אני רוצה להפליץ.
אני רוצה להפליץ בקולי קולות
את כל אוושות קרביי,
אני רוצה להריח את הסרחון
זורם הישר אל נחיריי,
מציף אותי
מקיף אותי
סובב אותי כערפל.
אני רוצה להריחו נמוג, רחוק
להריח איך הוא מתפרק לפרודותיו.
אני רוצה להפליץ,
להפליץ אתכם מקרבי.
אני רוצה להקיא.
אני רוצה להקיא בשפריץ אחד רב און,
את כל מיצי בטני,
אני רוצה לחוש בחום המפרפר
זורם הישר אל בין שדיי,
נוזל על ירכיי,
נופל בינות כפליי
עוטף אותי כבוץ סמיך.
אני רוצה לחוש אותו מחליק, רחוק
לחזות כיצד נבלע עמוק באדמה.
אני רוצה להקיא,
להקיא אתכם מקרבי.
אני רוצה להשתין.
אני רוצה להשתין בפרץ אדירים,
את כל נוזלי תוכי,
אני רוצה להרגיש בצריבה הרותחת
שורפת, מלחכת ערוותי,
מרטיבה אותי
מתסיסה אותי
מחמיצה בשרי כתחמוצת פרי.
אני רוצה להרגיש את השתן נשטף, רחוק
לראות כיצד הוא מתאדה ומתייבש עד כי לא נודע זכרו.
אני רוצה להשתין.
להשתין אתכם מקרבי.
אני רוצה לכייח.
אני רוצה לכייח בשאון מחריש אזניים
את כל מוגלות גרוני,
אני רוצה להרגיש את הצמיגות המבחילה
נמרחת על פניי,
נדבקת בי
נצמדת בי
רוטטת כביצה שטרם נשלקה.
אני רוצה לחוש בכיח מתקשה, רחוק
להביט כיצד הוא מתאבן ומאבד את גמישותו.
אני רוצה לכייח
לכייח אתכם מקרבי.
אני רוצה להקיז את דמי.
אני רוצה להקיז את דמי ביללת אימים,
את כל רעלני נפשי,
אני רוצה כל כך לכאוב את פצעיי
פתוחים,
גלויים,
חשופים,
דואבים כמו שלא ניתן לתאר במילים.
אני רוצה להרגע, עת הכאב הופך עמום, רחוק,
לנוח על יצועי בשלווה, סוף סוף.
אני רוצה להקיז,
להקיז אתכם מקרבי.
לפני 14 שנים. 4 ביוני 2010 בשעה 17:09
