My Twisted Little World

בתקופה כל כך יבשה, אני חושב הרבה (איך לא) על סקס.

והתחלתי לחפור עמוק יותר במה באמת עושה לי את זה, ובכלל, מה אני יכול להחשיב כפרטנרית טובה לסקס(ומה הופך אותי, אני מקווה, לאחד).

כשהיינו חיות, סקס היה משהו שהיינו עושים כי זה היה התכנות שלנו, היינו רוצים עונג, ובדיוק כמו שאוכל מביא עונג, סקס היה מביא עונג.

מה ששונה מעכשיו, זה כשחיות, היינו חיים הרבה יותר ברגע, היינו הרבה יותר מתענגים על כל רגע. גם בזמן האוכל. לא היו לנו מחשבות שרצות בראש על עבודה מחר או איך אמא אף פעם לא קיבלה אותי כמו אני או על כמה בא לי דוריטוס. לא. היינו קיימים רק באותו רגע ולכן היינו מביאים את כל כולנו החייתי אל תוך האקט.

סקס בלי מחשבה. אינסטינקטים בלבד. אתם יכולים לדמיין את זה? אני לא חושב שזה היה עדיף או נכון, זה פשוט מה היה. היום יש לנו הרבה מחשבות שהן חשובות שנכנסות למהלך סקס. האם קיימת פה הסכמה? האם האדם שמולנו נהנה? משהו שהוא בלתי נפרד מקיומנו כבני אדם אינטיליגנטים. לא שאני חושב שאי אפשר להתחבר לזה. אפשר ברמה מודעת כלשהי עדיין, להתחבר למקום האינסטינקטי החייתי והרגעי שבו היינו כחיות(בהרבה מובנים, מדיטציה זה אחלה כלי לעזור להגיע למקומות האלה בחיים בכלל).

אבל חוץ מחייתיות ורגעיות, מה עוד הופך סקס מחוויה סתמית הדוניסטית בלבד, לחוויה עילאית ואפילו רוחנית? לא למדתי טנטרה, אז אני לא יכול לתת את דעתי לגבי זה(יום אחד, זה ברשימה), אבל למה שהגעתי הוא כזה:

סקס, כמו כל פעילות שאנחנו נהנים ממנה בחיים, היא סוג של משחק. במיוחד עבורנו, בעולם הקינק, המשחק אפילו עולה רמה. הוא מורכב יותר, יצירתי יותר, עם יותר stakes.

הכל חוזר למצב המשחקי של הילדות. כשהיינו ילדים, היינו מוגבלים רק בידע שלנו ומה שיכלנו לעשות. ומה שלא יכלנו? דמיינו. יצרנו במוחנו ובדמיון הקלקטיבי שלנו ושל החברים שלנו. ככל שהתבגרנו, חוקי החברה והאתיות נכנסנו לראש שלנו בצורה בלתי נפרדת ובולמת(שוב, לא נתווכח על ספציפית מה טוב עבורנו בזה ומה לא, זה המצב הקיים).

לאט לאט, נהיינו פחות טובים בלשחק, פחות טובים להיות ברגע. פחות טובים בלהיות עצמנו, בלי להתבייש. בלי לחסום את עצמנו.

עבורי, סקס הוא אומנות, הוא יצירה. הוא ספוטני ויצירתי. הוא הבמה שבה אנחנו זוכים להציג את עצמו, בלי עכבות, לאדם אחר, לנשמה אחרת שבחרנו.

אני כמובן מדבר על סקס עם אינטימיות, לא סקס מרחוק ולא מודע. סקס עם נשמה מסקרנת שאנחנו מוכנים להפתח אליה.

בתמורה, אנחנו מקבלים את החשיפה המוחלטת של הנשמה שמולנו. וביחד, אנחנו יוצרים משהו שרק שני(או יותר) האנשים האלה יכלו ליצור ביחד, בשלב הזה של החיים שלהם(כמו שאמרתי, בסקס טוב, אנחנו חיים רק בעכשיו, אנחנו לא מנסים לשחזר חוויה קודמת שהייתה לנו, זאת לא תהיה יצירה, זה יהיה חיקוי).

אני בעד ללמוד טכניקות ואיך לגרום לך ולאדם מולך להרגיש טוב יותר, אבל בלי הרצון הזה לפתוח את הנשמה ולתת לאדם מולך לראות אותך לחלוטין, אנחנו מפסידים חוויה מעצימה.

וכן, חלק ממי שאני , הגנים שקיבלתי, והחוויות שלי בחיים, קיבלתי טעם ספציפי ודברים ספציפית שאני נהנה לחוות. וכך גם מי שמולי. ולכן סקס הוא גם מסע של חקירה, של גילוי. של קבלת מידע ועיבודו. ללמוד על האדם שמולך, ולהשתמש במידע הזה, עם כל מה שאתה חווית ולמדת, ע"מ לגרום לו עונג ולהראות לו כמה אתה רואה אותו ואוהב את הנשמה שלו. זה סקס. זה סקס טוב. זה הסקס היחיד. זה הסקס שממלא אותי ונותן לי השראה להמשיך בכל הכוח לחיות את החיים היפים האלה, שבו מפגש כזה ייחודי יכול לקרות. מפגש שבו חוץ מללמוד על האחר, אני לומד על עצמי.

