תמיד אופטימית

טלפון מחברה שמזמן לא שמעתי ממנה הזכיר לי איך דברים משתנים.
פעם היינו צמודות-צמודות (לא ככה, סוטים)
הלכנו ביחד למסיבות, ידענו הכל אחת על השניה,
ואז, כבר לא זוכרת למה, התרחקנו. זה לא קרה בבת אחת, אבל יום אחד שמתי לב
שכבר עבר שבוע ולא דיברנו, ושאין לי מושג מה קורה איתה (ולה אין מושג מה איתי).

מאוד שמחתי לדבר איתה שוב. לא רבנו, וגם אין צורך להשלים, פשוט התרחקנו
כי דברים שונים עניינו אותנו ואני אוהבת לדבר איתה מדי פעם, אנחנו מתעדכנות מה קורה אחת אצל השניה,
משוחחות שעה, ואז יש הפסקה עד הפעם הבאה.

פעם הייתי בטוחה שנהיה החברות הכי טובות עד סוף ימי חיינו. אבל דברים משתנים, לא תמיד איך שאנחנו חושבים
שהם ישתנו (בעצם, כשאני חושבת על זה - כמעט אף פעם לא כמו איך שאני חושבת שהם ישתנו). שלא לדבר על אי הבנות, ריבים ושאר שטויות
שגורמים לאנשים להתרחק למרות שהיו פעם קרובים זה לזה.

חברה אחרת אמרה לי פעם שלכל אחד יש תפקיד בחיים שלנו, וכשהתפקיד הזה נגמר הקשר נגמר גם הוא.
אני לא בטוחה שאני מסכימה עם ההשקפה הזאת, אבל כן מסכימה שבתקופות שונות בחיים שלי, התאימו לי אנשים מסויימים,
וכשאני השתניתי חלקם נשארו מאחור, כי לא התאים להם השינוי שלי, או כי החיבור בינינו פשוט כבר לא התאים.
הלוואי והייתי יכולה לדעת מראש אם קשר מסויים יחזיק מעמד לשנים או לא (בעצם, אני לא בטוחה שהייתי רוצה לדעת מראש. או שכן.
לא סגורה על זה).

אין כאן איזו שורה תחתונה. סתם הרהורים לגבי קשרים, אנשים שעוברים בחיים שלנו, ומי (ומה) נשאר איתנו.

זה מה שהמורה של הבת שלי חילקה להם השבוע (כיתה ב')

הראיתי למאסטר, והוא אמר שזה מתאים גם לסאביות, אז אני משתפת כאן עם כולן.... 😄

1. נקרא כל הוראה עד סופה

2. נבדוק בכל משפט כמה הוראות עלינו לבצע

3. נקיף במשפט את מילות ההוראה

4. נבין את כל חלקי המשפט

5. נבצע את ההוראה

6. בדיקה - האם מלאתי את כל חלקי ההוראה?


:))))

ביום ראשון עברתי ניתוח. לא הייתי מוכנה לכמה זה יהיה מטלטל,
מלחיץ (בעיקר בגלל הילדה, ורגשות האדם שהיו לי כלפיה), וגם לא הבנתי כמה רע (פיזית) הרגשתי לפני.

כשאין נקודת ייחוס, אז קשה לדעת אם מה שמרגישים זה טוב או רע (וזה גם מתחבר לסתם דיונים פילוסופיים לגבי
טוב ורע, ואם יש טוב ורע אבסולוטיים). אז נכון שעכשיו עוד כואב לי במקום הניתוח, ולקח לי כמה ימים להתאושש,
ויש עוד כל מיני תופעות לוואי מעצבנות. אבל ההבדל בהרגשה שלי עם עצמי ובכלל, בין מה שהיה לפני לבין עכשיו
הוא גדול. פתאום חזרה לי שוב תחושת האנרגיה שהלכה לאיבוד, והיכולת להתרכז במשהו ליותר מחמש דקות, וזה כל כך כיף 😄

זה בא בזמן טוב, של תחילת שנה חדשה, גם אזרחית וגם אישית.
ועכשיו, אחרי שאחלים לגמרי, אני מצפה לזה שאצליח גם להתקדם ולשים גז בכל הדברים שאני מתכננת מבחינת קריירה, פרוייקטים
שמחכים לי כבר כמה חודשים ואני לא מצליחה להרים, ופרוייקטים בבית ובכלל...

אז תשמרו על עצמכם, ואל תזניחו, ותעשו בדיקות תקופתיות, זה שווה את זה.

ותודה לכל אלה שהתעניינו בשלומי, כאן, ובאמצעי תקשורת אחרים (אם יש מי שמחפש אותי במסנג'ר - הוא לא תקין),
בין אם ישירות אלי ובין אם אליו.

ותודה גדולה למאסטר שלי על זה שהיית איתי לאורך כל הדרך, על התמיכה, הדאגה, ההכלה והסבלנות (גם כשהייתי מעצבנת...) }{

ומחרתיים ניתוח (אז תחליטו אם זו מסיבת פרידה או מסיבת יום הולדת...סתם, צוחקת)

היום בערב, בדיווה, אני מציינת עוד שנה שהצלחתי לסיים (לדעתי בהצטיינות, אבל הוועדה עדיין לא החליטה)
אז ראו זאת כהזמנה אישית. אשמח.

