למה לדבר רק בקילוגרמים?
להשקל אני נשקלת רק אחת לשבוע (אלה ההוראות, ואני ממלאת הוראות בקפדנות 😄 )
אבל ללבוש בגדים זה דבר יומיומי, ואת הכיף בללבוש כל פעם בגדים במידה ההולכת וקטנה, יש לי כל יום מחדש.
את הכיף בלעבור ליד החנויות למידות גדולות ולדעת שנפרדתי מהן.
את הכיף בלמדוד ג'ינס או חולצה, ושהמוכרת תגיד לי 'את צריכה את זה במידה יותר קטנה', כי אין לי עדיין יכולת לאמוד את עצמי נכון.
בכל שלב אני מסלקת את הבגדים הגדולים מדי, אלה שכבר לא יושבים יפה, שלא מחמיאים (יש גם מחוך ובגדים למסיבות אם מישהי רוצה) מוסיפה בגדים מתאימים למידה החדשה (טוב, לא ממש יכולה לקנות מלתחה חדשה כל חודש חודשיים, אבל אין ברירה וכמה פריטים נרכשים בכל זאת) ובמדף העליון יש גם כמה פריטים שמחכים לי. הם שם כדי להזכיר לי לאן אני רוצה להגיע. ואני מדמיינת כמה כיף יהיה ללבוש אותם, בלי להתאמץ,, וכמה אני אהנה לראות את עצמי לובשת אותם, והמחשבה הזאת נותנת לי עוד מוטיבציה להמשיך, ומחייכת אותי.
אז תקראו לי שטחית, מה אכפת לי?
לפני 13 שנים. 15 במאי 2011 בשעה 18:07