זה לא תמיד קורה, וזה לא תמיד עובד, ולפעמים החרמנות גורמת לזה שהדבר היחיד שהגוף רוצה זה להשתחרר והוא לא רוצה שום קשר עם הנשמה באותו רגע.

אבל כשזה קורה. קסם.

תחשבו על הדברים האלה פעם הבאה שאתם במקום אינטימי.

יצירתיות

פגיעות

חמלה

אמפתיה

אומץ

מוטיבציה לפעול

חייתיות

אהבה 

אהבה עצמית.

וגם סתם, להתנהלות בחיים.

מה חשוב לכם לחוות בסקס?

How do you sever potential forever?

Untie the knot for which you so fought,

And thought:

“I should”, or “I might”, and “this just seems right”,

But then took a left. And left you behind.

And felt like a theft of your body, and mind.

And now you’ve gotta leave, and go back to find

What’s left of the “You” who created that bind.

But you won’t find anything you might recognize.

Even if you were offered a prize!

A bounty on your former head.

Hate to break it to you, he’s pretty dead.

And it wasn’t really anyone’s fault.

He just drank the coolaid after joining that cult.

A prisoner of his own heart.

(An oscar deserved for playing that part).

And now He’s been cast in a different play

To gloriously portray

That he’s totally OK.

Just with nothing much to say.

But today is a good day!

Yay?

But in truth He’s locked up(in more ways than one)

And he fears He’s forgotten what it’s like to have fun.

There’s a venn diagram of pity and fear

And when you look for your spot, you find that, oh dear.

You’re here, right in that section

That’s lacking all sorts of love and affection.

I keep trying to give it a positive spin:

Chin up, have some cheer. Let’s see that grin!

But the tree of my life has lost a huge section and how do you branch in a whole new direction?

And as much as you want to feel ready and able

You just feel like your roots are nowhere near stable.

Some sunlight and water might help to be clear.

To aid in remembering what brought you here..

He knew He’d get his share of pain,

No one can blame him for not having a brain.

In the end, what helps him cope is that his heart is full of hope.

Hope that pushes fear and pity aside 

And take love as it’s beautiful bride.

And these glorious forces.

Two magnificent horses.

Together they band,

To pull him out of the sand.

שנים רבות שלא כתבתי כלום כאן(11 שנים, וואו), אבל בוער בי לשתף.

פעם ראשונה(אמיתית) ברד טיקט עבורי, פעם ראשונה באיזושהיא מסיבה בסגנון עבורה.

מי היה מאמין שהכרנו 5 ימים לפני.

האומץ שלה, הבטחון, הרצון לקפוץ ולצלול עמוק - איך אפשר שלא להתרשם.

היא התמסרה לחלוטין לרצונות שלי, הפכה אותן לשלה. כמות העיניים הבוחנות והרעבות שאכלו אותנו הייתה מדהימה.

קצת היה לי חבל שלא השתמשנו בבמה ורק היינו למרגלותיה, אבל המופעים על הבמה היו מרהיבים ומרעיבים בפני עצמם. 

אולי בפעם הבאה יגיע להם לראות אותנו שם.

נתתי לה להתחיל קל, עם השמלה עליה, ללא הקולר.

שתינו קצת, רקדנו. הרגשנו יחד את אהבה והתשוקה מסביב. אנשים מהממים וטובים ואוירה הכי מאפשרת שיש.

לאט לאט הקולר והרצועה הולבשו, השמלה ירדה וחשפה את ההלבשה התחתונה שבחרנו במיוחד שילכו עם עקבי החשפנית שלה.

הולכתי אותה מסביב, כדי שתרגיש את כל העיניים הרעבות עליה. מידי פעם מושך אותה אליי בחוזקה, שתעמוד בקצב. עקב 18 ס״מ או לא.

התמקמנו ליד הבמה, ליד זוג אחר. הרכנתי אותה על הבמה והתחלנו במופע. בזמן שטיפות סקווירטינג מהבמה נוחתות עליה.

וזאת הייתה רק ההתחלה המתוקה. אחר כך גם ביקרנו ונהנו בחדר החשוך(שהרגיש בדיוק כמו בית הזונות במשחקי הכס. וואו), סישנו ביחד ידידה שלי שפגשנו שם במקרה. עשינו כיף כזה או אחר עם עוד כמה אנשים. הכרנו אנשים טובים, נחמדים ומעניינים, ויהיה הרבה יותר כיף לחזור למסיבה הבאה כשיש פרצופים מוכרים ויפים.

