרה.
"עוד לא"
היא הפסיקה לגעת בעצמה, יודעת כי היא קרובה לאורגזמה שתרעיד את גופה. הפסיקה ושוב חזרה, כמוכת אמוק, כחיה רעבת מין, ושוב הייתה קרובה, ושוב הפסיקה, מענה את עצמה. מענגת את עצמה.
היא הרגישה את קצב הזיון מתחזק, מוציא ממנה צעקות עונג בלתי נשלטות שהרעידו את החדר.
"את יכולה עכשיו, אני מרשה לך לגמור" אמר, והיא לא הייתה צריכה יותר מזה, תוך כמה שניות היא החלה מרגישה את זרמי האקסטזה ממלאים את גופה, במקביל לזרמי הזרע אשר זרמו בישבנה והגבירו עוד יותר את עוצמת התענוג. האורגזמה הייתה החזקה ביותר שהייתה לה, כל גופה רעד, היא לא יכלה לשלוט בידיה, בראשה, כולה מתפתלת מעונג.
חשמל עבר בגופה, מהישבן, מדגדגנה הבוער, למעלה, למטה, ממלא את כולה בעקצוצים מדהימים.
לאט לאט הוציא אדונה את איברו מתוכה, מטפטף טיפות אחרונות של שפיך על ישבנה.
"תודה אדוני" לחשה, מעולפת, מסוחררת. "תודה".

צלצול טלפון העיר אותה ממחשבותיה הרבות.
היא פתאום שמה לב למכשיר טלפון בעל מראה עתיק מונח על השידה לידה, ועל מכתב, לידו.
דנה חיכתה צלצול, שניים, שלום, ואז הרימה בחשש את הטלפון –
"הלו?" אמרה בהיסוס.
"הכלבה התעוררה?" שמעה את הקול המוכר של אדונה.
"כן אדוני" ענתה במהירות.
"בוקר טוב."
"בוקר טוב אדוני" ענתה, מחייכת.
"על השידה מונחות המשימות שלך לזמן הקרוב, אני אשוב ב13:00. ואני מצפה שכל המשימות יושלמו עד חזרתי. אם תשלימי אותי לשביעות רצוני המלאה, את תזכי בכבוד לענג אותי. האם ברור?"
"כ.. כן אדוני" אמרה.
"אתמול קיבלת את זה ללא כל עבודה מצידך. את צריכה להבין שאת צריכה להוכיח את עצמך."
"כן אדוני"
"אני לא צריך לציין מה יקרה אם לא תשלימי את המשימות לשביעות רצוני המלאה. נכון?"
"נכון אדוני"
"ועוד דבר אחד, את צריכה לעשות אך ורק את מה שבדף הכתוב. לא יותר. ולא פחות. כל חריגה תעלה לך ביוקר".
הטלפון התנתק. ואיתו נדם קו הטלפון. פיה יבש. היא לחצה על לחצן הטלפון, אבל לא שמעה כלום. הקו מת. היא לא יכולה לחייג. היא הסתכלה מסביבה, לפתע רעש מכני מילא את הבית והיא ראתה את התריסים החשמליים נסגרים על חלונות חדרה, חושך מילא את החדר.
היא הדליקה אור, וקראה את דף ההוראות, משימה ראשונה, ללבוש את הבגדים המונחים על הכיסא ולהתאפר. היא הסתכלה, ראתה בגדי עוזרת צרפתיה מהמאה ה18, זה בכל מקרה מה שעלה לה בראש כשראתה את הלבוש – שמלת מלמלמה שחורה וקצרה, עם צווארון וכתפיות לבנות, זוג ביריות שחורות, סרט שחור לשיער, וזהו.
דנה חשבה מה עליה לעשות עכשיו – ההגיון הבריא, או כך לפחות חשבה לכנות אותו, החל שוב לפעום בראשה, מה אני עושה פה, מה אני צריך לעשות. מה.. אני לבד בבית. אין קו טלפון. אין מי שישמע אותי, כנראה גם המקום נעול היטב. חשבה לעצמה.
היא קמה ממיטתה, ניגשה לעבר הכיסא, הרימה את הבגד למולה ובחנה אותו במשך כמה רגעים.
