אם אתם עוקבים אחרי הבלוג שלי(בערך ה2 שעושים כך)
אתם רואים שאני אוהב לספר.
יש לי סיפור שלא קשור לאומנות הBDSM
תהנו
בסוף כולם עפים
אני זוכר, שאמרו בטלויזיה, שיש אנשים מיוחדים שיכולים לעוף...והם ביננו...וכל אחד מאיתנו יכול להיות אחד מהם.
אני זוכר, ששיחקתי בסופרמן ובאטמן עם גילי ויוני, ודמיינו שאנחנו עפים. כל כך רציתי לעוף.
תמיד היה לי חלום, שבו אני נופל ונופל ונופל...ולפני שאני פוגע בקרקע, אני ממריא לשחקים.
אני אוהב את החלום הזה.
אחרי שאמרו בחדשות שאנשים יכולים לעוף, אז יוני אמר שהוא יכול לעוף. וגם גילי.
אבל אני לא יכלתי לעוף.
שנים עברו והעולם התמלא ב"מעופפים"(ככה קראו להם בחדשות), הם הקימו כל מיני גופים פוליטים שלא עניינו אותי ממש, אני רק רציתי להיות כמוהם. לעוף.
היו ישיבות רק של מעופפים, וטקסים למעופפים חדשים. היו כאלה ששנאו אותם בגלל שהם שונים(תמיד יש כאלה) אבל היו כאלה שקינאו בהם. אני קינאתי בהם.
רונית עזבה אותי בשביל מעופף. היא אמרה שזה לא בגלל שהוא מעופף, אבל אני לא מאמין לה. אני הייתי עוזב את עצמי בשביל מעופף, כי מה מיוחד בי? לעומת מישהו שיכול לעוף, כמו ציפור.
איבדתי את העבודה שלי בשביל מעופף, עובדים הם הרבה יותר יעילים כשהם מעופפים.
לא ממש רציתי להצטרף לקבוצה הזאת, אבל תבינו, גידי הוא חבר קרוב שלי...והוא גם לא מעופף.
הוא מבין את הכאב שלי, והוא אמר שיש אחרים שגם מבינים. אז הלכתי איתו.
הם דיברו על הכאב והסבל שגרמו להם מעופפים, ואני שיתפתי גם. הם רצו לסלק את כולם, שילכו לגור בשמיים, איפה שהם אמורים להיות.
גם אני רציתי להיות בשמיים, רציתי להיות מעופף..מי לא רצה?
לעיתים רחוקות הייתי נפגש עם גילי ויוני. הם היו מצליחים עכשיו, מראשוני המעופפים והכל..הם היו מספרים לי כמה כיף זה לחתוך את העננים ביום בהיר, ואם אני רוצה שהם יקחו אותי לסיבוב. רציתי, אבל סירבתי. זה לא יהיה אותו דבר.
לא מזמן הייתי במסיבת מחאה נגד המעופפים, לא ממש ידעתי על מה מוחאים, אבל נהנתי להיות שם על הגג, קרוב לשמיים, אבל כה רחוק.
אז ראיתי אותה, זאת הייתה רונית, בזרועותיו של המעופף הזה...רוקדים באוויר.
אני לא יודע מה גרם לי לחשוב כך , אבל החלטתי שגם אני יודע לעוף. אם לא, אז למה כל החלומות האלה? למה אני מרגיש כל כך קשור לשמיים? עליתי על סף הגג וצעדתי צעד נוסף קדימה.
אני לא יודע כמה זמן נפלתי. אבל מה שהיה בחלום לא קרה... לא התרוממתי לשמיים ועפתי.
אני בגן עדן עכשיו, הכל לבן ויפה. שמעתי, שראש הממשלה, אסר על מעופפים להשתמש בתעופה שלהם. כמה שזה אנוכי, זה מרצה אותי קצת.
שמעתי שיוני נעצר על שימוש בתעופה שלו, הוא רותק תמידית. גילי עדיין במנוסה מהחוק.
רונית מבקרת אותי לפעמים פה בגן עדן...היא עדיין עם המעופף הזה...אבל אני לא חושב שהוא מתייחס אליה טוב..אני רואה אותה עם חבטות ופנסים בעיניים. טוב, אין הרבה שאני יכול לעשות מגן עדן.
נוח לי פה. יש תמיד מלאך נחמד שמביא לי אוכל ואת התרופה שאני חייב לקחת כדי להשאר בגן עדן. ויש אנשים נחמדים אחרים בגן עדן(אבל למען האמת הם קצת מוזרים...לא נורא.)
אמרו לי שאני יכול לצאת מפה, שההחלמה שלי מאוד טובה...אבל מי ירצה לצאת מגן עדן. לפחות ככה יש לי סיכוי להיות מלאך, ולקבל כנפיים.
לפני 17 שנים. 24 בפברואר 2007 בשעה 10:48