הייתי אומר שאין מילים, אבל היו כמה מילים, כאן למעלה. פשוט לא מספיק.

כיף שיש משהו כזה. כאן, אצלנו. בישראל!

עד הפעם הבאה.

זה המשך לסיפור מלמטה "פנטזיה לבקשתך"

.....הכל מטושטש, כבר כואב לך כל הגוף ואינך יודעת מה קורה.
"תפתחי את הפה, כלבה" לפני שאת יודעת, נדחף גאג בפיך, את מרגישה כאילו את עומדת להחנק אבל זה לא קורה, תמיד בהרגשה של כמעט.
"ממממממ" את מצליחה רק לפלוט. "תראה את השרמוטה המצחיקה הזאת, מייבבת כמו כלבה".
"טוב, בואי לפה". אחד הגברים תופס אותך, את בחוסר אונים לא מצליחה לזוז, מפסק את הלחיים שלך.
בום, חודר לך לישבן במכה אחת.

הצרחה מקפיאת הדם שלך שוב מצליחה לצאת רק כ "ממממממממ".
"וואי, הזונה הזאת צרה, אתה חייב להרגיש אחרי שאני אגמור לה בתחת".
העיניים שלך נפקחות, "ממממממ!! מממממ!!" מנסה לפלוט.
סטירה לפנים פוקדת אותך. "שקט, שרמוטה, תקבלי את זה כמו גדולה"
מעמיד אותך על 4, הגבר השני פותח את מכנסיו ומתחיל לסטור לך את הפנים איתו, כל סטירה חזקה משאירה סימן של זין על פנייך.
הוא מוציא את הגאג דוחף לך את הזין לפה, אין לך מספיק כוחות להתנגד.
לרגע הם עוצרים, את, כמו כלבה על 4, עם זין בפה ובתחת עד הסוף. לא נוח לך, כואב נורא.
את מנסה לזוז קדימה כדי לצאת קצת מהזין בישבן, והזין בפה נדחף לך עמוק יותר לגרון, את נחנקת. את מנסה לזוז אחורה, ומשתפדת על הזין בתחת. ככה את ממשיכה לזוז, כל פעם משתפדת על משהו אחר בצורה כואבת, מנסה למצוא את התנוחה הלא כואבת, ללא הצלחה, והגברים נעולים במקום, הםא לא יזוזו ס"מ. את גם מקווה שהם לא יזוזו לכיוונך, כי אז תהיי משופדת משני הכיוונים בלי יכולת תזוזה.
את ממישכה לזוז ככה ולהאנח, משתפדת על התחת ונחנקת מהזין. קדימה ואחורה.
מידי פעם יד קשה נוחתת על הישבן שלך או על הלחי.
זה ממשיך, נראה לך כמו שעות, כואב לך הישבן נורא וגם הלסת, לא תוכלי לשבת בקרוב. וגם לא לאכול.
את מרגישה זרם חם בישן, והגבר נאנח, גמר לך בתחת כמו שהבטיח, את בוכה קצת וישר מקבלת זרם של זרע לפה.
כבר בולעת לבד, יודעת מה שיקרה אם לא.
יוצאים ממך ואת מתמוטטת, רק רוצה לישון. מתעלפת.

כוס מים קרה ניתזת בפנייך.
הכל היה חלום? את חושבת לרגע.
"כלבה, לא מגיע לך לישון. יש לך עוד עבודה לעשות."
"מה..אבל..כבר זיינתם אותי מספיק..תנו לי ללכת". את מצליחה לפלוט.
"מצחיקה את, שרמוטה. את שלנו עכשיו, ואנחנו לא מתכוונים לאבד רכוש סתם ככה, טוב, לפחות לא עד שנמכור אותו."
"עכשיו קומי" אוחז זרועך ומרים אותך למעלה, רגליים רועדות ומאכזבות אותך לרגע, אבל את מצליחה לתרומם, יודעת שכדאי שתצייתי.
את שומעת רעשים ורחשים מחוץ לואן. "תלבשי חיוך, זונה, הגענו".
"לאן..?"


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


המשך יבוא?

לרוץ.

לרוץ אומר לך המוח.
הרגליים כואבות, את כבר מזיעה.
רוצי, כי עדיף כאב מלא כלום.
הכל מתוח, נראה שכל שיריר עומד להקרע כל רגע.
המשיכי לרוץ, מהחושך ואל החושך. את חושבת שאת שומעת את השאגות מדממות.
את טועה. לא להאט, אפילו לשנייה.
הגשם מרטיב את כולך והאויר הקר מקשה על הנשימה.
אך עדיין, חייבת להמשיך.
החצאית כבר נקרעה, וגם החולצה.
קר ורטוב, אבל יותר מהכל, מפחיד.