היא החלה פושטת את תחתוניה, ממששת את עצמה, את גופה, את הכוס החלק אשר העניק לה אדונה. לאחר רגע קט, החלה לובשת את בגדי העוזרת, רואה מתחתיהם שפתון וכלי איפור. היא ניגשה למלקחת והחלה מתאפרת, משקיעה במריחת השפתון האדום, באודם. לאחר שהייתה מרוצה מהתוצאה ניגשה בחזרה לדף, הרימה אותו ויצאה איתו לסלון, בוחנת את ביתה החדש. פתאום, מבטה לכד את הדלת. זה חסר סיכוי, חשבה, אבל, אפשר לנסות. בחשש, ניגשה לעבר הדלת, הושיטה לאט את ידה לידית, ובאיטיות, כאשר ידיה רועדות, ניסתה לפתוח את הדלת. רעש קטן, של מטבע נופלת נשמע מבחוץ לדירה. וזהו. כלום. הדלת נעולה. כצפוי.
דנה נאנחה אנחה קלה והמשיכה לקרוא את דף ההוראות, נשארו 2 משימות – לנקות את הסלון, ולהכין ארוחת צהריים.
מה הוא חושב לעצמו? מה הוא עושה? מה הוא חושב שאני? שפחה? מה זה צריך להיות?
היא נשמה נשימה עמוקה, ומחוסר יכולת לחשוב על כל אופציית פעולה אחרת היא החלה לנקות את הסלון, מחשבתה נודדת לליל אמש. היא החלה לראות בבירור בראשה את אותו גבר מסתורי, את התחושות אשר גרם לה, גופה החל שוב להתעורר, היא הרגישה את הרטיבות בין רגליה בזמן ניקוי האגרטל, וממחשבה למחשבה, ומרהיט לרהיט, היא החלה משקיעה את כל כולה בנקיון, נזכרת בהבטחתו של אדונה, "הכל צריך להיות מושלם" אמרה לעצמה, מושפלת מתשוקותיה הרדודות, מהרטיבות שלא הפסיקה להצטבר, היא חשבה לגעת בעצמה, להתפרק. אבל החליטה לחכות. רק עוד קצת, חשבה.
היא סיימה להכין את ארוחת הצהריים קרוב לשעה היעודה, היא הסתכלה על הבית בסיפוק, על השולחן הערוך, מחייכת לעצמה, וממשיכה לנקות ולסדר, שהכל יהיה מסודר. שהכל יהיה מושלם.
בשעה היעודה מפתח נכנס לדלת, הגבר המסתורי פתח את הדלת, וסגר אותה מאחוריה.
דנה נעמדה בסלון, מסתכלת אל אדונה, משתדלת להסתיר חיוך של סיפוק, בטוחה שהצליחה במשימתה.
"גשי לפה" פקד אדונה, בקור, בטון מאיים.
דנה ניגשה אל אדונה במהירות, נעמדת כמטר ממולו.
"על הברכיים".
דנה הייתה מרוגשת, ירדה על ברכייה, ראשה מול אגנו של אדונה. היא בהתה בו, הסתכלה בבליטה הברורה, מהופנטת.
סטירה לחי מצלצלת הרעידה את פניה, את גופה. מעבירה בה הלם ובלבול נוראיים.
"אמרתי לא לסטות מההוראות" אמר. משאיר את דנה המומה, גרונה ניחר, והיא החזיקה את הדמעות – "אה.. אה.." ניסתה לומר, להגן על עצמה.
"תסתמי זונה. אני יודע שניסית לפתוח את הדלת. אל תנסי לשקר לי אפילו." אמר.
דנה הרכינה את ראשה, מושפלת, עצובה, יודעת כי הצליחה לקלקל את הכל.
כאב חד עבר בקרקפת ראשה, האדון תפס את שערותיה ומשך אותה לחדר השינה, דנה מצאה עצמה נגררת אחריו, כואבת, הרוסה, שבורה.
הוא זרק אותה על המיטה, עם פניה כלפי המיטה, התיישב עליה בחוזקה, מכאיב לה. תפס את ידה הימנית וקשר אותה למיטה בקשר כואב, מצמית, ללא כל אפשרות תזוזה. וכך גם לשמאלית. וכך גם לשתי רגליה, ביעילות, בהחלטיות, בעוצמה.
הוא קשר שוב את עיניה ופיה, והתיישב לידה, מחזיק שוב את שערה בידו, מרים את ראשה קרוב לאוזנו.
