תמיד אופטימית

מרגישה שאני מוקפת בהתחלות.
מוסרת רסיסי מידע על עצמי, לאו דווקא פרטים מזהים אבל דווקא הפרטים האחרים הם היות אישיים בעצם.

מנסה לסנן. לא קל. אולי אני תמימה מדי, נוטה להאמין לאנשים. כבר הספקתי להתקל ברמאים. אנשים שמציגים את עצמם במצג שווא. לא מבינה מה זה נותן, הרי בסוף זה מתגלה. ומבחינתי, כשמדובר בפגיעה באמון אין דרך חזרה, לא בנושא שמושתת כולו על אמון בין שני אנשים.
אז אני נזהרת יותר. הולכת עוד יותר לאט. לאן כולם ממהרים בעצם?
בשביל משהו טוב לא שווה להשקיע עוד כמה שיחות? חייבים לקפוץ ישר למים?
אז אני לא. יש יותר מדי מה להפסיד, או שאני סתם פחדנית. אבל אם אני לא אשמור על עצמי אז מי כן?

למדתי שגם מהתחלות אפשר ללמוד. למדתי להגדיר לעצמי יותר מה אני מחפשת, פה ובכלל למי בכלל אין טעם להגיב. איזה קצב מתאים לי.

כבר אמרו לי שאין כאן שלטים שווים. לא מאמינה לזה. כן מאמינה שכמו בכל מקום אחר, צריך לסנן ולברור. בטוחה שיש כאן אנשים איכותיים, ושקיומם של אלה שאינם כאלה לא מעיד על כולם.
הזמן יגיד אם אני צודקת.

חג שבועות שמח!