:)

בגלל שאתה נותן לי להרגיש בטוחה,
בגלל שאתה עוזר ותומך,
בגלל שאתה תמיד נמצא כאן בשבילי,
בגלל שאתה מבין אותי,
בגלל שמגיע לך,


בגלל שאתה פשוט הכי טוב בשבילי בעולם

}{

בזמן האחרון אני לא אני. נכון שיש לזה הסבר פשוט, אבל עדיין...
ואתה לידי, דואג, מכיל, תומך, מקבל.
זה כל כך לא מובן מאליו, וזה נוגע בי עמוק בפנים.
אני מרגישה שמה שאנחנו בונים זה לא זוגיות
וגם לא מערכת יחסי שליטה
אלא זה גם וגם - וזה הרבה יותר עמוק ועוצמתי מכל מה שהכרתי קודם
ובא לי לשתף את כל העולם בכמה שאתה עושה לי טוב, במה שאתה עושה איתי, ובמי שאתה.

אני שלך מאסטר, כל מה שהוא 'אני' שייך לך,
הולכת בשביל שאתה מתווה,
ואומרת שוב - מה שתרצה, כמה שתרצה, ומתי שתרצה.

יצא לי לחשוב על השפלה, בעקבות בלוגים שקראתי כאן, וגם בגלל תהליכים שאני עוברת
עם עצמי ועם המאסטר שלי.

אני מבינה את פירוש המושג. בחיי. יש גם במילון.
וגם אני חוויתי במהלך חיי בהשפלות פה ושם, גם אם זה לא היה מכוון (וגם אם כן)
אבל ככל שאני חושבת על זה, נראה לי שאם מדובר על מעשים שנעשים בהסכמה שלי,
גם אם הם נעשים בשבילו,ואפילו אם הם מגרדים את הגבולות, לא יכולה להיות שם השפלה (בשבילי).
יכולים להיות שם דברים אחרים - אני יכולה נורא להתבייש, או להיות מובכת, לחשוש ואפילו לפחד,
אבל השפלה?
לא מצליחה לראות את זה...

אשמח לשמוע דעות
😄

אישית, אין לי בעיה עם המילה כוס. אני אפילו מחבבת אותה.
מילה קטנה, קצת שובבה כזאת, ובטח יותר נעימה לאוזן מאשר 'פות' או 'ואגינה'
(למרות ש 'ואג'יינה' באנגלית זה גם חביב)

אתמול למדתי שיש מי שקוראת לכוס שלה פותית (מין כינוי חיבה כזה ל'פות')
ולא סתם פותית אלא פותית קורנת :)))
ואני מצטערת מאוד אבל מי שיקרא ככה לכוס שלי יזכה לפרצי צחוק בלתי נשלטים

בנוסף, למדתי שחשוב מאוד לדבר לגוף. לא שאני יודעת איך עושים את זה, למרות שאני מדברת לעצמי מצויין,
פשוט לא יצא לי עד עכשיו לדבר ספציפית לאיבר מסויים,
ובטח שלא לפותית הקורנת שלי

:))

הבהרה: כמובן שכל האמור לעיל כ'שלי' הוא בעצם רכושו ובשליטתו הבלעדית של המאסטר

טוב לי להיות נשלטת/סאבית/שפחה (לא באמת אכפת לי איך קוראים לזה כרגע).
אני אוהבת את המקום הזה שבו אני מוסרת שליטה למאסטר שלי.
מבחינתי, זה מקום מלא עוצמה, ושלווה, ואמת. מקום נקי לגמרי ממשחקי אגו, תדמית,
או כל פילטר אחר שיכול לשנות או להקהות את החוויה ואת החושים.
אני יכולה למסור שליטה רק כשאני מרגישה חזקה, הכי חזקה שאני יכולה, ואז אני מרגישה שאני
מעבירה חלק מהעוצמה הזאת והחוזק גם אליו. אנחנו חולקים בעוצמה של שנינו, וזה לוקח למקומות
מאוד עמוקים ואני אוהבת את ההרגשה הזאת כשאני שם.

זה לא חייב להיות דווקא בסשן סוער, זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בדברים הקטנים, הלכאורה יום יומיים,
של מחווה מסויימת שלי כלפיו או להפך, של מבט, של טון דיבור שמזכיר מי כאן השולט.
לפעמים דווקא הדברים הקטנים האלה הכי מרטיטים לי את הלב...

:)

בעוצמה רכה, כנועה, אני תופסת את מקומי הנכון,
למטה, לרגלייך,
מזיזה הצידה את עצמי,
מפנה מקום לך, לרצונך, לשליטתך

בשקט, בבטחה, אני יודעת
שבמקום הזה, אליו תמיד שאפתי,
רצונותיך הם תשוקותיי
בקשותיך הן משאלותיי

ואני

שלך