"את כלבה רעה." אמר לה. "את אפילו לא כלבה. את כלום." אמר, והרים את חצאיתה, חושף את ישבנה הבהיר. ידו הימנית עלתה אל על ונחתה בעוצמה על ישבנה, משאירה סימן אדום וברור. דנה נשכה את הסרט בשינייה, מתאפקת שלא לצרוח.
"וכמה שתביני את זה מהר יותר ייטב לך. את לא יוצאת מכאן עד שאני אחליט. וכל מה שיקרה לך תלוי אך ורק בי. כרגע, את בובה עם חורים בשבילי" סטירה נוספת על ישבנה צלצלה בחדר.
"כל יעודך הוא לסיפוקי האישי בלבד ותו לא. אין לך שום ערך מלבד זאת". המילים נכנסו בה כמו חיצים. הדמעות ירדו מעיניה. "אני כלבה רעה" אמרה לעצמה. "מה עוללתי" חשבה בפחד. ולא הצליחה להבין למה ירכייה רטובות, למה הכוס שלה ממשיך להגיר נוזלים, ביתר שאת.
מדוע כל גופה רועד מהתרגשות.

את המשך הלילה היא זוכרת למקוטעין. לא זוכרת גם מדוע חושיה היו כל מעורפלים.
האם היא סוממה על ידו? חלפה מחשבה בראשה, האם זהו היין? מצב הארועים ההזוי הזה?
ממה שהיא זכרה הוא שוב נכנס לחדר, האדון שלה, פרם את הקשרים של הבדים הקשורים לגפיה, והיא, חלושה מדיי מכדי לדבר, להתנגד או להגיב, גופה רפוי וכנוע ושלוו.
הוא הרים אותה על ידיו בקלות מרשימה, זרועותיו נושאות אותה הרחק מחדר השינה לחדר האמבטיה.
מכניס אותה ברכות לאמבטיה חמה ונעימה, מסבן את גופה, מתעכב על ידיה ורגליה ומשחרר את השרירים התפוסים שם, והיא, כל גופה שלו הוא, מתמסרת לפינוק העדין, עיניה עצומות לרוב, אך כשהיא פוקחת היא רואה את גופו הערום, היפה, השרירי, את ידיו המיומנות והמסוקסות, מפנקות ומענגות כל פינה בגופה, מגניבה מבט מתגעגע לעבר הזין שלו, גדול ויפהפה גם כשהוא נח לו בין רגליו.
היא זוכרת אותה חופף לה את שערה בשמפו ריחני, מעביר בה גלים נעימים של עונג לאורך גופה, מנקה את פרצופה משאריות המוס, את הכוס שלה, משאריות הזרע שלו, מסבן את שדיה, את בטנה, את גבה, את ישבנה, לא מפספס אף פיסה מגופה הענוג.
היא לא זוכרת כמה זמן היא הייתה שם, מפונקת כמו ששנים לא פונקה.. היא זוכרת בצורה קלושה אותו מושיב אותה בחזרה על ברכיו, כאשר מגבת מונחת עליהן, מרגישה את הזין שלו מבעדה מתחכך בה, מעביר בה שוב את הזכרונות הקסומים מהלילה.. מנגב אותה, כמו ילדה קטנה, עד שהיא יבשה כולה, מרים אותה בחזרה לעבר חדר השינה, מלביש אותה בתחתונים זעירים ומכסה אותה בשמיכה עבה.
היא זוכרת אותה כמהה שיישן לצידה, יחבק אותה קרוב, אך הוא רק כיסה אותה בשמיכה, נשק לראשה נשיקת לילה טוב..
בוקר.
אור שמש מפציע בחלון ושולח קרניים חמות לעבר דנה. היא פוקחת עיניה, תחושות הבהלה והפחד כבר הרבה פחות דומיננטיות. סקרנות כעס ובלבול החליפה אותן, וחרמנות, חרמנות שהיא לא זוכרת כמותה, שבה עדיין ניסתה להילחם בגלל הבילבול הרב. בגלל הכעס על כך שהתמסרה כה בקלות, על שנהנתה.
נאנסתי. פתאום חשבה מחשבה בראשה והתחלפה באחרת, הוא אנס אותי? איך זה אונס אם כ"כ נהניתי.. איך זה.. רגע, פתאום הכרה חדשה הגיעה אל ראשה, אני לא קשורה, אני חופשיה.. חופשיה ל..לכת.
