|
|
|
אני יודעת שזכיתי,
כשאתה מחבק אותי
מכיל אותי
מקשיב לי
אני יודעת שזכיתי
כשאתה מכאיב לי
מחרמן אותי
מפרגן לי התנסויות
אני יודעת שזכיתי
להגשים איתך פנטזיות
ללכת אחריך לאן שתוביל
ללמוד ממך
תודה מאסטר
המגע שלך מגיע עד לתוכי,
מעיר בי שדים רדומים
מעורר אותי
גורם ללב שלי להחסיר פעימה
ולדם שלי לגעוש
הכאב שאתה מעניק לי
כשאתה מצליף, צובט, חובט, נושך,
מטריף אותי
מחרמן,
מרטיב,
אני נושמת אותו עמוק פנימה,
בזמן שהוא נטמע בתוך תאי הגוף שלי
והופך להיות חלק ממני
השילוב של שניהם
מחווט מחדש את קצות העצבים שלי
וגורם לתחושות חדשות
שלא הכרתי עד עכשיו
להתרוצץ לי בגוף,
כאלה,
שאין לי מילים לתאר
אבל כשאתה מחייך אלי
אני יודעת שאתה רואה
היום למדתי שאסור לסאבית לדגדג את המאסטר שלה (בטח לא בלי רשות)
:)
אף פעם לא חשבתי על זה יותר מדי, אבל גם אף פעם לא הייתי בסביבה בה זה היה על הפרק.
אבל אם זה לא היה ברור לי קודם, אז עכשיו זה כבר ברור - פומבית
והחיוך שלך הופך את זה לעוד יותר שווה 😄
מעניין איזה עוד דברים אגלה על עצמי ככה על הדרך, אני מחכה כבר לראות...
:)
'איפה השירותים?' היא שאלה את הפקידה בדלפק, שלא טרחה אפילו להרים עיניים, ורק הצביעה באופן לא ברור לכיוון ימין.
השירותים היו נקיים במידה סבירה, למרות שזה לא ממש שינה לה באותו רגע. היא הורידה את המכנסיים והתחתונים, הושיטה יד לאחור
והוציאה והכניסה את הפלאג לחור התחת במהירות. שלוש דקות על השעון.
חמש דקות לפני תום השעה, כשהיה לה כבר ברור שהיא לא תצא בזמן מחנות הבגדים היא שאלה את המוכרת איפה השירותים,
מגייסת את כל הקסם שלה לקבל את המפתח לשירותים הפרטיים של העובדות בחנות. גם שם היא חזרה על אותה הפעולה, ממלאת את לשון
ההוראה במלואה. שלוש דקות על השעון.
לפני תום השעה הבאה כבר היתה באיזור אותו הכירה היטב, ויכלה לתזמן את הסידורים שלה ולהגיע לתא השירותים בזמן. שלוש דקות על השעון,
פלאג פנימה והחוצה, מזיינת את עצמה. היא נאנחה תוך כדי, מתענגת על התחושות, אבל נזהרת שלא לגמור. האיסור עדיין בתוקף.
בזמן השיטוט בין החנויות הרגישה היטב גם את הפלאג השני שהיה תחוב בתוך הכוס. הוא היה גדול יותר, עשוי ממתכת כמו זה שהיה בתחת שלה,
אבל הרבה יותר כבד, ובזמן הליכה, ובסיוע הרטיבות הגדולה שהציפה אותה, הוא מדי פעם החליק מעט החוצה. זה היה נעים ולא נוח בו זמנית, ומכיון
שלא יכלה להושיט יד לתוך המכנסיים ככה סתם באמצע הרחוב, ניסתה למשוך את הפלאג פנימה בעזרת שרירי הכוס, והצליחה. כל כך הצליחה שהכניסה שלו
חזרה היתה חזקה, וכמעט גרמה לה לגמור במקום. לכך התווספה התחושה, תוך כדי הליכה, ששני הפלאגים כמעט ונוגעים זה בזה מדי פעם, מה שגרם לה להאנח מפעם
לפעם תוך כדי הליכה. בין שפתי הכוס נח טוש קטן ועבה שראשו, סגור בפקק משונן, נח על הדגדגן, וזז תוך כדי הליכתה.
היא תהתה איך זה היה מרגיש לגמור תוך כדי הליכה, אם רק היה מותר לה.
חמש דקות הנהיגה הביתה הטריפו אותה. התנועה של הרגל מדוושת הגז אל דוושת הבלמים גרמה לתזוזה של הפלאגים, ורק במאמץ רב הצליחה להתרכז מספיק כדי
להגיע. היא הגיעה ממש לפני תום השעה, נכנסה לשירותים וספרה שלוש דקות על השעון, תוך כדי שזיינה לעצמה את התחת עם הפלאג.
