דברים שכתבתי

לאחר מכן שוב לקח אותה אדונה לאמבטיה החמה, סיבן אותה, עיסה אותה, דאג לה.
דנה עצמה עינייה, מתמסרת, אך פגועה, נהנית, אך כתמיד, עם הקונפליקט התמידי בראשה.
היא ניסתה לאט לאט להשתחרר, ובעוד אדונה מעניקה תשומת לב מיוחדת לסיבון ישבנה, דגדגנה שלא יודע שובע, היא שוב הרגישה איך שיקול הדעת שלה פורח והולך, איך החמימות המסתורית שבה ואופפת אותה.
היא הושיטה את ידה ללטף את הזין של אדונה, מוקסמת, מרוגשת, הרגישה איך הוא מתקשה בידה, היא הסתכלה אליו בעיני כלבלב רעב, מבקשת בעיניה את מה שהתביישה לומר,
אדונה הסתכל אליה בחיוך, והנהן בראשו. דנה תפסה את איברו בשתי ידייה, מקרבת אותו אל ראשה, וכך, עם שתי ידייה הקטנות, על אשכיו הגדולים, ואיברו הזקור, היא הכניסה אותו לתוך פיה, מתענגת, מענגת..
גופה הערום במים החמים, ידי אדונה עליה, והזין הקשה הזה בפיה, חם, נעים כ"כ.. מרגיש לה טוב כ"כ.. היא המשיכה לשאוב אותו, מלקקת, מנשקת, רוצה לספק אותו, היא הרגישה אותו מתנשם בכבדות יותר ויותר והיא לא הפסיקה לרגע, מרגישה את גופה מתלהט אף יותר, ויותר.. עד.. עד שהרגישה זרם חם ממלא את פיה.
אדונה השפיך לתוך פיה, והיא לא החמיצה אף טיפה, בלעה את הכל לתוכה, ולאחר שסיימה, ליקקה את איברו של אדונה, מוודאת כי לא החמיצה אף טיפת זרע.
לאחר מכן אדונה הרים אותה עליו, ניגב אותה, ולקח אותה למיטה, הוא הניח אותה במיטתה, יצא, וחזר כעבור כמה דקות עם כוס תה חם.
"תשתי, כלבלבה מתוקה שלי" אמר, וליטף את ראשה.
דנה לקחה את כוס התה, ושתתה בהנאה, הטעם היה מיוחד ואקזוטי, ולאחר כמה לגימות, היא הרגישה את ראשה סחרחר עליה. אדונה לקח את הכוס מידה, חייך וליטף אותה. דנה ראתה אותו נמוג לאט לאט, ואת כל העולם מסתובב סביבה. עד. שנרדמה.
...
השעה שעת ערב, דנה התעוררה, לבושה בחליפה אותה לבשה בערב קודם, בדרכה לביתה, באותו פארק, על ספסל עץ נטוש.
"איפה אני?" הכתה השאלה בראשה, עד שזיהתה.
"מה קרה איתי?" חשבה, אבל ידעה שכל שעבר עליה היה מוחשי ביותר. שלא חלמה את כל זה.
היא התיישבה על הספסל, וראתה כי ישנה על דף נייר, היא הרימה אותו וקראה.
זה היה מכתב מהאדון.
"שלום לך דנה, מקווה שערבה לך שנתך.
באם את רוצה להמשיך באילוף,
את תהיי כאן מחר. באותו מקום בדיוק. בשעה 20:00"
דנה קרה את המכתב שוב ושוב. לא מאמינה. אחוזת תדהמה.
היא חזרה לביתה הריק, מעכלת את שעבר עליה, נכנסה לביתה, ונרדמה.
ביום שבת, היום למחרת חזר בועז, חברה של דנה, מחו"ל. הוא הגיע לבקר אותה בשעת הצהריים, מודאג ממצב רוחה המוזר הוא שאל אותה לשלומה.
"כלום, לא קרה כלום" ענתה דנה, לא ידעה מה לומר, אם לומר, כיצד לומר.
דבר הוליך לדבר והיא נכנסה איתו למיטה, להראות לו כי הכל בסדר, גופה נמצא איתו. אך ראשה, ראשה נמצא במקום אחר.
הוא נכנס לגופה, אך בעיני רוחה היא ראתה את אדונה נכנס אליה.
הוא אף פעם לא היה בתוכה כשהיא כ"כ רטובה. והיא, בקושי הרגישה אותו, עכשיו, כשהכוס שלה הרגיש את כלי זינו של אדונה, היא ידעה למה היא זקוקה. היא ידעה מה עליה לעשות.
לאחר שסיימו, היא ביקשה ממנו ללכת. שהיא צריכה קצת זמן לבדה. השעה הייתה 18:00. היו לה שעתיים להחליט.
היא ידעה שלא תקרא למשטרה שתחכה לו שם, היא ידעה שהוא יודע את זה.
היא ידעה שהדבר הנכון הוא להישאר בבית ולא ללכת לשם.
היא ידעה, אבל עשתה בדיוק את ההפך.
היא התלבשה בבגדים הכי זנותיים שלה, התאפרה בצורה הסקסית ביותר, והלכה אל הפארק.
השעה הייתה 19:55, ילד קטן ניגש אל דנה, דחף לה פתק לידה וברח.
דנה פתחה את הפתק: "תכנסי למונית שמחכה לך".
דנה אמרה בליבה, "כן אדוני", ונכנסה למונית למושב האחורי.
נהג המונית הסתובב אליה ובידו מטפחת, "קחי, ותקשרי את זה מסביב לעינייך"
דנה קשרה את המטפחת מסביב לעינייה בצייתנות.
המונית החלה לנסוע.