חשבה, והודהמה מעצב האכזבה שהמחשבה הזו גרמה לה. אני.. חופשיה ללכת. ניסתה לומר לעצמה.
אז.. למה אני עדיין במיטה, למה אני לא קמה ובורחת מכאן? עוד מעט אמרה לעצמה, עוד רגע קט. אני צריך לחשוב מה אני בדיוק עושה. אני לא בדיוק הולכת לצאת החוצה עם תחתונים לרחוב. ניסתה לחשוב על תירוץ שייעכב. מתביישת בעצמה שהיא מתרצת את זה. מתביישת בשינוי הרדיקלי שחל בה בשעות ספורות אלו.
אני עדיין תחת השפעת סם כלשהו, אמרה לעצמה, כן, אין הסבר אחר.
חשבה, וחיכתה, חיכתה לשמוע את האדון שלה מגיע.

הוא חיכה.
עדיין לא נכנס.
"תסתכלי אליי" פקד.
דנה הפנתה את ראשה אליו, מסתכלת לתוך עיניו, עיניה הכחולות מהופנטות, מסתכלות הישר אל עיניו החומות, החכמות, המסתוריות.
ואז היא החלה להרגיש אותו נכנס, רק כמה סנטימטרים.
אנחת תענוג נפלטה מפיה, היא אפילו לא ניסתה לעצור את עצמה יותר, חיוך עלה על פניה.
הכוס הצר שלה קיבל באהבה את הזין הזה, זין אשר מעולם לא חוותה כמוהו.
הוא החל להכנס עוד לתוכה, לגופה, לנשמתה. ושוב נעצר.
נותן לה להתרגל לגודל החדש, לעובי, להסתגל.
"הוא כל כך גדול, זה כל כך טוב.." חשבה לעצמה, מתמוגגת, מרוגשת.
כאשר חשבה כי הוא כולו בתוכה, הוא המשיך להיכנס, מגיע לעומקים בתוכה אשר מעולם לא הגיעו, נוגע בנקודות בתוכה אשר מעולם לא ננגעו.
ממלא את כולה, היא הרגישה את עצמה נפתחת מבפנים, כאילו עד עכשיו הייתה בתולה ורק עכשיו ביתקו אותה.
תחושות חדשות מילאו את גופה, זרמים עברו בה מלמעלה עד למטה, הרטיבות שלה, רטיבות אשר מעולם לא הייתה לה, הקלה את החדירה פנימה..
"כן.. אדוני.. כן.. זה... זה מדהים.." לחשה בתענוג.
והוא החל לצאת ולהכנס מתוכה, בהתחלה לאט.. מוציא ממנה גנחות תענוג, צעקות, קולות לא ברורים של תענוג ואקסטזה.
היא הרגישה את החום מצטבר בתוכה, את הזין ממלא אותה כמו שאף פעם לא מילאו אותה, כמו שתמיד הייתה צריכה, כך החלה לחשוב לעצמה.
"זה כבר לא יהיה אותו דבר עם בועז." מחשבה חלפה בראשה לרגע ופרחה.
לבועז, החבר שלה, היה זין ממוצע, פחות או יותר. אך זה אף פעם לא הפריע לה במיוחד, בעיקר מכיוון שתמיד גמרה אך ורק ממין אוראלי, אבל עכשיו.. התחושה הזו.. הייתה משהו שמעולם לא הכירה. ולתחושה הזו, לזין הזה בתוכה, היא החלה להתמכר, שוכחת מכל דבר אחר, ממי היא, ואיפה היא, ולמה.
שום דבר כבר לא היה חשוב, רק להרגיש את הזין הזה דופק אותה. רק להיות הזונה שלו.
"שלא יפסיק לזיין אותי" חשבה, ושמעה את עצמה אומרת "כן, ככה, עוד.. אהההה.. תמשיך לזיין אותי אדוני, כן, תזיין את הזונה שלך.."
הכוס שלה לא הפסיק לנטוף ולנזול, נוטף על הביצים של האדון שלה, ממשיך להרטיב את המיטה.
ידיה החלו ללטף את זרועותיו השריריות, רגליה המשיכו להיכרך סביבו, לא נותנת לא לצאת.
