תמיד אופטימית

'את יודעת מה יקרה היום? היום נעשה לך הכרות עם חלק מהצעצועים שלי. ואת - את תדרגי אותם לפי מידת האהבה לכל אחד מהם, אז תתרכזי.'

וככה, אחד אחד הם הוצגו בפני. קודם שאראה, שאסתכל איך הם נראים, שאדמיין איך זה מרגיש על הגוף עוד לפני שארגיש. אחר כך הרגשתי, בעוצמות משתנות, שוב ושוב, ויכולתי לכאוב, ולהבין את ההבדל שביניהם על בשרי, ושוב להתפלא ולהתענג על כך שיש כל כך הרבה סוגים של כאב : )

ואני באמצע הכל, מצאתי את עצמי חושבת אם אפשר לדרג אותם לפי כל מיני קטגוריות, למשל, לפי הצליל שהם מפיקים כשהם פוגעים בעור שלי? או באוויר, ממש שניה לפני שהם פוגעים? כי לפעמים, רק מהצליל הזה, באוויר, אני מרגישה איך הגוף שלי מתחיל להגיב.

אז הדירוג (המשוקלל) שלי נכון לאתמול הוא:
כף היד שלך
שוטים (לא ממש משנה איזה)
קרופ
מחבט
קיין
והמרית ממתכת היא במקום האחרון, רק בגלל שהיא ממתכת

אבל אפשר לגלות לך משהו? הרשימה הזאת יכולה להיות שונה לגמרי ביום אחר, כשיהיה לי מצב רוח אחר ותשוקה אחרת לסוג כאב מסויים, לא שזה צריך לשנות למשהו, אבל ככה, אם כבר שאלת, אז שתדע.

וגם – זה נכון שאני אוהבת כאב, נדלקת ממנו, מצפה לו...
אבל זה כל כך הרבה יותר טוב כשאני גם יודעת שאתה נהנה להכאיב לי : ))

מדברים בבוקר...
הוא: יש לך היום משימה. בכל שעה עגולה את מאוננת חמש דקות, לא גומרת, ומדווחת.
איפה את היום?
אני: מפרטת מה אני עושה היום, ומציינת שאני צריכה להגיע גם לקניון לקנות כל מיני דברים.
הוא: אז ככה, בקניון...

****

דקה לפני הזמן, אני כבר נמצאת במסדרון, מסתכלת ימינה ושמאלה אולי בדיוק עובר מישהו שאני מכירה.
המון תסריטים עוברים לי בראש בדקה הזאת. ואם ייכנס מישהו שאני מכירה? ואם מישהו יגיד משהו? יעשה משהו?
אבל חובבת אתגרים שכמותי תיסוג?

בדיוק כשאני עומדת להכנס בפתח הדלת אני שומעת מישהי אומרת

'שירותי הנשים זה כאן'

אני מסתובבת, מסתכלת עליה, ומחייכת, 'תודה, אני יודעת'
ונכנסת לשירותי הגברים.

מחפשת מקום לעמוד (ההוראה היתה לא להכנס לתא), מציינת לעצמי שרואים שבדיוק ניקו כאן,

מסתכלת על הטיימר של האייפון (איזה מזל שיש טכנולוגיה משוכללת כזאת. מה סאביות היו עושות פעם?)
מוודאת שהוא אכן מכוון על חמש דקות, ומפעילה.
היד נכנסת אל מתחת לחצאית (פריט לבוש כל כך נוח ושימושי, בחיי),

מישהו פותח את אחת מדלתות התאים, ניגש לרחוץ ידיים, וקולט שאני שם,
מסתכל עלי במבט משתומם. אני מחייכת אליו והוא יוצא.
ממשיכה.

עוצמת עינים, מרגישה את האצבעות שלי נרטבות, מישהו נכנס והלב שלי קופץ.

הוא מסתכל עלי, ואני עליו. אין לי משהו מחוכם להגיד, אז אני שותקת.

הוא יוצא, וחוזר שוב (בטח יצא לבדוק אם לא טעה בשירותים, אני חושבת לעצמי)
נעמד, מסתכל עלי, אני מחייכת קצת במבוכה
'תהיי פה עוד הרבה זמן?'

'לא, כמה דקות'

הוא מהנהן ויוצא.

אני מפעילה שוב את הטיימר (לא מבזבזת זמן על שיחות באמצע משימה)
ושוב עוצמת עינים, מנסה לשכוח איפה אני ולהתמסר לתחושות.

