לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

תמיד אופטימית

כל מה שכתוב כאן הוא מציאות או דמיון, או ערבוב.

**אופטימית**
Optimist: Person who travels on nothing from nowhere to happiness
(מארק טויין, ותודה ל Kohinoor)


נא לשמור על זכויות היוצרים - אין להעתיק, לשכפל, להדפיס, לשכתב, או להקריא בלוג זה.
לפני 14 שנים. 21 באוקטובר 2010 בשעה 17:17

מאוד מבולבלת.
כמעט ומחקתי את הפוסט הקודם שנכתב במוד אחר של מצב רוח. אבל יש מי שהגיב, ולא נעים.
וחוץ מזה, בעיקרו של דבר, הוא עדיין מדוייק.

מרגישה כאילו אני על רכבת הרים. דברים משתנים סביבי ברזולוציה של דקות, ואני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי בכלל, ומאלה שאיתי (ואם הם בכלל איתי).
אני כן יודעת מה אני רוצה בטווח הארוך, אבל זה לא רלוונטי לכאן ועכשיו, מעבר לכך שההחלטות שאני מחליטה היום ישפיעו על הטווח הארוך בדרך זו או אחרת.
אני יודעת שזה נשמע סתום, אבל אני מן הסתם לא יכולה לפרט, וגם לא ממש רוצה.
מנסה לחשוב מה טוב לי ומה נכון לי לעשות עכשיו. להוציא מהמשוואה רגשות, ציפיות, ואת האנשים הקשורים בהחלטות האלה, ולנקות את כל רעשי הרקע.
וגם כשאני מנקה הכל ,(או כמעט הכל), קשה לי לדעת מה נכון לי לעשות. פוחדת להפגע, פוחדת להרגיש יותר מדי, לתת אמון ולגלות שהוא ניתן במקום הלא נכון. ומצד שני, רוצה, כל כך רוצה להיות שם. ומצד שלישי (תכף יהיה גם רביעי) חושבת שאולי מגיע לי יותר ממה שאני מסתפקת בו כרגע.
מצד רביעי - אני בכלל רוצה יותר כרגע?
מבולבלת, כבר אמרתי ?


יהלום נא - אני לא יודעת מה הרקע, אז תתייחסי לדברי בעירבון מוגבל.
אי אפשר לנקות רגשות, ציפיות ואנשים. זה מה שמרכיב את המצב, ואם את רוצה להבין מה את רוצה את צריכה רק לשחרר את הלחץ.
אז תפגעי. SO ?
אז תבכי קצת, ואז תתחזקי כי ככה גדלים.
תהני ממה שיש להנות עכשיו, ואם תרצי יותר, תבקשי.
ואם לא, להמשיך הלאה. לפחות תדעי שהיית שם, ניסית. נתת את כולך
תרשי לעצמך להיות.
זה הכל
}{
לפני 14 שנים
זמרת ברים​(נשלטת) - זה מפחיד.
לתת שם את כולי, לנסות (לא חושבת שיש שם מה לנסות. רק להיות), כשאני יודעת שיש פוטנציאל להפגע. אפילו פוטנציאל גדול. כמה פעמים אני יכולה לכאוב (בלב)?
כמובן שיש גם את האופציה שאני אצליח לקחת משם רק את הטוב ולא להפגע בכלל. זאת האופציה שקוסמת לי.
אבל היא רק אופציה. ואני - פחדנית כנראה.

}{
לפני 14 שנים
מישלי - את אולי הרבה דברים (נפלאים), אבל פחדנית - את לא !

מה שכן, את אשה מתוקה, כנה ואמיתית, אמיצה ורגישה ובעיקר רצויה...

חיבוק
}{
לפני 14 שנים
זמרת ברים​(נשלטת) - אין לי מילים להגיב למה שכתבת.

חיבוק בחזרה
}{
לפני 14 שנים
יהלום נא - הלב שלנו גדל, הכאבים האלה הם כאבי גדילה.
אבל אם תשמרי אותו בצמר גפן, הוא לא יגדל
רק יתכווץ
אין דרך אחרת
כמה שזה כואב
זו הדרך היחידה
}{
לפני 14 שנים
זמרת ברים​(נשלטת) - צודקת.
אין לי כוונה לשמור עליו עד כדי כך.
ואם זו הדרך, אני כל מה שנותר לי זה להמשיך ולבטוח, גם בעצמי שאהיה מספיק חזקה, וגם באנשים שבחרתי נכון את חברתם.

תודה,
}{
לפני 14 שנים
הקול​(שולט) - אשה חכמה,
אני י ו ד ע שתדעי לבחור בחירות נכונות לך,
וגם אם מדי פעם תכשלי בבחירה, תדעי להסיק מסקנות ולהפיק לקחים כדי להמשיך בדרך, בדרך שלך.

זמרת, להיסוסים יש בהחלט מקום,
החשוב הוא בסופו של היסוס לקבל החלטה, ללכת איתה,
וללמוד מטעויות אם נעשו.

אבל את כל זה את יודעת, אני רק מדקלם לך כדי שתשמעי את זה ממקום שהוא מחוץ לראשך.

}{
לפני 14 שנים
זמרת ברים​(נשלטת) - אתה יודע שאת כל זה אני יודעת.
וכשהבחירה נעשית ממקום נכון, אז היא לא יכולה להיות טעות. היא יכולה להיות מתאימה לרגע נתון ולא לרגע שאחריו, אבל טעות היא לעולם לא יכולה להיות.

ובסופו של היסוס יש בחירה. והחלטה. וזה בדיוק מה שכתבתי הבוקר בפוסט חדש.

}{
לפני 14 שנים
אלפונסינה של הים - תמיד יש את האפשרות להפגע. לטעות.

אבל גם להצליח. לצמוח.

מגיע לך יותר, ואת תגיעי לזה. אני יודעת ואת יודעת.

ואת מוקפת באנשים שאוהבים אותך ורוצים בטובתך. וגם את זה את יודעת :)

}{
{}
לפני 14 שנים
זמרת ברים​(נשלטת) - צודקת.
כמעט תמיד יש את האופציה לכאוב.
אבל מכיוון שיש גם את האופציה לצמוח אז חבל לפספס אותה.
מה זה יותר? יותר ממה? מגיע לי הכל. לא יותר ולא פחות.
ואת זה אני מאפשרת לעצמי לקבל.

ויודעת. גם יודעת שאת אחת מהם.
תודה

}{
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י