נשימותיהם נעשו כבדות, היא רצתה לנשקו, ללטפו, היא לא רצתה שהתחושה הזו תיגמר, ואז היא החלה להרגיש את גלי התענוג חזקים יותר ויותר, האדון המשיך לזיין אותה, חזק יותר ויותר, עמוק יותר ויותר..
בכל כניסה היא הרגישה את גופה רועד, את הזרמים נעשים חזקים יותר, את הדגדגן נפוח יותר, חם יותר..
"אהההה..." המשיכה לגנוח, מסיטה את פניה ימינה ושמאלה, משתגעת, מרגישה את האורגזמה קרובה, מצטברת בגופה..
היא החלה להרגיש את גלי התענוג ממלאים את גופה, והחלה לגמור ברעד בלתי נשלט, כל גופה מתמלא בתענוג, רועד, משתולל.
היא בחיים לא גמרה כ"כ חזק, כ"כ הרבה זמן..
היא כולו שלו, כך חשה. עדיין מעורפלת ומסוממת מהשפעת האורגזמה המשכרת.
"את רוצה להרגיש אותי גומר בתוכך?"
"כן אדוני" ענתה מבלי לחשוב, עוטפת אותו חזק יותר עם רגליה. "תגמור בתוכי אדוני, בבקשה" מלטפת את גבו, מקרבת אותו אליה, שפתיה מתקרבות לשפתיו, מנשקות אותו, את צווארו, ושוב את שפתיו, לשונותיהם התערבבו, הוא חיבק אותה צמוד אליו, והיא הרגישה כל כך מוגנת, כל כך בטוחה, ועם זאת, כל כך כנועה. כל כך שלו.
הוא המשיך לזיין אותה, והיא המשיכה להתענג. מרגישה את האורגזמה השניה קרבה במהירות קרובה יותר..
"אני קרובה.." לחשה, "אני שוב קרובה, אדוני" הצליחה לומר בין גניחה אחת לשניה.
והאדון המשיך לבעול אותה, שפתי הכוס שלה עוטפות את הזין העבה שלו, שפתי פיה מוציאות גנחות קצובות.
היא החלה להרגיש את הזין שלו מתעבה, נכנס לתוכה מהר יותר, עמוק יותר, הרגישה את כל עוצמת גופו בתוכה, ולפיה כל התחושות ידעה שהוא קרוב למלא אותה בזרעו, היא הידקה חזק יותר את רגליה סביבו, כאילו לא לתת לא לצאת, להשאיר אותו בתוכה עד הסוף.
ואז היא החלה להרגיש, זרמים חמים וסמיכים ממלאים אותה עמוק, מביאים אותה לאורגזמה הבאה, בצרחות, בעונג, והוא המשיך לגמור בתוכה, ממלא אותה בכמויות של שפיך חם.. עמוק בתוך גופה.
וכל גופה רפוי, מסופק כמו שמעולם לא היה. מתנשפת, חמה, היא הסתכלה לתוך עיניו.
וכך הוא נשאר, עליה, בתוכה, יוצא לאט לאט מגופה.. מוציא ממנה עוד קול עונג אחרון, לעת עתה.
"היית זונה מצטיינת, יקירתי" אמר, ואז קם, ובהחלטיות ניגש לפיסות הבד בפינות המיטה, תפס את ידה הימנית בחוזקה, וקשר אותה לפינת המיטה, וכך גם לשמאלית, וכך גם לרגליה.
ודנה, המומה, מסתכלת על מעשיו, מרגישה את הזרע שלו בתוכה, חלק ממנו נוזל מבין שפתיה התפוחות.
"את תשארי ככה כרגע" אמר. "עוד לא סיימתי איתך. אפילו עוד לא התחלתי, למען האמת." סיים, ויצא את החדר, משאיר אותה כך, קשורה, עם מיליון מחשבות חדשות רצות בתוכה.

בלי לומר מילה. אדונה עלה על המיטה, מעליה, הזין שלו נח על גופייתה, הוא תפס את הגופייה בשתי ידיו וקרע אותה ממנה במהירות, בקלות מפתיעה, היא הסתכלה עליו בעודו עושה זאת, על שריריו, על גופו.
ולאחר שזרק את גופייתה הקרועה הצידה, היא הרגישה את הזין שלו נח על בטנה ובין שדייה, ומסתכלת ישר אל פניו הגבריות, אשר מביטות בה בחזרה.