את כבר רואה כביש, אורות, אנשים. עוד קצת
מנסה להגביר קצב ולשאוב מהכוחות שנגמרו כבר.
כמעט שם, כבר שם, רק מעבר לפינה.
ומעבר לפינה הוא מגיח, דמות שחורה וגבוהה, עדיין כולה בצללים.
"הלו, לאב" את שומעת את הקול אומר. "לאן את ממהרת כ"כ?" אמר כשהתקרב.
הוא חייך עם חיוך מרושע, וניבים מבצבצים בצידי פיו.

"מצטער, לאב. אבל בשביל להכין חביתה, חייבים להרוג כמה אנשים.

הוא תופס בידה וגורר אותה, נאבקת וצועקת, מקללת אותו, ואז מתחילה בכלל להתחנן, לחייה העלובים.
הוא גורר אותה לאט לתוך החשכה, לא שם לב לרחש.
כהם פוסעים בחזרה אל תוך החשכה, כל ציוץ שלה נעלם.

זה כאילו היא אף פעם לא הייתה פה, כאילו אף פעם לא ברחה.

אין אפשר לברוח.

אם אתם עוקבים אחרי הבלוג שלי(בערך ה2 שעושים כך)
אתם רואים שאני אוהב לספר.

יש לי סיפור שלא קשור לאומנות הBDSM
תהנו

בסוף כולם עפים


אני זוכר, שאמרו בטלויזיה, שיש אנשים מיוחדים שיכולים לעוף...והם ביננו...וכל אחד מאיתנו יכול להיות אחד מהם.
אני זוכר, ששיחקתי בסופרמן ובאטמן עם גילי ויוני, ודמיינו שאנחנו עפים. כל כך רציתי לעוף.
תמיד היה לי חלום, שבו אני נופל ונופל ונופל...ולפני שאני פוגע בקרקע, אני ממריא לשחקים.
אני אוהב את החלום הזה.
אחרי שאמרו בחדשות שאנשים יכולים לעוף, אז יוני אמר שהוא יכול לעוף. וגם גילי.
אבל אני לא יכלתי לעוף.
שנים עברו והעולם התמלא ב"מעופפים"(ככה קראו להם בחדשות), הם הקימו כל מיני גופים פוליטים שלא עניינו אותי ממש, אני רק רציתי להיות כמוהם. לעוף.
היו ישיבות רק של מעופפים, וטקסים למעופפים חדשים. היו כאלה ששנאו אותם בגלל שהם שונים(תמיד יש כאלה) אבל היו כאלה שקינאו בהם. אני קינאתי בהם.
רונית עזבה אותי בשביל מעופף. היא אמרה שזה לא בגלל שהוא מעופף, אבל אני לא מאמין לה. אני הייתי עוזב את עצמי בשביל מעופף, כי מה מיוחד בי? לעומת מישהו שיכול לעוף, כמו ציפור.
איבדתי את העבודה שלי בשביל מעופף, עובדים הם הרבה יותר יעילים כשהם מעופפים.
לא ממש רציתי להצטרף לקבוצה הזאת, אבל תבינו, גידי הוא חבר קרוב שלי...והוא גם לא מעופף.
הוא מבין את הכאב שלי, והוא אמר שיש אחרים שגם מבינים. אז הלכתי איתו.
הם דיברו על הכאב והסבל שגרמו להם מעופפים, ואני שיתפתי גם. הם רצו לסלק את כולם, שילכו לגור בשמיים, איפה שהם אמורים להיות.
גם אני רציתי להיות בשמיים, רציתי להיות מעופף..מי לא רצה?
לעיתים רחוקות הייתי נפגש עם גילי ויוני. הם היו מצליחים עכשיו, מראשוני המעופפים והכל..הם היו מספרים לי כמה כיף זה לחתוך את העננים ביום בהיר, ואם אני רוצה שהם יקחו אותי לסיבוב. רציתי, אבל סירבתי. זה לא יהיה אותו דבר.
לא מזמן הייתי במסיבת מחאה נגד המעופפים, לא ממש ידעתי על מה מוחאים, אבל נהנתי להיות שם על הגג, קרוב לשמיים, אבל כה רחוק.
אז ראיתי אותה, זאת הייתה רונית, בזרועותיו של המעופף הזה...רוקדים באוויר.
אני לא יודע מה גרם לי לחשוב כך , אבל החלטתי שגם אני יודע לעוף. אם לא, אז למה כל החלומות האלה? למה אני מרגיש כל כך קשור לשמיים? עליתי על סף הגג וצעדתי צעד נוסף קדימה.
אני לא יודע כמה זמן נפלתי. אבל מה שהיה בחלום לא קרה... לא התרוממתי לשמיים ועפתי.
אני בגן עדן עכשיו, הכל לבן ויפה. שמעתי, שראש הממשלה, אסר על מעופפים להשתמש בתעופה שלהם. כמה שזה אנוכי, זה מרצה אותי קצת.
שמעתי שיוני נעצר על שימוש בתעופה שלו, הוא רותק תמידית. גילי עדיין במנוסה מהחוק.
רונית מבקרת אותי לפעמים פה בגן עדן...היא עדיין עם המעופף הזה...אבל אני לא חושב שהוא מתייחס אליה טוב..אני רואה אותה עם חבטות ופנסים בעיניים. טוב, אין הרבה שאני יכול לעשות מגן עדן.
נוח לי פה. יש תמיד מלאך נחמד שמביא לי אוכל ואת התרופה שאני חייב לקחת כדי להשאר בגן עדן. ויש אנשים נחמדים אחרים בגן עדן(אבל למען האמת הם קצת מוזרים...לא נורא.)
אמרו לי שאני יכול לצאת מפה, שההחלמה שלי מאוד טובה...אבל מי ירצה לצאת מגן עדן. לפחות ככה יש לי סיכוי להיות מלאך, ולקבל כנפיים.

