לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

תמיד אופטימית

כל מה שכתוב כאן הוא מציאות או דמיון, או ערבוב.

**אופטימית**
Optimist: Person who travels on nothing from nowhere to happiness
(מארק טויין, ותודה ל Kohinoor)


נא לשמור על זכויות היוצרים - אין להעתיק, לשכפל, להדפיס, לשכתב, או להקריא בלוג זה.
לפני 14 שנים. 3 באוגוסט 2010 בשעה 14:39

בזמן האחרון אני אוספת הרבה תובנות והתנסויות.

מה מתאים לי.
מה עושה לי טוב.
מי חבר ומי לא
מתי לסמוך ומתי לא

לפעמים התובנות האלה באות עם מחיר מסויים לצידן. מחיר כואב של אכזבה, של אבדן אמון באנשים, של אנשים שמתגלים כשונים ממה שחשבתי (או רציתי) לחשוב.

אני תוהה אם כאב כזה מחשל אותנו? מחליש אותנו? איך אנחנו מתמודדים עם אנשים שמאכזבים אותנו? מסתכלת מסביב וגם על עצמי, ותוהה.

דיווה​(מתחלפת) - אוהבת
}{
כל דבר שקורה בחיים צריך לקחת בתור שיעור
קחי תפנימי והלאה
החיים קצרים מידי
לפני 14 שנים
זמרת ברים​(נשלטת) - גם אני אוהבת }{
ואת צודקת
לפני 14 שנים
הקול​(שולט) - בדיוק כמו שאמרה ההיא מקודם,
רק שהפעם מנקודת ראות של גבר.
}{
לפני 14 שנים
זמרת ברים​(נשלטת) - נקודת מבט של גבר זה מצויין.

}{
לפני 14 שנים
שולץ s - הכאב הזה גם מחשל וגם עושה לא טוב.
החוכמה היא לשים דגש על המחשל.
חלק מהאנשים יאכזבו אותך. זו אקסיומה שלמדתי לחיות עימה.
וחלק (קטן) לא.
{}
לפני 14 שנים
Aציבעוני​(אחר) - כל אכזבה מוסיפה אבן לחומה שסוגרת עלינו
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י