הוא החל לזוז עם ברכיו אחורנית, והיא החלה להרגיש את זוג אשכיו הכבדים מלטפים את בטנה התחתונה, את שפתייה התחתונות, ואז, לאט לאט.. מרגישה את גזע הזין שלו על שפתיה, ועוד.. ועוד.. הזין הזה פשוט לא נגמר.. היא חשבה לעצמה, עד אשר נעצר.
כיפת הזין שלו נחה על שפתי הכוס המשתוקק שלה, מעבירה בה עוד גלים של עונג וציפייה.
ולפתע, נזכרה לפתע בבהלה, "חכה" אמרה במהירות, ושוב תיקנה, "חכה אדוני"
"מה קרה, זונה שלי?"
"אני.. אני לא.. אני לא על.."
"גלולות" הוא המשיך.
ודנה, שוב, בפעם המי יודע כמה נשארה פעורת פה, המומה, חסרת מילים, משותקת.
"את לא על גלולות, אני יודע" אמר, וחזר לשתוק.
"זה מטורף, זה מסוכן", היא חשבה לעצמה.
"מה הוא חושב לעצמו."
"אלוהים, הזין הזה שלו, שוב, על השפתיים שלי, מה הוא עושה עכשיו, הוא מפשק אותן, הוא מעביר את הכיפה הגדולה שלו מעלה ומטה ביניהן.. די.. אני לא מסוגלת יותר"
וכך הוא המשיך, משחק עם הדגדגן שלה, מפשק את השפתיים שלה, מעביר את הזין שלו על פתח הכוס הבוער שלה, מכניס קצת, ושוב מוציא, ומשחק איתה ככה.. למעלה ולמטה.. גורם לה לנטוף בצורה בלתי נשלטת.. לייצר שלולית תחתיה, שלולית אשר אף הרטיבה את ישבנה הקטן.
"אני לא אכניס אותו" אמר.
ודנה, שוב מופתעת, מסתכלת אליו בתהיה.
"אני לא אכניס אותו, עד שתתחנני שאני אכניס אותו" אמר.
מי הוא חושב שהוא?! זעקה לעצמה בשקט.
למה ההתעללות הזו?!
וכך הוא ממשיך, מדי פעם תופס את פטמתה, מתקרב אליה עם פיו ומנשק ומלקק אותה, כאילו יודע בדיוק על איזה כפתורים ללחוץ.
היא לא ידעה כמה זמן נמשך העינוי/עינוג הזה, היא שבה לנשוך את הכרית כמקודם, עוצמת את עיניה, מתאפקת שלא לבקש את שאסור לה.
הכוס שלה כבר בער להתמלא, השתוקק, נזל, נטף, להט.
היא בחיים לא הרגישה ככה, שהיא כל כך צריכה זין. בתוכה, עמוק, שידפוק אותה חזק. שימלא אותה.
לעזאזל, דווקא עכשיו הוא לא אונס אותי?! אבל לא, אי אפשר. אני, אני אכנס להריון..
מבולבלת, משתוקקת, מרגישה את הזין העבה של אדונה, נכנס לא נכנס, משחק בה, משגע אותה.
ואז שוב, האדון הפסיק עם המשחק הזה.
"רק רגע" אמר, וניגש אל ידה השמאלית, משחרר אותה, "ועכשיו גם את אלה" אמר, ושיחרר את רגלייה מהבדים שכבלו אותן לפינות המיטה.
דנה נשארה מפושקת, כאילו נשארה קשורה, והמשיכה להביט לתוך עינו.
"ועכשיו, נמשיך" אמר, ועבר לשכב מעליה.
דנה הרגישה את גופו החסון מעליה, את חזו על חזה, את הבל פיו סנטימטרים ספורים מעל פיה, את עיניו מעל עיניה, את הזין שלו שוב, בפתח הכוס שלה.
הוא החל ללטף את ראשה ולנשק את אוזנה, עושה את כל הדברים שהיא כל כך אוהבת, כאילו קורא את גופה, את נשמתה, את מחשבותייה.
"אני תכף מתפוצצת" היא חושבת לעצמה, ומבלי שתוכל לשלוט בעצמה, רגלייה החטובות החלו סוגרות על רגלייו, מושכות אותו אליה, לתוכה, כאילו כבר לא יכולה לחשוב בהגיון. ההגיון נשאר בחוץ.
