טוב, הבנתי. אז או שאף אחד לא קורא את הבלוג שלי, או שמה שאני כותבת לא מעניין, אלא אם מפטרים אותי 😜
אז מכיוון שלישון אני לא מצליחה (ככה זה כשחושבים יותר מדי, המוח לא מסכים לכבות)
אז אני אמשיך מאיפה שהפסקתי.
היום קיבלתי את המכתב. ידעתי שהוא בדרך, וחשבתי שזה כבר לא יעשה לי כלום.
אבל כדרכם של מכתבים, למידה הכתובה יש כוח אחר, וזה כן השפיע עלי.
אחר כך הבוס הכמעט לשעבר אמר שהוא מוכן לתת לי מכתב המלצה ושאני יכולה גם לתת את הטלפון שלו, ואני תהיתי איך יכול להיות שאני אתן למישהו שמראיין אותי מכתב המלצה מהבוס שפיטר אותי.
ואז הוא גם אמר שבהמשך השבוע תגיע המחליפה שלי (וכמה מפתיע, היא עבדה איתו במקום העבודה הקודם שלו), ושהוא מאוד מבקש שאני אהיה נחמדה אליה. ברור. אני נחמדה לכולם.
יש לי חודש חפיפה איתה. חודש. זה קצת הזוי בעיני, ומצד שני אין כרגע משהו בחיים שלי שלא נראה לי הזוי, אז זה רק מצטרף לרשימה ארוכה של דברים.
יצאתי מהחדר שלו, הלכתי למשרד שלי, התיישבתי מול המחשב, ופשוט לא רציתי להיות שם יותר. חודש. עם מישהי שמציצה לי מעבר לכתף, ואני צריכה להיות נחמדה. טוב, כבר עברתי דברים יותר גרועים.
במקום לשבת שם, הלכתי לאתר אנשים אחרים בחברה שיוכלו לתת לי מכתב המלצה וגם יסכמו להיות ממליצים טלפוניים (זה כמו חבר טלפוני?). מצאתי לא מעט. טוב, אחרי עשר שנים זו לא חוכמה.
זהו. נגמר העדכון. לי זה היה מאוד מעניין 😄
לפני 14 שנים. 31 באוקטובר 2010 בשעה 22:55
