19:15 ההתלבטות מה לעשות עכשיו, יותר משלוש שעות אחרי שהגיעה לתחנה נגדעה כשזוג נעליים חומות, גבוהות, גבריות, נעצרו לידה. מבט כלפי מעלה הראה שבעל המגפיים לובש ג'ינס בהיר, וחגורה, אבל למעלה מזה היא לא הסתכלה.
'אני עובד פה ממול, את מחכה כבר הרבה זמן...'
היא הנהנה
'הרבה אוטובוסים עברו, את מחכה למישהו?'
'כן'
'את עדיין חושבת שהוא יגיע?'
היא משכה בכתפייה. איך אפשר להסביר למישהו זר משהו שלפעמים אפילו לעצמה היא לא מצליחה להסביר.
'את צריכה להגיע לאן שהוא?'
עכשיו היא הסתכלה עליו. נראה נחמד. איך לענות לשאלה שלו?
'לא בדיוק. מחכה שיאספו אותי' אמרה לבסוף.
'לא נראה לי שמישהו יגיע...את רוצה טרמפ הביתה?'
היא נעמדה. 'לא צריך. תודה. אני אלך, זה לא רחוק....'
'ככה?' הוא הביט על כפות רגליה שהיו עטופות בגרביים רטובות ומלוכלכות.
היא שוב משכה בכתפיה.
'נו, בואי' הוא חייך אליה. 'אני לא מסוכן'
היא היססה והוא הושיט לה יד 'אני ארנון'
'סיון'
הוא התחיל ללכת, והיא פנתה ללכת אחריו.
פנסים של מכונית חונה האירו לפתע את התחנה החשוכה, ולרגע היתה משוכנעת שראתה אותו פעם, ככה, מאחור.
19:23 'אני אחכה כאן למטה' אמרה כשפתח את הדלת לבניין המשרדים בו עבד.
'זה יקח כמה דקות, אני צריך לאסוף את הדברים שלי, לנעול...בואי נעים למעלה'
'לא. זה בסדר'
19:30 שער החניה נפתח, ומכונית נעצרה לידה.
'בואי' הוא קרא לה דרך החלון הפתוח
היא שוב היססה. מה יקרה אם פתאום האדון שלה יגיע והיא לא תהיה בתחנה? הגשם ששוב התחיל לטפטף הכריע את הכף והיא פתחה את הדלת והתיישבה במושב שליד הנהג.
19:45 'כאן את גרה?'
'כן, תודה'
'למה נוסעת אחרינו מכונית?'
היא הסתכלה עליו בהפתעה, 'מה?'
'מהרגע שלקחתי אותך עד עכשיו. מכונית כחולה, נשמע לך מוכר?'
'לא' היא הביטה אחורה, אבל לא ראתה כלום.
'היא עצרה וכיבתה אורות' הוא אמר. 'את בסכנה?'
'לא מה פתאום?'
'ראיתי את זה' הוא רכן לעברה והיא נרתעה לאחור ובכל זאת הצליח להסיט את החולצה שלה הצידה, חושף חבורה גדולה בגווני כחול-סגול. 'מי מרביץ לך?'
היא נענעה את ראשה 'לא, זה לא ככה...'
'אני לוקח אותך למשטרה'
היא פתחה את חגורת הבטחון וביד השניה את הדלת.
'חכי!'
19:45 כשהגיעה הביתה גילתה ששכח ה באוטו שלו את התיק שלה, ועכשיו היתה בלי כסף, בלי טלפון נייד, ובלי מפתחות הבית.
היא השעינה את הראש על הקיר של חדר המדרגות מקווה שהשכנה שאצלה מפתחות נוספים לדירה תגיע מהר.
הדלת של חדר המדרגות נפתחה, והאור נדלק, מסנוור.
'הנה את' אמר קול מוכר
המשך יבוא....
לפני 14 שנים. 23 בספטמבר 2010 בשעה 15:45
