תמיד אופטימית

15:15 היא העיפה מבט בשמיים המעוננים מנסה להזכר מה אמרו בתחזית.
הרוח העיפה כמה שקיות ריקות, ואחת מהן הסתבכה סביב העקב שלה, והיא ניערה את הרגל כדי להפטר ממנה.
הסמס שהיא קיבלה היה מאוד ברור - 'חכי בתחנה של 405 בשעה 16:00 כשתגיעי תשלחי הודעה'
היא הציצה בשעון, והגבירה את קצב ההליכה, כמעט רצה.
הוא לא הוסיף הנחיות וזה היה נראה לה משונה. בכל הפעמים הקודמות היא קיבלה הנחיות מדויקות ממנו, מה להביא איתה, מה ללבוש, איך להתאפר. והפעם - רק הסמס היחיד הזה.
היא התלבשה כפי שהבינה שאהב, נעלה את הנעליים שפעם אמר שהוא אוהב עליה, למרות שהיו הנעליים הכי לא נוחות מבין כל הנעליים בגלל שצבטו את אצבעות הרגליים כשהלכה. התאפרה מעט, מניחה שעדיף משהו על פני כלום כי תמיד היה מבקש ממנה להתאפר.
אולי זה סוג של מבחן, חשבה לעצמה בעודה הולכת לתחנת האוטובוס. אולי הוא רוצה לראות מה אלבש כשהוא לא נותן לי הנחיות.
מהסמס שקיבלה לא היה לה ברור אם עליה לשבת או לעמוד בתחנה. כשהגיעה לתחנה ראתה שממילא כל המושבים היו תפוסים, לכן נעמדה באחת הפינות כך שאפשר יהיה לראות אותה מהכביש, וחיכתה.

אמבולנס חלף על פניה בצפירות גבוהות. היא הביטה בו מתרחק, מנסה לנחש אם הוא בדרך לקריאה או שכבר החולה נמצא בפנים ועושה דרכו לבית החולים. מן משחק כזה ששיחקה בינה לבין עצמה.

16:00 היא הרגישה איך הלב שלה פועם חזק. הוא תכף יגיע, ידעה. תכף תעצור לידה מכונית ודלת תפתח והיא תכנס פנימה ותחייך אליו. כבר עבר הרבה זמן מאז ראתה אותו בפעם האחרונה והיא ציפתה לפגישה המחודשת בדריכות והתרגשות.
'אני מחכה בתחנה' שלחה סמס.

16:15 טיפות קרירות של גשם סתווי התחילו לרדת, מנקדות את המדרכה והחלונות של המכוניות שחלפו על פניה.

16:30 אצבעות הרגלים כבר נרדמו בזמן ההליכה, לחוצות בתוך הנעליים הלא נוחות. עכשיו הן כבר התחילו לכאוב, והיא ניסתה להעביר את משקלה מרגל לרגל.

17:00 היא חלצה את הנעליים, עומדת יחפה על משטח הבטון הקר והרטוב של תחנת האוטובוס. השיער הרטוב נדבק ללחייה, והיא רעדה מקור. בפעם המי-יודע-כמה היא הציצה בטלפון הנייד לראות אולי התקבל עוד סמס בלי שתשים לב.
העננים בשמיים קיבלו גוון כהה יותר, וריח הגשם שבדרך כלל אהבה התחזק עם התעבות הטיפות שירדו עליה והיכו ברעש בגגון של תחנת האוטובוס.

18:00 המנורה שאמורה היתה להאיר את התחנה לא עבדה, והא חששה שאם יעבור לא יראה אותה, אבל לא יכלה לעבור למקום מאור יותר כנגד ההוראה המפורשת שלו.
כפות הרליים שלה היו לבנות מקור, אבל היא נשארה עומדת. מחכה.

18:15 התיעצות עם חברות הביאו אותה, למרות ההוראה המפורשת לחכות עד שתשמע ממנו, לשלוח סמס נוסף. 'מחכה בתחנה'.

18:59 רגליה כשלו, והיא התיישבה על משטח הבטון הקר והלח, מציצה שוב בנייד שלה. אין הודעות חדשות.


ועכשיו למשאל קוראים קצר (יש לי בכלל קוראים?) - להמשיך?