בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פורקתall

אקסבציוניזם נטו. בעצם לא, ברוטו.
לפני 14 שנים. 6 באוגוסט 2010 בשעה 21:10

כשיד רפאים לופתת את המעיים
ומצמידה אותם לגב
וזה מרגיש כמו אנורקסיה
למרות שזו בכלל בולימיה
זה סימן, ששוב נפער הבור –
החור השחור,
שמושך הכל חזק כל כך,
שאפילו את עצמו - אין לו ברירה אלא לבלוע.


ויש מי,
אשר נופלים כמו זבובים.
חללים,
בשדה הקרב, במלחמה שלי על עצמי;
נלכדים בגרביטציה אימתנית של ריק,
בחור השחור,
הבור ללא תחתית.

ורק לשמש
יש את המסה
ואת העצמה המספיקה
שלא להבלע,
אלא לבלוע.
אותי,
ואת החור הפעור והאין סופי שבי.

ופתאום, יד הרפאים שוב לא מהלכת עלי איימים.

dahanc​(שולט) - אהבתי את הנוסח , למרות שאין אופטמיות רבה בעליל...:-)

שבת שולם...
לפני 14 שנים
Perplexed - תודה. ואופטימיות גם היא מושג יחסי :)
לפני 14 שנים
Aציבעוני​(אחר) - כדי להבין אותך צריך ויקפדיה
פלאס מילון אבן שושן
אבל זה יפה המילים האלה
לפני 14 שנים
Perplexed - זה בסדר. גם אני לא בדיוק מבינה את עצמי :)
שבת שלום...!
לפני 14 שנים
Cafe​(שולט) - יש מצב שתקטיני קצת את העצמה של השמש.
קצת נסחפת בענין הזה היום :)
לפני 14 שנים
Perplexed - אין לי כל שליטה על גרמי שמיים. וגם לו היתה לי, היתי בוחרת להסחף עוד ועוד. כל המרבה וגו'. איזון וגבולות, זה לשפויים בלבד.
ותודה על תשומת הלב.
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י