לפני 13 שנים. 14 במאי 2011 בשעה 12:03
את, כן את.
אני לא יודעת מי את יותר. בשלוש השנים האחרונות, אולי יותר (מי סופר?) היית חלק ממני. היית אני. ואני לא רוצה בך יותר.
את לא מתאימה לי.
אני רוצה את עצמי בחזרה, כמו שאני זוכרת, עם שמחת החיים, הבטחון העצמי, החיוך שלא נגמר... ואת סתם מפריעה. אולי פעם היית אמצעי הגנה, אבל כבר מזמן שאת רק מכשול.
אז אני בונה לי אותי מחדש, ואותך אני מגרשת. את היא כל מה שלא רציתי אי פעם להיות, ואיכשהו הפכתי להיות. מתוך הזנחה, או חוסר תשומת לב, או סתם טעויות על גבי טעויות. מה זה בעצם משנה?
אני כבר אחרת, אם לא שמת לב (זה בסדר, גם לי היה קשה לשים לב), ואין לך יותר מקום כאן. קחי איתך את כל מה שהבאת, ולכי לך. יחד עם הקילוגרמים, צריך להשיל עוד כל מיני מטענים בצד הדרך.
אני אסתדר הרבה יותר טוב בלעדיך.
:)
