תמיד אופטימית

לא פעם אני מוצאת את עצמי מתלבטת. ההתלבטות היא לא רעה בפני עצמה, היא דווקא מאוד לגיטימית. והיא הרבה פעמים גורמת לנו להכיר את עצמנו מול הפחדים שלנו.אלא שכשאני מתלבטת אני לא עושה כלום. לא הולכת לא ימינה ולא שמאלה. מתלבטת

ואני דווקא אוהבת להתקדם, לחקור, לגלות דברים חדשים על עצמי או על בכלל.

אז מגיע רגע הבחירה.
אי אפשר באמת לדעת מה עדיף - שביל ימין או שביל שמאל. דווקא סביר להניח שבשניהם יש אבני נגף, וגם רווחים. אין אף אחד שיכול לתת לנו נתונים שיהיו לנו מספיקים כדי לבחור בוודאות. אי הוודאות היא הנפוצה ולא ההפך.

אז מה שצריך זה לבחור. מתוך מודעות. לא כי כולם בוחרים ככה, ולא כי ככה 'נכון' בעיני אחרים, אלא כי ככה אני בוחרת. אפילו לא חייבים סיבות.
ומה שעוד צריך זה צידה לדרך. לבטוח בעצמי שלא משנה במה בחרתי אדע לעצור כשצריך, אדע להתמודד עם הקשיים שיעלו, וגם להנות מהרווחים. אדע לבנות תחנות עצירה, שבהן נכון שוב להתלבט אם להמשיך הלאה או ללכת אחורה או בכלל לפנות בהתפצלות הבאה. לדעת שתמיד יש סיכונים, בכל דרך שבה אנחנו בוחרים, להסתכל להם בעיניים, ללמוד להכיר אותם (כן, יש גם הפתעות בדרך, אבל את מה שידוע כבר), לקחת נשימה עמוקה, ולבחור.

וכל עוד אני בדרך בה בחרתי, להיות שם הכי שאפשר. לא להתעסק עם מה שיש בשביל האחר, אלא למצות ככל האפשר את הדרך שלי. עד תחנת העצירה הבאה.

ככה אני בוחרת לחיות את חיי.