את עומדת מול המראה במקלחת. מחכה להתפרק אחרי שבוע עמוס של עבודה.
בוחרת את פיסת הבד הקטנטנה שתכסה אותך, מתלבטת אם ללבוש תחתונים או לא, מפחדת לטפטף אם דברים יתחממו מידי.
המחשבה סוחפת אותך, רואה את עצמך בזרועות חסונות, מובלת לשירותי המועדון, ספק בכוח.
מרגישה את הרטיבות על הירכיים כבר. מנערת את עצמך ולובשת תחתונים. הדברים כבר התחילו להתחמם.

מעל התחתון את לובשת חצאית קצרצרה שחורה, אם תתכופפי, אפילו לא יהיה צורך להרים אותה.
סליחה, כשתתכופפי.

פיסת הבד העליונה, לא מאחרת לבוא, החזה שלך עומד זקוף, נראה שבקושי מחזיק את הפיסה.
על הבד כבר 2 בליטות, הפיטמות שלך כבר קשות כאבן.

מעבירה את האודם האדום על השפתיים שלך, תוהה מה עוד יעבור בינהם הלילה.
איפור מפתה, כמו שאת אוהבת. לפתות.


את עם 2 חברות, רואים את הבדל המראה בינכן.
כל העיניים הגבריות נעצות עלייך.
יש כאלה שלוחשים , יש כאלה שקוראים לך בטון ערסי במיוחד "בואי בובה".
את מתעלמת, אבל מרגישה את החום העולה מהנוכחות הגברית במקום.

מוזיקה, אלכוהול, קהל.
המסיבה בעיצומה, את רוקד ומשתכרת, שיכרון חושים מוחלט.
מגפפים אותך מידי פעם. צביטת חזה פה, סטירה בישבן שם.
מעמידה פני פגועה, אך נהנת מכל רגע.
הרטיבות כבר מזמן חילחלה מבעד לתחתון, טיפה יורדת לאורך כל רגלך, ועוד אחת.
רוקדים איתך כבר כמה, את בחרת את הבחור להערב.
גבוה, אתלטי, בעל עיניים בהירות שיכול לחרפן אותך עם הנגיעות שלו.
רוקדת איתו צמוד צמוד.
הוא מצידו – לא מתבייש – כבר את מרגישה יד בין הרגליים – צמרמורת עוברת בגופך.
מעביר יד על התחתון. "וואו, את ספוגה" הוא לוחש לך מעבר לרעש המוזיקה.
את מחייכת חיוך נבוך, והא בשלו, מזיז את התחתונים שלך לצד אחד.
את מתמלאת ב2 אצבעות זרות, מחטטות מגששות בתוכך.
סביבך, קהל.
מי לא הבחין שידו בין רגלייך? מי כן הבחין?
מי הבחין בהתכווצותך הפתאומית, בתזוזה הנדפקת שלך.
"אההה...בוא...נעבור לשירו...אההה" הוא דוחף חזק יותר.
"לא" הוא לוחש לך, ומגביר את קצב ההחדרה.
את היד השנייה שלו, הוא מעביר על פנייך, על שפתיים, דוחף אותה לפיך.
את, מצידך, מתחילה למצוץ את אצבעותיו בתאווה, מתחננת למשהו גדול יותר.
אנשים מביטים, מתלחשים, צופים בהצגה.
כולם רואים, הוא דופק אותך מול כולם.
את גומרת על אצבעותיו באקסטזה, צועקת ותופסת בשיערך, מנסה לא ליפול מרגלייך.

"אני חייבת סגריה" לוחשת ומסתערת החוצה.

מדליקה אותה, חושבת על החווייה המדהימה שקרתה כרגע.

פתאום, יד על פיך.
את מנסה לצעוק, היד חוסמת את האויר.
יד שנייה על בטנך החשופה, את נגררת לאחור.

את בועטת ומשתוללת, אבל הידיים שאוחזות בך חזקות ממך פי כמה.

