|
|
|
בזמן האחרון אני אוספת הרבה תובנות והתנסויות.
מה מתאים לי.
מה עושה לי טוב.
מי חבר ומי לא
מתי לסמוך ומתי לא
לפעמים התובנות האלה באות עם מחיר מסויים לצידן. מחיר כואב של אכזבה, של אבדן אמון באנשים, של אנשים שמתגלים כשונים ממה שחשבתי (או רציתי) לחשוב.
אני תוהה אם כאב כזה מחשל אותנו? מחליש אותנו? איך אנחנו מתמודדים עם אנשים שמאכזבים אותנו? מסתכלת מסביב וגם על עצמי, ותוהה.
מרגישה שאני מוקפת בהתחלות.
מוסרת רסיסי מידע על עצמי, לאו דווקא פרטים מזהים אבל דווקא הפרטים האחרים הם היות אישיים בעצם.
מנסה לסנן. לא קל. אולי אני תמימה מדי, נוטה להאמין לאנשים. כבר הספקתי להתקל ברמאים. אנשים שמציגים את עצמם במצג שווא. לא מבינה מה זה נותן, הרי בסוף זה מתגלה. ומבחינתי, כשמדובר בפגיעה באמון אין דרך חזרה, לא בנושא שמושתת כולו על אמון בין שני אנשים.
אז אני נזהרת יותר. הולכת עוד יותר לאט. לאן כולם ממהרים בעצם?
בשביל משהו טוב לא שווה להשקיע עוד כמה שיחות? חייבים לקפוץ ישר למים?
אז אני לא. יש יותר מדי מה להפסיד, או שאני סתם פחדנית. אבל אם אני לא אשמור על עצמי אז מי כן?
למדתי שגם מהתחלות אפשר ללמוד. למדתי להגדיר לעצמי יותר מה אני מחפשת, פה ובכלל למי בכלל אין טעם להגיב. איזה קצב מתאים לי.
כבר אמרו לי שאין כאן שלטים שווים. לא מאמינה לזה. כן מאמינה שכמו בכל מקום אחר, צריך לסנן ולברור. בטוחה שיש כאן אנשים איכותיים, ושקיומם של אלה שאינם כאלה לא מעיד על כולם.
הזמן יגיד אם אני צודקת.
חג שבועות שמח!
כוס יין לבן, צונן. לוגמת, מרגישה את הנוזל הקר מחליק במורד הגרון, את החמימות הקלה שמתפשטת בגוף.
בירה. מרירה. אוהבת את המרירות הזאת שמחדדת לרגע את הטעם הזה משאר הטעמים, ואז נעלמת, משאירה אחריה שובל קטן מריר אחרון לפני שגם הוא נעלם, עד הלגימה הבאה.
שואלים אותי 'אז מה את מחפשת/אוהבת?' ואני יכולה לענות רק מהעולם שאני מכירה. אבל לא בשביל זה אני כאן. איך אפשר לענות לגבי משהו שעוד לא ניסיתי ועוד לא חוויתי?
אין לי נסיון בתחום. אני כאן כדי ללמוד. ללמוד את העולם הזה וללמוד את עצמי. להתנסות. להתחבר לתחושות חדשות, לחוויות חדשות. חושבת שאפשר לעשות את זה יותר טוב עם מישהו לצידי (זאת לא קריאה לחיפוש). ולהנות. לא פחות חשוב.
השאלה 'מה את רוצה לחוות?' היא כבר הרבה יותר מעניינת. אבל על זה אני לא אענה כאן. בכל אופן, לא עכשיו.
