Valknut

בשיחות שלי עם ונילים לגבי עולם הבדסמ, אני מוצא את עצמי מדגים את הפוטנציאל הרוחני שלו באמצעות חוויות שלי מעולם הרוח- באמצעות דיבור על תרגולים שהם רק קצת יותר לגיטמיים מבחינה חברתית.

כמו למשל צום של ארבעה ימים בויז'ן קווסט, סווטלודג'ים שעשיתי שהם בעצם שעתיים-שלוש של סשן תחת חום בלתי נסבל, סית'ינג- רעידות בלתי נשלטות של הגוף עד שהוא מותש ומרגיש כאילו הולך להתפרק, ושאר חוויות שעושות את דרכן לרוח דרך כאב וסבל גופני.

ובכלל, כשאני חושב על זה- כתור איש סיית' בהכשרה(המקביל הצפון אירופאי ל'שאמאן' הסיבירי, או איש הרפואה של הילידים הצפון אמריקאים) אני הוא הסאב האולטימטיבי של הכוחות הרוחניים שמדריכים אותי בחיי.

למי שלא יודע- 'שאמאן' הוא אדם שנבחר לשרת תפקיד חברתי\קהילתי\רוחני, לא משנה לאיזו תקופה, דת או תרבות הוא שייך. ההבדל היחידי בין 'שאמאנים' שנולדים לתוך תרבות שבטית לבין אלו שנולדים לתוך אחת מודרנית, הוא שבסביבה הראשונה יש הכרה בקיומו וחשיבותו של השאמאן, בעוד שבשניה אין והם לרוב מגיעים לבית משוגעים או חיים חיים שלא מאפשרים להם לממש את ייעודם.

האדם שנבחר לתפקיד זה נועד להיות הגשר בין עולם הרוח לבין העולם האנושי. הוא יועץ, מרפא, האדם שעוזר לאחרים להזין את נפשם ולחיות את חייהם בצורה הטובה ביותר. עליו גם לדאוג שהאנשים יחיו וימותו בהרמוניה עם עצמם והעולם סביבם.

על מנת להפוך ל'שאמאן' זה שנבחר נקרע מחייו הקודמים על ידי מחלה שאמאנית- שהיא לרוב חולי פיזי או נפשי קשה שמוביל כמעט עד למותו. רק דרך התמודדות עם סבל זה שנמשך בין חודשים לשנים, ובחירה לקבל את התפקיד שהוטל עליו שהחולי נעלם- אך עשוי לחזור בכל רגע במידה וה'שאמאן' לא מבצע את תפקידו כהלכה. מעתה ואילך השאמאן נמצא במערכת יחסים נפלאה, אך קשה, של שליטה עם הרוחות. כל חייו מוכתבים על פיהם, לטוב או לרע(לרוב לטובת האנשים סביבו).

אז בעולם הבדסמ אני שולט, אך בחיי אני נשלט. והרי כולנו חיים איזושהי כפילות תפקידית כזאת לא? אפילו האנשים בצמרת החברה כפופים לתכתיבים מסויימים, אנשים אחרים וכו'.

קצת מוזר לי לנהל כאן בלוג, אני מרגיש מספיק לא קשור לאוכלוסיית האתר כדי לתהות אם דבריי מעניינים מישהו כאן. בכל זאת לכתוב בשביל עצמי זה מספיק. אני לא רוצה לכתוב על החוויות שלי מעולם הבדסמ במקום אחר.

אתמול הייתי בספייס, משהו באווירה היה קצת עכור והייתי עם אנשים(רובם ונילים) שלא כל כך נהנו, כך שלא נהנתי יותר מדי בעצמי. מנקודת מבט זו שמתי לב יותר מהרגיל ל'מחפשים'. אני מתכוון לאותם גברים שמסתובבים כל המסיבה במועדון בחיפוש אחר בחורה שניראת פנויה מספיק כדי ליצור איתה איזה קשר בתקווה שייפתח לסקס\מערכת יחסים של שליטה\ליקוק רגליים\או וואטאבר. וכך הם סובבים להם, מסביב לבר, דרך החדר סשנים, לחדר החשוך, לרחבת הריקודים וחוזר חלילה. סיבוב, אחר סיבוב, אחר סיבוב. היה עצוב לראות אותם, בעיקר את אלו שנראה שיותר מכל רצו מגע אנושי אך עקב העדר מזל\כישורים-חברתיים-מתאימים לא ידעו כיצד להשיגו.

