לפני 14 שנים. 22 במאי 2010 בשעה 20:10
המבט המבוהל והקטן שלך,
ההוא שיודע,
שלו היתה לי סיגרע,
יכולה היתה להכבות על בטנך,
ולו היה לי מדלל ל-לק האדום,
יכול, שהיה נמרח על חוטמך,
שלו היתי מעט יותר עצלנית, היתי מכבסת אותך במכונת הכביסה,
המבט המבוהל ההוא שלך -
מפחיד אותי.
המבט העורג והענק שלך,
ההוא שיודע,
שאאסוף אותך בערבו של יום,
אל השקע ההוא, שבין הרגל לישבן השמאלי,
אל החום המיוזע והרכות הענוגה,
אל הנזקקות שלי והדביקות,
המבט העורג ההוא שלך-
מתיך אותי.
אם שוב יהיו פרעושים הקיץ במיטה, אותך לצער בעלי חיים, ואין, פשוט אין יותר רחמים.