אחרי כמה שניות, את נזרקת לתוך מכונית.
מסחרית, שחורה מבפנים.
איתך, שני גברים עם מסכות סקי על פניהם, הנהג עם גבו אלייך.
"מה...מה אתם רוצ.."
בום, סטירה נוחתת על פנייך.
"שקט, זונה."
אחד הגברים, הגבוה יותר, תופס אותך בידייך, השני מחזיק את רגליים בזמן שהגבוה קושר את ידייך מאחורי גבך.
עינייך נקשרות בכיסוי, את עיוורת לכל מה שיבוא.

"טוב, בוא נפטר מהבגדים של הכלבה הזאת."
יד נשלחת לבין רגלייך, את מנסה לסגור אותן אך ללא הועיל.
יד אוחזת בתחתונים וקורעת אותן ישר מעל הכוס הרטוב שלך.
"בונאה, תגע לה בכוס, תראה איזה רטובה השרמוטה"
יד אחרת נשלחת לאיזור חלצייך. מפשפשת וחוקרת, מחללת אותך ללא רחמים.
"אתה מופתע? ראית כמה שהיא זונה, מזל שלקחנו אותה לפני שהיא הייתה בולעת לכל המועדון".
"דיי, תעזבו אותי.."
את מנסה לפלוט, פחד אוחז בך.
בום, עוד סטירה.
"שקט, כלבה. אף אחד לא דיבר אלייך" , אומר קול.
"אבל..בבקשה..אני מתחננת די!" את מתחילה לבכות.
עוד סטירה פוקדת את פנייך, אחד שמפילה אותך אל צידך.
"את הבאת את זה על עצמך, שרמוטה, זה מה ששרמוטות מקבלות, ואת צריכה לקבל בשביל כמה".
את משתתקת, הסטירות צורמות ואת לא רוצה עוד אחת.
"תתקשר אליהם, תגיד שאנחנו בדרך עם הצעצוע החדש, שיכינו את הכסף, ואת עצמם" אומר אחד.
"אבל רגע, מתי אנחנו נזכה לנסות סיבוב או כמה? דווקט בא לי על תחת הזה" אומר אחר, יד תופסת לך את הישבן בחוזקה, ואת מקבלת עליו סטירה מצלצלת
"אל תדאג, אנחנו ננסה יחד איתם. 3 לא יספיקו לזונה הזאת"
"שומעת, כלבה? הולכים למכור אותך כמו זונה פשוטה. את הולכת לבלות את כל חייך הצעירים כצעצוע מין, נשמע כיף לזונה נימפומנית כמוך, נכון?"
"לא..בבקשה" דמעות יוצאות מעינייך
"מה זה? אני חושב שהיא רוצה שנדפוק אותה כבר עכשיו"
"לא! לא בבקשה לא!" את זועקת, אבל מאוחר מידי.
את נהפכת על 4, זין מטייל על פתח הכוס שלך.
הדגדגן שלך נפוח ואדום, את בוכה ומרגישה את הכיפה משחקת עם הכוס שלך.
את זזה קצת, מנסה שיחדור כבר, אם הוא הולך לעשות את זה במילא, ואין לך דרך לצאת מזה.
הוא מחזיק אותך בכוח, לא נותן לך לקבל את הזין
"לא עד שתתחנני, זונה"
הזין הענק למרגש, עובר מלמעלה עד למטה, בין שפתי הכוס שלך. כבר הרטבת אותו לגמרי בלי שיצטרך לחדור
את כל כך רוצה זין בתוכך, את משתגעת.
"אני מכיר זונות כמוך, את לא מיוחדת, את שרמוטה כמו כל השרמוטות שדפקתי באוטו הזה"
את מרגישה משהו חם על הפנים בזמן שהאחרוי משגע אותך.
הגבר השני עם הזין מול פנייך, מעביר אותו על פנייך ורוצה להחדיר לפיך.
"ממממ" את סוגרת את פיך.
שיערך נתפס בחוזקה, הוא מרים אותך אליו ולוחש באוזנך:
"אם את לא פותחת פה מתחילה למצוץ כמו הזונה המקצועית שאת, אני הולך לאנוס אותך בתחת"
את קופאת, בתולה בישבן ומפחדת כל כך מהכאב.
"כ...כן אדוני" - את פולטת
"כלבה טובה" וזין נצמד לשפתייך
את פותחת אותן לאט, מופתעת מהגודל, גם הוא די ענק.
מרגישה רווחה שאינך צריכה להרגיש זאת בישבן.
מוצצת בתאווה, את כל התאבון ששמרה להיום.
עמוק ועמוק יותר לגרון, עד לנקודה שלא נוח לך יותר.
באותו רגע, ראשך נתפס, ומוצמד אל עבר הזין.
את נחנקת, משתנתקת. לבסוף הסנטימטרים הבלתי פוסקים יוצאים החוצה, את משתעקלת ונחנקת, ברגע שאת נרגעת, הוא נכנס לעוד סיבוב.
בין כל יציאה שלו, את נאנחת להרגשת הכיפה חודרת לאט ויוצאת משפתייך התחתונות.
מתחננת בראשך, רק צריכה להוציא את זה במילים, כמו כלבה.
"טוב, אני רואה שהכלבה שתקנית, נוערר אותה קצת"
הוא שם אצבע על חור הישבן שלך, נתחיל לחפור פנימה
"לא! לא! בבקשה! תזיין אותי בכוס רק לא שם! אני מתחננת!"
את שומעת גיחוך, האצבע יורדת ובבום את מקבלת את הזין הענק במלואו לתוכך.
את צועקת, מתחילה להדפק ע"י הזר הזה.
הוא אונס אותך ואת נהנת מכל רגע.
כלח מה שהוא אומר זה נכון.
את כלבה חרמנית, זונה, שרמוטה. לא מגיע לך יותר מזה, את...