למרות שרוב האנשים מרגישים בודדים גם לנוכח הקשרים הזוגיים, חברתיים, מקצועיים שלהם. יש אנשים שאפילו אין להם את זה, יש אנשים ממש ממש בודדים ביננו...

שנקנה רק לפני ארבעה ימים התפרק לי אתמול!

:-(

אני משתדל להיות רגיש כאשר אני שולט, וזה בא לי בקלות מכיוון שאני אמפתי ומסוגל לטעום את רגשותיהם של אחרים בקלות. אך אתמול נתתי לקצב של הסשן להיות מוכתב יותר על פי היצרים שלי, ועל פי הבקשה של בת זוגי שביקשה אחרי הסשן הקודם שאכאיב לה יותר. הסשן היה חזק וקשה, זה לא היה טוב או רע, אך התוצאה לא מצאה חן בעיניי שנינו והחלטנו שלהבא כדאי שאני אחזור לסמוך על הרגישות והאינטואציה שלי.

בתום הסשן הגוף שלה היה אדום במקומות בהם הכאבתי, שטפי דם קטנטנים ניקדו פה ושם את עורה, ערוצי ציפורניים קישטו את גבה. יכולתי להרגיש את האנרגיה זורמת בגופה באינטנסיביות. הלקאה במסגרת של סשן היא כמו ללחוץ על כפתורים של הגוף והנשמה. כפתורים שפותחים סכרים וגורמים לנהרות לגעוש בתוך הסאבית. כשזה קורה אפשר רק לזרום עם הכאב או לטבוע.

סשן ככלי רוחני הוא מורה קשוח. אין אצלו תירוצים, אי אפשר לברוח ממנו. מי שמעורר את המורה הזה הוא השולט, וזו האחריות שלו לדאוג לרווחתו ולמזגו. ככל שיפגין יותר כבוד כלפיו, כך הסאבית תפיק יותר מהוראתו.

שליטה היא אמנות ואומנות שדורשת מידות שוות של חינניות ועדינות ביחד עם אסרטיבית ואגרסיביות. יש לי עוד הרבה מה ללמוד, אני בסה"כ בחיתוליי.

אלו לפחות המסקנות שלי עד כה. אך גם אם הסשן של אתמול היה קצת קשה מדי, קצת מעבר לגבולות של שנינו- כמה התענגתי עליו ועל איך שנראתה במהלכו ואחריו.

נ.ב- אם את נשלטת או מתחלפת שמחפשת חוויה זוגית, את מוזמנת לקרוא את החדשות בפרופיל שלי.

אני מנסה להעלות בתוכי תיאור פואטי של הסשן של אתמול- אבל שום דבר לא עולה ובא.

מה כן עולה?

אני שולט חדש, מאוד חסר נסיון. לכן ההשקפה שלי על שליטה לפני חווית עולם הBDSM עדיין טריה בראשי. להיות שולט, או 'סדיסט', זה לא מה שהייתי מצפה לו.
הסשן של אתמול נמשך שעתיים ודרש המון תשומת לב, המון דאגה והמון המון אהבה.

מדהים שאפשר ללטף עם כל מלקה. לעטוף בצמר גפן של אהבה על ידי ניקוד התודעה של הסאבית בהבזקים כמעט בלתי נסבלים של כאב. להתמסר ולהעניק את הרגשות המוחלטים ביותר באמצעות דחף עז לפגוע.

הסאבית נמצאת במקום כל כך רגיש, כל כך פגיע ובו בזמן היא חזקה ואלוהית. היא חוזרת להיות ישות המתקיימת מחוץ לזמן, לחלל, מחוץ למגבלות הגוף השברירי שלנו. ככה שמי בסופו של דבר הוא ה'חזק' יותר במהלך הסשן?

אם כך האם אני באמת יכול לעשות סשן מתוך מקום של שליטה?

כאשר מתרגלים דיבוק או הגעה לתודעה שמיימית- ישנו עוזר שתפקידו לקרוא לישות פנימה, או לסייע לאיש הרוח לנסוק על כנפי הטקס בדרכו לאקסטזה. על העוזר לשמור על איש הרוח, לכוון אותו וליצור את התנאים הרצויים לסוג זה של עבודה. בסופו של דבר יש לנו איש רוח המגיע לקדושה והתעלות בעוד העוזר(כבודו הרב המקומו מונח) הוא בעצם אלמנט מאוד "טכני" בתהליך.

אתמול דווקא הרגיש לי יותר כאילו אני מעניק טיפול- הרגשתי יותר כמו תרפיסט, מאשר עוזר או 'סדיסט'. אך זה כבר אישי ולא ארחיב בנושא.