הטיימר מצלצל, אני ניגשת לשטוף ידיים ויוצאת.

ליד פתח היציאה עומד אותו אחד מקודם, אני מחייכת אליו ועוברת על פניו כדי לצאת מהמסדרון
חזרה אל איזור החנויות בקניון,
'אז ניצחת בהתערבות או לא?'

אני מסתכלת עליו בהפתעה, ואז מחייכת

'ברור שניצחתי'

מה, לא?

:)

ואולי אני סתם מנסה, ולא באמת צריך להבין.
אולי עדיף לתת להרגשה להציף, למלא, לתת אנרגיה.

ואולי אני פשוט מתגעגעת.

אז אני עם בוטן אחת, אהובה,
מדברות על אמנות, יופי, תמונות ופסלים,
מדפדפות בספר ואני שומעת, מקבלת הסברים,
מתעניינת

ופתאום -
טוויסט בדס"מי לא צפוי -

ריי מן, אומן ופסל (בוטן, תקני אותי אם אני טועה)
תראו בעצמכם

:))

אני יודעת שאפשר גם אחרת
אבל אני אוהבת ככה
לא הכל צריך לגלות מיד
יש גם קסם בצעדים הקטנים
בגילוי של טפח ואחר כך טפחיים
לא צריך למהר
יש הנאה בבניה של אבן אחר אבן
בהנחת היסודות
בצפיה לדברים שעוד מחכים בהמשך
בידיעה שזו רק ההתחלה...

😄

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4130673,00.html

בדס"מ כנושא פופוליסטי בעיתון אינטרנטי...

ב WAZE יש אופציה של בחירת קול הדובר (גבר או אישה) ויש גם אפשרות לבחור איזו צורת פניה מועדפת.
אם בוחרים את האופציה של צורת פניה לאישה (כך שההוראות הן 'בכיכר פני ימינה' וכו')
הגדרות - כלליות- עברית (לשון נקבה)
אז בהגעה ליעד שומעים:

'הגעת ליעד. מהממת.'


:-)))

אבל יש גבול.

לכל מי שחושב שזה נחמד להפיץ שמועות על אנשים,
לכל מי שחושב שזה מגניב לשחק באנשים,
לכל מי שחושב ששקרים זה כאן,
הפוסט הזה מוקדש לכולכם...

אני מבינה שהחיים שלי מעניינים, כדאי שתתעניינו באלה שלכם.

ולכל מי שתוהה, החליט, וגם חרץ דין אז הנה הבהרה:

אני לא בקשר עם אף אחד.
אני מחפשת קשר, מדברת, וגם, כמה מזעזע, יוצאת לדייטים ומנסה להכיר.
אבל לצערי, אין לי קשר, לא הייתי בקשר כבר הרבה מאוד זמן, וכפי שזה נראה כרגע - אני כבר לא בטוחה שבא לי בכלל קשר

הגזמתם לגמרי!

(הפוסט הזה לא יישאר באוויר הרבה זמן)

מסתכלת על השנה שחלפה וחושבת שזו היתה אחת השנים הכי קשות שהיו לי עד כה (ומקווה שלא יהיו עוד קשות כמוה)
פרידה (שהיתה ממש ערב ראש השנה הקודם), פיטורים, ועוד כל מיני דברים שהפילו אותי לרצפה.
איפה שהוא בתחילת השנה איבדתי את עצמי לגמרי.
והשנה הזאת היתה תהליך של מציאת עצמי בחזרה, אבל משופרת - חזקה יותר, טובה יותר, שווה יותר...
ו-וואלה, התגעגעתי לעצמי 😄

ועכשיו כשאנחנו נמצאים רגע לפני סוף השנה
אני רואה כמה כח יש בי, ונחישות, ועוצמה. והם עוד יבואו לידי ביטוי בכל מה שאני אעשה השנה.
אני רואה כמה רכות, נתינה ואהבה יש בי, ויודעת שגם הם יבואו לידי ביטוי.
אני מסתכלת על החברים שרכשתי, חלקם כאלה שתמכו ועברו איתי כברת דרך, מי יותר ומי פחות,
ומרגישה אסירת תודה שיש לי חברים כאלה.
אני מסתכלת על עצמי ושמחה על הדרך שעברתי, על כולה, כי בלי להיות כל כך למטה לא הייתי יכולה לעלות כל כך למעלה.

ועוד יש דרך לעבור, אבל היא כבר תהיה שייכת לשנה הבאה...

אז שתהיה שנה טובה, מה טובה - מעולה!

אופטימית :))