מחשבתך נקטעת, הוא מזיין אותך על 4 כמו כלבה ודפק לך סטירה על הישבן.

הפה שלך לא נח, את מוצצת כמו זונה אלופה כשהגבר מתפוצץ לך בפה בלי אזהרה.
את מנסה להוציא את הזין בשביל לירוק, אבל הוא לא נותן לך.
"אם את לא בולעת, תקבלי 10 סטירות מופצצות.
פעם הבאה שלא תבלעדי, אז כבר נהרוג אותך".

בולעת בפקודה, מרגישה מושפלת, כמו שמגיע לך.

"את יודעת מה, זונה? המציצה הזו הייתה לא משהו. אני חושב שאאנוס אותך בתחת בכל מקרה.
"לא בבקשה לא!"
בום לפנים,
"קודם כל, את לא פונה אליי כמו חבר שלך.
אני בן אדם, ואת זונה נחותה."
"הוא פונה לחברו במכונית " תעשה לי טובה, תשים לה גאג, היא הולכת לצעוק המון".

אתמול ביקרתי בדאנג'ן.
לא הייתה שם מסיבת סאדו, אולם מסיבה גותית לכל דבר.

לא תכננתי להגיע לשם אבל איכשהו מצאתי את עצמי בפתח המרתף.

עם ליידיס אנד ג'נטלמן ויקטוריאני(כמה יותר וכמה פחות) מקיפים את הכניסה.

נכנסתי פנימה, לאחר שבירכתי את חברי שזיהיתי בחוץ.

מאחר שזו הייתה מסיבה בחינם, המקום היה די מפוצץ.

בין הפריקים ברחבת המטאל לגותים ברחבת הגות', היה בלאגן שלם.

ועם וודקה רדבול במחיר 38 שקלים חדשים פיזזתי לי בין מכרים ומכרים פחות.

דבר אחד הוביל לשני ובתוך מערבולת החושים מצאתי את עצמי בקומה השנייה על ספה מתבונן על בחורה יפהפיה.

נישקתי אותה בתשוקה מיוחדת שיכולה להמצא רק באווירה כזו, השפתיים הרכות שלה מלטפות

את שלי, משתמש בניבי על מנת לנשוך את שפתה התחתונה ולמשוך אותה קצת.

ידי האחד עוברת בשיערה ומוצאת את המקום הנכון לתפוס אותו ולמשוך.

ידי השנייה שורטת את המחשוף שלה.

משכתי את שיערה אחורה ונשכתי אותה נשיכה עוצמתית.

היא צעקה מעונג והחליטה להחזיק לי באותו מטבע.

הרגשתי את השיניים שלה ננעלות לי על הצוואר בעוד השפתיים מלטפות את האיזור מסביב

עקרתי אותה ממנה והשכבתי אותה על הספה בכוח.

מנשק אותה ומתחיל ללטף את ירכיה, ומכיע למפשעה ומעסה אותה בכוח למשמע גניחותיה ופיתוליה.

החתלתולה לא חשבה פעמיים ויש שלה יד למפשעה שלי, מעסה אותה בעוצמה.

לא חשבתי פעמיים והורדתי ממנה בתלישה את המכנסון שלבשה

משאיר אותה בתחתונים וגרביוני רשת.

אצבעות התחילו לחדור ולדפוק אותה, בעוד אצבע אחרת לוחצת על הדגדגן שלה ומעסה אותו
בצורה משתוללת.

בזמן הזה הגברת השתוללה לא מעט בעצמה. מקמרת את גבה וגונחת בקולי קולות שגברו על

המוזיקה הרועשת.מנסה להזיז את ידי ואני רק תופס את ידייה ומחזיק אותן ביד אחת מעל ראשה.

ממשיך את מעשיי ביד השניה ומתמקד בדגדגן.

גובה המושלם משתולל, ושתייםה המפתות נפתחות להוצאת עוד אנחה שמשאירה אותי קשה כמו אבן. היא מנסה לתפוס אותי בשינייה ושורטת את הידיים שמחזיקות אותה.