כשהגיעה הביתה, חשבה לרגע שעכשיו יהיה לה יותר קל. אבל במהלך סידור הבית, ובעיקר בעת פעולות הדורשות כריעה, כמו איסוף הנעליים שבסלון וסידורן
במגירה, או איסוף החול לתוך היעה, היא גילתה שהפלאגים מחוללים פלאים בין רגליה. לרגע התיישבה על הרצפה כדי לנשום עמוק, ולהמנע מלגמור.
על סידור הבגדים בארון ויתרה לעת עתה, חוששת שאולי לא תצליח לעמוד בגירוי שייגרם כאשר תצטרך לטפס על שלבי הסולם.
עם תום השעה הבאה, ולאחר שביצעה את ההוראות במשך שלוש דקות, היא כבר לא יכלה לחשוב על שום דבר מלבד מה שמתרחש אצלה בין הרגליים.
נסיון לקרוא ספר, או לראות תכנית בטלויזיה, נכשלו, אחרי שהבינה שהיא לא מצליחה להתרכז בכלום מלבד הצורך העז לגמור.
שיחת טלפון מחברה במצוקה הצליחה לעזור במעט, אבל השיחה הסתיימה דקה לפני תום השעה, והיא היתה צריכה לבצע את המשימה שלה,
שלוש דקות במדויק. הפעם כבר היה לה ממש קשה להתאפק, אבל היא ידעה שלא תפר את ההוראות שקיבלה.
ההוראות היו מדויקות. אם היא תרצה לגמור, היא תצטרך להתחנן ולשכנע אותו שירשה לה. בתחילת היום היא לא חשבה שתצליח להתחנן, אבל עכשיו
היא חשבה שיש סיכוי שכן, כי היא כל כך היתה צריכה...
היא חיכתה לרגע שבו תוכל לדבר איתו, להתחנן, לשכנע. עשתה חזרות בראשה של מה תגיד ואיך כדי לקבל את האישור. המצב הזה הטריף אותה,
התחושה הזאת של הפלאגים בתוכה, זזים, מתחככים, רק הלכה והתעצמה ככל שהזמן עבר. אם היא חשבה שתתרגל, שתוכל להתעלם מנוכחותם, היא
גילתה שקרה בדיוק ההפך מזה.
סמס העיר אותה ממחשבותיה. 'מגיעים אלי אורחים. בפעם הבאה את סופרת ארבע דקות.'
היא הסתכלה על הסמס בהתרגשות מהולה בחשש. אם יש אורחים זה אומר שלא תוכל להתקשר ולבקש רשות לגמור. מצד שני, איך היא תצליח לעמוד בארבע דקות כאלה?
סמס נוסף 'ובפעם שאחריה - חמש דקות'
כן, כן...אישור גורף, מראש, למתי, איך ואיפה שאני רוצה
(רק למשהו מסויים, תרגעו. הוא עדיין שולט אכזרי)
אני מתכוונת לנצל את האישור הזה עד הסוף,
ואני גם עוד אפתיע אותך
אולי לא תמיד, אבל אני אפתיע... 😄
כשאתה מכאיב לי אני מרגישה שאתה נותן לי משהו ממך
אני נושמת את הכאב פנימה,
מרגישה אותו מחלחל בגוף,
מתמזג עם זרם הדם, עם חיווט העצבים,
זה משהו שעובר רק ביני לבינך
גם אם יהיו שם מאות אנשים מסביב
והחלק הזה ממך, נשאר איתי
גם כשאני כבר לבד עם עצמי
ולפני השינה, אני מרגישה כאילו אתה איתי,
ומחייכת.
לילה טוב :)
לפעמים, יש מילים שנזרקות לאוויר כשאין כוונה מאחוריהן,
מילים ריקות מתוכן, מילים שהן רק אוסף של צלילים, הברות.
יש מילים שחבל לבזבז אותן סתם ככה, כעטיפה ריקה.
יש מילים שצריכות להאמר מתוך כוונה גמורה למה שהן מסמלות.
לפעמים עובר קצת זמן עד שהמילים מתמלאות בתוכן המתאים להן,
עד שאפשר לעשות בהן את השימוש שלהן הן נועדו.
הנה מילה שהגיע זמנה -
מאסטר
והנה שתי מילים נוספות-
אני שלך
:)
כשהשוטר סימן לי לעצור בצד הכביש (בדיקת רשיונות, אם נורא רציתם לדעת),
רציתי נורא לשאול אותו אם זה חוקי לשלוח נשלטת לנהוג כשהיא חרמנית וקשה לה להתרכז בחוקי התנועה
אבל התביישתי...
אני יודעת שאני יכולה לתת לך את הגוף שלי, ואתה תדע כבר מה לעשות איתו, ואיך לשמור עליו
ומה אם אתן לך את הלב שלי?
