לפני 10 שנים. 18 במאי 2014 בשעה 21:12
כשהמשחק של מכבי מתחיל והם מכדררים את הכדור מצד לצד במגרש, הכדורים שלנו כבר תקועים בכוס שלי.
כל היום הייתי חרמנית, אבל עכשיו, מול המשחק, אני עוד יותר. זה פשוט - כשמכבי קולעים סל אני צריכה לקפוץ, וכשאני קופצת הכדורים בתוך הכוס זזים, וכשהם זזים...אז אני עוד יותר חרמנית.
לא יודעת כמה פעמים קפצתי (כמה סלים היו? לא יודעת, רק יכולה להגיד ש 98 נקודות זה המון סלים!), רק יודעת שככל שהמשחק התקדם הפכתי ליותר ויותר חרמנית, הרגשתי איך הירכיים שלי הופכות דביקות ורטובות, ורציתי שיקלעו שוב ושוב (בעצם, אולי זו אני שהביאה לניצחון??).
רציתי את מגע הידיים של המאסטר, שיכאיב, שיגע כמו שהוא יודע, אבל באמצע המשחק אי אפשר להפריע.
בסוף המשחק, כשמכבי קיבלו את הגביע, אני קיבלתי את מנת הכאב שלי והתחננתי לגמור...