כמה שאני אוהב אותן מרדניות.(כי אחרי שמכניעים אותן, הן הכי כנועות שיש).

די נראה שהספיק לה אז הוצאתי את ידי למנוחה.

הטלפון צילצל בפעם המאה ועניתי, כנראה חכי לי בחוץ כבר חצי שעה(אופס).

נפרדתי מהיפהפיה בהבטחה שאלה לא הסימנים האחרונים שאשאיר עליה.

שיהיה לנו שבוע טוב.

ני.

זהו סיפור שכתבתי
not many moons ago.

הוא לא שלם, אז תהיו מוכנים לסיפור ללא סוף.
הוא באנגלית, מקווה שתהנו.


Hate, Love, Torture, BDSM, Tea, & Vampires


CHAPTER 1


The plague mellowed, survivors of the known world surfaced to the grim truth of their pale existents.
The black plague swept away hundreds of thousands of innocent and not-so-innocent lives. It soared like the vulture of death, and took with it a thousands souls to rot forever in the never-ending pits of darkness
.
From the ashes they rose, two peaks of humanness, for they were not at all human.
They could not be described only for the look in their eyes, that would pierce through any being that might look upon them.
"It is a new time, brother. We shall not know famine nor pain again. Our time has come." Said one of them; his long hair seemed to merge with the darkness itself.
"Times are not well, my friend. We must not take glory, but pursue those of us who are left. If we are to seize the world, we shall grip it by its core."


-----------------------------------------------


Now we shall go back, when time was just a young lad, with freckles and a playground. Many things grew in those days, with loneliness at heart, for they will all be the first of their kind, and for now, the only.

Somewhere, a spec of light tingled. One life that got it's eye caught on it, stepped closer. The touch of the creature sucked its energy to that spec. And a new life was born. Slaughtering the old one into the dust.
And using a voice and language that no-one could ever understand it said something, which is best translated to the English phrase, "this will do".


------------------------------------------------


"Time is of the essence, my friend" said a long, dark figure.
"Don’t talk to me about time, you insolent twit, I've had plenty of it, can't say the same for you, brother". Said another, as they raced through the grubby streets of London. "Well, it's not my fault you're getting old, old friend" said the first and reached down to his sword. It wasn't half way out when something cold and sharp tickled his Adam's apple.
"I am not, getting old. I'll detach your head any day to prove it, boy". Rophen hated being called 'boy'. He had outlived a million men, but by his brother, he will be the boy forever. His brother, his 'master', was Kenroen, he loved him more then death itself, more than the hunt, more than the kill, and even more than the torturing between. "Rophen! No more dreaming, do you want to feast?" said his master, speeding next to him. They climbed on the building, running on its walls, like two spiders weaving a web.

Two women were running. They didn’t know from what, but they knew that if they stopped, they would learn the awful truth.

Two figures landed in front of them, their skin was as white as snow, but they where black as night itself
"Hello ladies" said the long-haired one.
He had a grin like the devil himself.

Everything went black.

When the ladies awoke they were chained to the ceiling.
"What…what's going on..?" said one of them, she had beautiful blonde hair and brilliant green eyes, her skin was pale white and she had the body of Aphrodite herself. Her naked body, exposed in the light, showed beautiful breasts, and a flat stomach.
She tried to turn to her friend but she wasn’t there.
But then, she heard the screams.




CHAPTER 2

She sleeps like an angel, in the presence of one of the angels of Death.
He paints her naked body in his sketchbook. Letting the pencil almost float in the air as he gently strokes the page with it.

New York City, 1996

He finished, and closed the book with a thud. She awoke.
"Is it morning already, darling?" she says, turning her face to him, still lying there.
"Yes, my love." Rophen replied. "And the day is full of tasks, so get dressed, before I feel the urge for one extra task".
"And that's supposed to make me want to dress?" she replayed, with a grin on her thin, elegant lips.
Rophen came out of the chair, edged closer to the women on the bed, grabbing her hair and holding her face close to his.
"As much as I'd like to ravage you again (and again, I might add) my love, I must be off soon, so please, get dressed!". He threw her head on the pillow.
She raised herself from the comfort of the bed and took her bra off the floor. "You know, when you want to get a girl to dress, you shouldn't turn her on like that, my dear boy."
A slap went passed her face, she fell to the floor.
"Don’t call me boy! Is that clear?" He looked at her with cold eyes.
She rose, covering her left cheek. "Yes, I'm sorry".
"Don't be sorry! Be gone! I have work to do". He said, his expression did not change.
She got dressed slowly, hoping he would stop her: he didn’t.
They didn’t exchange a word, the silence after the storm.
Finally, as she was at the bedroom door, she turned and said "I love you, Ron".
She waited only for a second, and then left. A few moments later he heard the apartment door being shut.
"They all did, my precious." He muttered


Yorkshire. 1788

She screams as the blade pierces her skin.
"Not too deep, my brother, we don’t want her to pass out of sheer pain."