אבל האדון, לא זז.
הוא חזק, חשבה לעצמה.
"אמרתי לך, את צריכה לבקש, לא יעזרו לך מעשים, רק תחנונים"
דמעות של השתוקקות זלגו מעיניה, היא הרגישה כל כך כנועה, כל כך חסרת אונים.
מה אני עושה?! זה לא.. זה לא.. חשבה, וכבר לא ידעה איך להשלים את מחשבותייה, ואיך לחשוב בהגיון, ומה נכון, ומה לא נכון. ומה טוב, ומה רע.
רק ידעה דבר אחד, שאם היא לא מרגישה את הזין הזה בתוכה, ועכשיו, היא פשוט מתפוצצת לאלף חלקים.
"תכניס אותו אדוני" אמרה בשקט, וסובבה את פניו הצידה, מתביישת.
"לא שמעתי דנה'לה, יותר חזק"
"תכניס אותו אדוני, בבקשה. תזיין אותי, תזיין אותי כבר, בבקשה, אני מתחננת.."

"נתחיל" אמר, והחל פותח את חגורת הג'ינס שלו, מוריד את הג'ינס ונשאר אך ורק בתחתוני הבוקסר שלו, דרכם יכלה דנה לראות את הזין שלו, גדול, עבה, היא ידעה שמעולם לא ראתה איבר בגודל כזה. ופערה זוג עיניים גדולות, מבלי משים היא ליקקה את שפתה התחתונה.
"את מוכנה?" שאל.
"מוכנה למה, אדוני?" שאלה, בחשש, בתקווה.
"להראות לי כמה את זונה טובה.." אמר, מפתיע אותה בכל פעם מחדש בכינוי חדש שהוא נתן לה.
אף פעם לא קראו לה זונה, כלבה.
החבר שלה אפילו לא העז לנבל את פיו, אפילו כשרצתה להכניס קצת מילים מלוכלכות למיטה, הוא אמר לא שהוא לא מסוגל לקרוא לה במילים כאלה.
היא התרגלה במהירות מפתיעה לכינויים האלה, הם לא פגעו בה, לא העליבו אותה, היא הופתעה מעצמה, אבל היה בה צד שהצמטרר לשמע הכינויים האלה, התענג..
"אני אשחרר לך יד אחת" אמר, ושיחרר את ידה הימנית, הקרובה יותר אליו.
"ועכשיו כלבה, תורידי לי את התחתונים"
דנה קירבה את ידה אל תחתוניו, מורידה אותם בידה האחת, לאט, מהופנטת בעודה עושה כך, ואז, מעבירה אותם מעל לבליטה התפוחה, מעל הזין האדיר שלו. מגלה את האיבר הגדול ביותר שראתה, מוקסמת, מבוהלת, ממשיכה להוריד את התחתונים עוד ועוד, נאלצת להתקרב עם ראשה אליו, כדי שתגיע עם ידה יותר ויותר למטה במורד רגליו, ובעודה מתקרבת, מרגישה את הזין החם על ראשה, היא התאפקה מלהסתכל הישר אל הזין הזה, הזין אשר הקסים אותה בצורה אותה לא יכלה לדמיין.
"זהו, אני לא יכולה להוריד יותר אדוני" אמרה, כאשר לא יכלה להגיע למטה יותר.
"תסתכלי אליי" פקד, ובעודה מסתכלת אליו, ואל הזין שלו אשר עמד ביניהם, היא החזירה את ידה קרוב אליה, האדון הוריד את תחתוניו במהירות עם רגליו.
"ותקשיבי לי טוב."
היא הסתכלה אליו, מעבירה מבטה מעיניו לזין שלו, בצורה כמעט בלתי נשלטת, ואז שוב לעיניו.
"את הולכת להראות לי עכשיו כמה את זונה טובה.. ברור?"
"כן, כן אדוני"
"תתפסי את הזין שלי עם היד שלך"
היא הושיטה את ידה, רועדת, מכסה אך בקושי את כל היקף הזין שלו עם ידה הקטנה, מרגיש את החום, את העובי, את האיבר הקשה בידה הקטנה, פיה התמלא נוזלים, כמו יודע את שעליו לעשות בקרוב.
הזין היה להערכתה כ25 ס"מ, והיא חשבה כמה היא תוכל להכניס ממנו אל פיה, או למקומות אחרים בגופה.
