דברים שכתבתי

היא לא ידעה כמה זמן הם נסעו כך, ולא הצליחה לעקוב אחרי כיוון הנסיעה. ליבה הלם בפראות, הידיעה שהנה היא, לקחה את גורלה בידה. עשתה את מה שיכול לראות כטעות נוראית אך הרגיש לה כ"כ נכון. איזושהו חום פנימי בגופה שאישר לה שזה הדבר שעליה היה לעשות. שהיא החזיקה את הרצונות והתשוקות האלה, להשתעבד, להיות נשלטת, היא לא ידעה איך עדיין להגדיר את זה, שכל התשוקות האלו היו חבויות אצלה יותר מדיי זמן, יותר מדיי עמוק.
ועכשיו הכל מתפרץ, הכל יכול לצאת לחופשי.
המונית נעצרה. הדלת נפתחה ע"י מישהו אותו לא יכלה לראות.
"תני לי את ידך" שמעה את קולו המוכר, ואהוב כך חשבה, של אדונה.
"כן אדוני" אמרה, והתגעגהע לומר לו את זה, חשמל נעים עבר בה. היא הושיטה את ידה לאוויר והרגישה את אדונה אוחז את ידה בבטחה, מוביל אותה מחוץ למונית, דרך הרחובות, ולתוך מבנה סגור וחמים, כך הרגישה.
אדונה הוליך אותה למרכז החדר, שם עזב את ידה, היא שמעה אותו סובב את גופה, בוחן אותה.
"אני אוהב את מה שלבשת". אמר לה, קרוב לאוזנה, גורם לה לעור ברווז.
"תודה אדוני" לחשה עם ראשה מורכן.
"בחרת את הבגדים במיוחד בשבילי?"
"כן אדוני"
"למה, שאני אראה איזה זונה שווה יש לי?"
"כן אדוני" אמרה, מובכת.
"את עוד צריכה להוכיח לי את כמה את זונה טובה. זה ברור?"
"כן אדוני, זה ברור. אני אוכיח לך."
"בואי נתחיל, תתפשטי. ואל תאמרי מילה עד שאומר לך שאת יכולה לדבר. אל תעני לי עכשיו."
דנה נאלמה. היה שקט בחדר.
היא החלה בהיסוס להוריד את נעלי העקב האדומות שלה, לפשוט את שמלת המיני השחורה שלה, את חזייתה השחורה, נותנת לשדייה חופש. פטמותיה זקורות.
היא הורידה את החוטיני השחור שלה, אשר היה ספוג בנוזליה, והניחה גם אותו, על הרצפה לידה.
היא הורידה את גרביוניה, התכופפה עד קצות אצבעותיה להורידם, מקווה כי אדונה אוהב את מה שהוא רואה, אוהב את ישבנה החשוף, את גופה הערום.
היא חיכתה.
"את הכל." אמר אדונה. היא הורידה את עגיליה, העגילים היפים ביותר שלה.
"יפה" אמר, מלטף את כתפה. "ועכשיו, רדי על ברכייך."
היא ירדה על ברכייה. במהירות. בשקט. בצייתנות.
היא שמעה קול מתכתי קל, ואז, הרגישה את ידיי האדונה סביב צווארה, עונדים משהו סביבה, היא הרגישה מעין שרשרת מתכת קרה סביב צווארה.
"מעכשיו. השרשרת הזו היא הקולר שלך. והיא תישאר על צווארך לאורך כל תקופת האילוף. את צריכה להישאר איתה 24 שעות ביממה. את יכולה לדבר עכשיו. האם זה ברור לך?"
"כן אדוני, זה ברור לי."
הוא הסתובב ניגש לכורסא שהייתה צמודה לאחד מקירות החדר, והתיישב.
"בואי לכאן, על 4".
תחושת ההשפלה החלה לפעפע, היא הרגישה מחנק בגרונה, והורידה את ידייה על השטיח. היא החלה לצעוד לעבר אדונה, כמו כלבה, צעד אחר צעד, ראשה ברצפה, עד שהגיעה ליד רגליו של אדונה.
היא חיכתה לפקודה הבאה, היא הרימה את ראשה, לוטשת עינייה באדונה.
"תורידי לי את המגפיים, והגרביים"
"כן אדוני" דנה אמרה, והחלה מורידה את מגפיו השחורות, את גרביו, בוהה ברגליו החשופות, הגבריות, מהופנטת.
"כרגע את בתחילת הלימודים שלך, אז את תתחילי מהמקום הנמוך ביותר, כפות רגליי. וככל שתתקדמי באילוף, ככל שאני אהיה מרוצה ממך יותר, אנחנו נעלה ברמה." האדון לקח הפסקה, דנה בלעה רוק שהצטבר בפיה.
"ועכשיו, תורידי את ראשך הכלבלבי, ותתחילי לפנק, לנשק, וללקק את כפות הרגליים שלי."
דנה השתהתה למספר שניות. ניסתה לעכל את רצף ההתרחשויות המהיר, מהיר מדיי מבחינתה. היא חשבה האם לומר לו משהו. אך לפני שהספיקה לחשוב היא הרגישה את ישבנה בוער, ורעש צליפה נשמע באוזנייה.
היא הרימה את מבטה, מנסה לחנוק את הצעקה, הסתכלה המומה באדונה, וראתה אותו מחזיק במעין מגלב, שעד כה נעלם מעיניה. הוא הסתכל בה במבט בוחן, והרים את המגלב באוויר.
דנה לא חיכתה אף שניה, היא הורידה את ראשה והחלה ללקק את רגלו של אדונה, ובידה היא ליטפה את רגלו השניה.
בהתחלה, היא עשתה זאת כדי לא להרגיש שוב את נחת מגלבו על ישבנה הכואב, אך ככל שהמשיכה, לנשק, ללקק, ללטף, את כפות רגליו של אדונה כך חושיה נחשפו לעצם החוויה. אפה, לריחו הגברי של אדונה, לזיעה, לריח התשוקה אותו הדיף ואשר בילבל את ראשה. לשונה, לטעמו המשכר של עורו, למרקם רגליו. ידיה, חשו את שריריו, את החוזק שברגליו.
היא החלה לעשות זאת באיטיות רבה יותר, בחושניות, היא החלה לחוש את עצמה מתמכרת לכך, מרגישה כ"כ קטנה לידו, לרגליו של אדונה.
היא עצמה את עינייה, והחלה טועמת אותו מאצבעות רגליו עד למעלה, היא החלה להרגיש שוב את הפעימות בפלג גופה התחתון, את הרטיבות המוכרת. היא החלה מפשקת את רגליה כמעה, כמו רוצה להגיד לו, לרמוז לו "אדוני, מתי שתרצה, אתה יכול להיכנס אליי. אני צריכה אותך בתוכי, אני כל כך צריכה אותך.." אבל ידעה שעליה להוכיח את עצמה, היא רצתה להראות לו שהיא מחונכת, שהיא טובה, שהיא יכולה לספק אותו איך שהוא רק רוצה. והיא לא הפסיקה לרגע. לשונה בחוץ, פיה מלא ברוק, פניה לוהטות מתשוקה.
אדונה התכופף אליה, "בדיוק ככה, כלבה שלי" הוא ליטף את שערה, "בדיוק ככה, כלבה טובה"