מלמעלה יורד גשם, ומרטיב אותי. אני לובשת שמלה דקה שעוצבה מחדש על ידה, כך שהשדיים והתחת בכלל לא מכוסים, ומעיל פתוח שמגיע עד המתניים. מרגישה את טיפות הגשם על הגוף שלי, קרירות ורטובות, כניגוד לרטיבות הנוזלת בין הרגליים שלי שהיא דווקא חמימה.
אנחנו עוברים ליד קבוצת אנשים, והם מסתכלים עלינו לא מבינים מה הם בדיוק רואים. השרשרת שהיא מחזיקה ביד, מחוברת לקולר המתכת החדש שלי, והם שניהם מבריקים באור פנסי הרחוב. אין איפה להסתתר, וגם הפניית הראש שלי לא ממש מצליחה להדחיק את זה שהעיניים של עוברי האורח נעוצות בי.
הפטמות שלי עומדות, ולא ברור לי אם זה בגלל הקור, הגשם, או ההתרגשות והחרמנות.
היא מחייכת, והיא כל כך יפה בעיני. אני מסתכלת על שני הגברים שהולכים לצידנו, רואה את החיוך שלהם, וזה מחמם אותי מבפנים. ההנאה של כולנו כל כך מוחשית לי.
'תרימי את הראש', היא אומרת, מזכירה לי את מה שהם אמרו לי כבר קודם.
'תסתכלי להם בעיניים' אומר המאסטר, ואני מצייתת למרות שזה קשה. בלי להתכוון בכלל, מתגנב לו חיוך על השפתיים שלי, קצת ממבוכה, קצת מהשפלה, וקצת מהנאה מהסיטואציה. בכלל, לאורך כל הערב הזה, רגשות שונים התערבבו בי בלי הפסקה, בלי שאוכל ממש לדעת מה יש יותר - כאב או הנאה, השפלה או כיף, כי בכל שניה הכף נטתה לצד אחד ומיד אחר כך השתנתה, והכל התערבב לו ביחד למין רגש אחד מסחרר ולחיוך שכל הזמן ריחף על השפתיים.
חוזרים הביתה, ממשיכים את הערב בדברים אחרים, ארבעה אנשים שמתחברים, מוצאים מכנה משותף, מבלים ביחד מתוך אמון. זה פשוט כיף גדול. אני מרגישה חופשיה איתם, יכולה להיות אני ולא לחשוש שמי מהם ישפוט אותי על כך, מרגישה אהובה ועטופה גם כשאני מושפלת, מוצלפת, ומשומשת.
תודה לכם על ערב מדהים מדהים.
תודה למאסטר שלי, על המקומות שאתה לוקח אותי אליהם, על מה שאתה מאפשר לי, על מה שאתה נותן לי. אני אוהבת אותך כל כך הרבה!
וחוץ מזה, הנה לכם עוד זוית ראיה על החוויה :)
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=1574