והפעם, קצת פחות שונאת את עצמה על המחשבות האלה, אולי בהשפעת היין, אולי בידיעה כי אין היא יכולה לשלוט על שום דבר שיקרה כאן ועכשיו.
"את יודעת מה לעשות עכשיו דנה'לה" אמר בשקט.
ודנה, מבלי לומר מילה, החלה לקרב את פיה אל האיבר של אדונה החדש.
היא פערה את פיה רחב ככל שיכלה, ברגע ששפתייה נגעו בכיפת הזין שלו זרמים עברו בכל גופה, היא הרגישה את השפתיים התחתונות שלה בוערות, מתחננות..
"בדיוק ככה" אמר
והיא המשיכה להכניס את הזין לתוכה, עמוק יותר ויותר, מאוננת לו תוך כדי עם היד, כולה נמצאת בתוך הסיטואציה, פיה מתמלא ברוק, עוטף את הזין בחום ורטיבות, מכניסה ומוציאה את הזין מפיה הרעב, וכל פעם יותר ויותר עמוק, עד שהרגישה שלא יכולה להכניס אותו עמוק יותר, ונשארה למצוץ ככה, ולאונן לו נמרצות, מרטיבה את הזין שלו עם הלשון שלה, עוטפת אותו ברוק כדי שתוכל לאונן לו כדי שיהיה לו טוב יותר, נעים יותר..
"יותר עמוק" אמר.
יותר עמוק?! הוא רציני?! אני אחנק.. חשבה. אך לא חשבה אפילו לומר לו את זה, או להתנגד.
היא ניסתה להכניס אותו עמוק יותר אך כשהזין הגיע לפתח גרונה היא הוציאה אותו במהירות, הרגישה כי היא עומדת להקיא, והחלה משתנקת ומשתעלת. דמעות זולגות מעיניה.
"נסי שנית, תשתחררי, את מסוגלת לזה, אני יודע." אמר בשלווה ובביטחון, מלטף את ראשה.
דנה נשמה כמה נשימות עמוקות, ופערה שוב את פיה, מקבלת לתוכה את הזין העצום, מוצצת אותו שוב בלהט גובר, יותר ויותר עמוק.. וכשהגיעה לגבול אותו לא הצליחה לחצות בפעם הקודמת, היא עצמה את עיניה, מנסה לשחרר את גרונה.
"בדיוק ככה.. טוב מאוד זונה שלי.. תמשיכי.. את לא מוציאה אותו מפיך גם אם את מרגישה שאת נחנקת"
אמר ותפס את ראשה בשתי ידיו החזקות, מקרב אותה קרוב יותר אליו, מכניס את הזין שלו עמוק יותר לתוכה.
היא הרגישה שהיא עומדת להקיא, רוק הצטבר בפיה ונזל על סנטרה, על המיטה, דמעות זלגו מעיניה, היא נהייתה אדומה, אבל לאט לאט הגוף שלה התחיל להתרגל לזין הענק.. הגרון שלה הפסיק להתנגד, קיבל את הזין עמוק יותר ויותר.. מרגישה תחושה מדהימה, לא מאמינה שהזין נמצא אצלה בתוך הגרון, כל כך עמוק..
האדון החל לדפוק אותה פנימה והחוצה, מוציא ממנה קולות של סיפוק, הרוק נזל ממנה על סנטרה, גרונה, על ביציו של אדונה, על גופייתה השחורה, המיטה, היא הרגישה כל וריד ווריד, הרגישה כמה הוא קשה, ועבה, וטעים.. "לעזאזאל, זה כל כך טעים וטוב.." היא החלה להשתחרר במחשבותייה, מוצצת עוד ועוד, בתשוקה, בתאווה, מאוננת ומוצצת, שומעת את אדונה גונח מתענוג ושמחה שהיא מצליחה לספק אותו.
היא כל כך רצתה לאונן, לגעת בעצמה, להתפרק, אבל לא יכלה, לא כשיד אחת שלה עוד קשורה והיד השניה שלה אוחזת בזין שלו.
ובעודה חושבת על כך, האדון תפס את ראשה בשתי ידיו, והרחיק את פיה הרעב ממנו.
"טוב מאוד זונה, טוב מאוד" הזין שלו נע על פניה, לחייה, שפתייה, והיא התאפקה שלא להכניס אותו שוב אל פיה..