תמיד אופטימית

הערב הזה כבר תוכנן הרבה זמן מראש,
התכוננו אליו, הכנו את עצמנו,
והנה הוא הגיע.

המקום היה חשוך,
אורות צבעוניים האירו חלקים מסויימים,
האירו אנשים מסויימים,
מיקדו את תשומת הלב למתרחש.

המוזיקה היתה רועשת
היה ניכר על חלק מהאנשים שזו הפעם הראשונה
שהם מגיעים לשם
ואילו אחרים מגיעים לשם כבר שנים

בפאתי הבמה
שתי נשים וגבר אחד
נקשרו בחבלים שהשתלשלו מהתקרה
ואז הורמו למעלה
החיוכים שעל פניהם מעידים שהם מאוד נהנים

איש אחד, שכונה דיאבלו, למרות ששמו האמיתי
היה ידוע כמעט לכולם,
עמד מול 3 גברים,
ואז ציווה עליהם 'ארצה!'
ושלושתם ירדו על ארבע מיד.

****
פסטיגל 2010

ואתם בטח חשבתם ש Wii זה משחק לילדים...
טיפים לשיפור משחק הגולף:

החזק את השלט כפי שהציור מראה
במקום 'להכות' סתם כך באוויר -
הכה בישבנה של הנשלטת שלך
לפי העוצמה של המכה הנדרשת
(הרבה יותר כיף כשצריך תנופה ושליחת הכדור רחוק)


*השימוש בלשון זכר ונקבה הם לצרכי הכותבת בלבד, וכל אחד יכול להתאים את הכתוב להעדפותיו/ה.

[צפו לטיפים נוספים בהמשך]

שיניתי את החתימה שלי.
פתאום היתה לה משמעות אחרת לגמרי,
שלילית.

שהאש הזאת תכבה כבר!

אחר כך יהיה זמן לוועדות חקירה, ולהאשמות, ולהסקת מסקנות (בתקווה)

היום אני אקח את הילדה לבית הספר, ו....

מוזר. ההרגל להכנס לאוטו ולנסוע לעבודה הוא כל כך חזק.
אז מה עושים עכשיו?
חוזרים הביתה? שותים כוס קפה לבד וקוראים פוסטים בכלוב?
יוצרים הרגלים חדשים? אבל זה מצב זמני (כך אני מאוד מקווה)
קובעים עם חבר/ה?

איזו הרגשה מוזרה.
קצת של תלישות.
קצת של חופש.
קצת של אי וודאות.
קצת של חידוש והתרגשות.

יום חדש מתחיל.

מחר זה היום האחרון שלי בעבודה
למרות שאמרו אחרת
לא קיבלתי שום הודעה או מכתב
שונאת אי וודאות

סוף של תקופה
לא קל יהיה ללכת לשם מחר
אבל אני אלך
בראש מורם
אאסוף את הדברים האישיים שלי
אשתה עוד כוס קפה עם החברות

לא יודעת איך יהיה הלילה.
לא רוצה לעבור אותו לבד.
להיות חזקה אני יודעת, אבל לפעמים פשוט לא בא לי.

בשיעור היום למדנו על האבולוציה.
זה משהו כזה שדארווין המציא, או גילה, או משהו כזה (בדיוק לא הייתי מרוכזת, כי שמתי לב שהגרביון שלי נקרע).
אבל דווקא כן הקשבתי כשלימדו שפעם לא היו בני אדם, והם התפתחו למה שהם היום. זה ממש מוזר בעיני, אבל אם המורה אמר אז בטוח שזה נכון.

ועכשיו אני צריכה לכתוב סיכום של השיעור בשביל כל הכיתה, אז אני מקווה שתקראו בתשומת לב. אני לא בטוחה שהבנתי הכל אבל אני אנסה.

אז האבולוציה היא תהליך שבו התכונות היותר טובות מועברות הלאה לדורות הבאים.
אבל זה לא נשמע לי נכון כי למשל למדנו שבני האדם למדו לעמוד זקוף במקום ללכת על ארבע. וכשאני חושבת על זה אני לא מבינה איך אפשר לחשוב שעמידה על שתיים עדיפה על ארבע?
כשאני צריכה להביא את העיתון מבחוץ, אז אני על ארבע, נכון? וככה גם בדברים אחרים, וזה מאוד נוח לי. אם הייתי יכולה אז כל היום הייתי על ארבע.
אז אני לא ממש מבינה איך זה שבני האדם בדרך להפוך לבני אדם העדיפו לעמוד על שתיים? ואם כבר, אז למה לא רק הגברים? זה ממש מוזר. אולי אני אשאל מחר בכיתה.

הסיכום הבא יהיה על למה בני האדם ויתרו על הזנב, וזה חומר שיהיה במבחן.

הצליחה לי החצאית 😄
וגם השיעור היה טוב (השתדלתי להיות תלמידה טובה...וכשהצליח לי - חטפתי)

ודיווה - אתם צריכים זיקוקים חדשים 😄 וברצינות -היתה אחלה מסיבה! ‎}{

אתמול הייתי במסיבה שאליה הכנתי הרבה דברים.

היום אני הולכת למסיבה וצריכה 'רק' להכין חצאית. מעניין אם יצליח לי.

העיקר שיש סיבות למסיבות (אני אוהבת מסיבות!) 😄

אני בטוחה שתסלחו לי שאני מתלהבת, נכון?
עברו חודשיים מאתגרים, עם המון נקודות שבירה שכל אחד היה מבין.
אבל עמדתי בהחלטה שלי, לא סטיתי (מהתפריט! רק מהתפריט),
ויש תוצאות!
שלפתי בבוקר את התמונות שצילמתי לפני חודשיים, ונהניתי לראות את השינוי (שלא תמיד רואים אותו כשמסתכלים יום יום במראה).

ממשיכה...

:)))

לפעמים יהלדים שלנו מציבים מולנו מראה.

אני מתהלכת חסרת מנוחה.
החלום הזה שלה, הוא גם החלום שלי.
והוא לא יתגשם.
קשה לי להסביר לה, וקשה לי להשלים עם הצורך לגנוז את החלום.
ואני יודעת שהיא לא מתכוונת
איך היא בכלל תדע?
אבל היא דורכת לי על פצעים פתוחים
וזה כואב.
כל כך כואב.