לפני 13 שנים. 7 בפברואר 2011 בשעה 20:41
היאוש שהזדחל לו,
בעורמה,
בשקט מופתי, בדממה, בלא כל איוושה,
כמו נחש ארסי,
המתגלה עיתים,
רק אחר הנקישה,
היאוש הזה-
לבש צורה.
פשה הרקבון בקרבי.
הסכת ושמע,
את רחש הרימה, הרומסת כל חלקה טובה.
מוגלה אחזה בפצעיי.
הטה אפך והבחן,
בריח הצחנה, המחניקה כל חלקיק אויר לנשימה.
נטמעה הצחיחות בעוכריי ובנבכי נימיי.
שלח ידך וחוש,
בשיממונו של המדבר, השואב לשדו של כל אות קלוש של חי.
היאוש שהזדחל לו,
בבטחה,
בעוצמה גוברת, מעצים חתתו בהגביהו מעוף,
כמו גל אדיר,
המתנפץ עיתים,
רק בהגיעו לחוף,
היאוש הזה,
הותירני,
עירומה.
שיקרה השמש כשאמרה, שדברים טובים, קורים לא רק לאנשים אחרים.
