אני משתדל להיות רגיש כאשר אני שולט, וזה בא לי בקלות מכיוון שאני אמפתי ומסוגל לטעום את רגשותיהם של אחרים בקלות. אך אתמול נתתי לקצב של הסשן להיות מוכתב יותר על פי היצרים שלי, ועל פי הבקשה של בת זוגי שביקשה אחרי הסשן הקודם שאכאיב לה יותר. הסשן היה חזק וקשה, זה לא היה טוב או רע, אך התוצאה לא מצאה חן בעיניי שנינו והחלטנו שלהבא כדאי שאני אחזור לסמוך על הרגישות והאינטואציה שלי.
בתום הסשן הגוף שלה היה אדום במקומות בהם הכאבתי, שטפי דם קטנטנים ניקדו פה ושם את עורה, ערוצי ציפורניים קישטו את גבה. יכולתי להרגיש את האנרגיה זורמת בגופה באינטנסיביות. הלקאה במסגרת של סשן היא כמו ללחוץ על כפתורים של הגוף והנשמה. כפתורים שפותחים סכרים וגורמים לנהרות לגעוש בתוך הסאבית. כשזה קורה אפשר רק לזרום עם הכאב או לטבוע.
סשן ככלי רוחני הוא מורה קשוח. אין אצלו תירוצים, אי אפשר לברוח ממנו. מי שמעורר את המורה הזה הוא השולט, וזו האחריות שלו לדאוג לרווחתו ולמזגו. ככל שיפגין יותר כבוד כלפיו, כך הסאבית תפיק יותר מהוראתו.
שליטה היא אמנות ואומנות שדורשת מידות שוות של חינניות ועדינות ביחד עם אסרטיבית ואגרסיביות. יש לי עוד הרבה מה ללמוד, אני בסה"כ בחיתוליי.
אלו לפחות המסקנות שלי עד כה. אך גם אם הסשן של אתמול היה קצת קשה מדי, קצת מעבר לגבולות של שנינו- כמה התענגתי עליו ועל איך שנראתה במהלכו ואחריו.
נ.ב- אם את נשלטת או מתחלפת שמחפשת חוויה זוגית, את מוזמנת לקרוא את החדשות בפרופיל שלי.
לפני 14 שנים. 24 במרץ 2010 בשעה 11:14