ונטילציה זוגית!

שנתיים פחות 3 חודשים, אבל מי סופר...
כמה עברנו בתקופה כה קצרה,
אנשים לא עוברים כלכך הרבה תהפוכות בתקופת חיים שלמה!
אבל למדנו כבר,
כמה נמוך וכואב שזה נופל,
ככה גבוה וקרוב זה מרגיש אח"כ, נכון?

ילד שלי, כמה דיברנו על הרגע הזה,
הזויים שכמונו, איך ממקום של נתק מוחלט וסרוב להכיר בנוכחות, נגיע למצב כזה של חיבור!?
הזויים!!! האומנם!?
כמה זכינו שנינו...
זכינו להכיר, להתחבר, לאהוב בכזו אמת, בכאלה עוצמות...
זכינו בעיקר כי הבסיס לכל מה שאנחנו זה הוא!
כי אחד הוא ואין שני לו! לא יהיה גם!
הוא שמאפשר לנו (לך ולי, לו ולי) להיות הצמד שאנחנו!
לנו, לשלושתינו, להיות מה שאנחנו!
רק צריך לזכור...
לאט, לאט...
תמיד תוך ביקורת המציאות,
תמיד לאפשר למציאות לחלחל להכרה, לאפשר להכיל...
אנחנו חווים חלום שהופך למציאות,
מציאות שרוקמת עור וגידים ועדיין מרגישים הזויים, לא!?

שני אנשים שלעולם לא היו ניפגשים,
לאט נחשפים זה לעולמה של זו ולהיפך,
לאט חושפים מסודותיהם הכמוסים ביותר זה לאוזנה של זו ולהיפך,
לאט מבינים עד כמה עולם הרגש והפנטזייה שלהם משלימים זה את של זו,
לא שהיו חוסרים במודע,
אבל גם לא היו פנטזיות שכאלה עד שפגשנו...
מעולם לא הייתי חושבת לחפור במקום הזה לו לא היית האת שלי...
כמעט שנתיים חופרת ומגלה עולמות מופלאים בתוכי,
דרכך,
בזכותך,
תמיד בזכותו!

עברנו המון יקר שלי,
אך כנראה שזו הדרך היחידה שלנו להגיע ולהיות מה שאנחנו!
הייתי עוברת הכל שוב!
מבלי להסס!
את רגעי הכאב ושיברי האמון,
בכדי לחוש את הקירבה העצומה הזו, את האהבה המדהימה הזו!
יודעת שמן הסתם עוד יהיו לנו כאלה במהלך הדרך,
רוצה להאמין, שכתמיד, נוכל גם להם!

יום חמישי האחרון היה אחד המדהימים עבורי!
בזכותך!
בזכותו!
שבגדולתו איפשר והסכים שלא רק לאפשר אלא להפוך ולהיות חלק!
תמונת מבטך הנבוך בעודי פותחת את הדלת,
(חחח חולצת כפתורים! מחונך שלי...)
תחושת ההחמצה על שפיספסתי את לחיצת היד...
חווה את הערב הזה בלי סוף בסופ"ש,
את המעט שעשינו,
את כל מה שהתחננת במבט שאפסיק כי היית כלכך נבוך,
את ההמון שהחזקתי עצמי מלעשות כי ידעתי שהזמן דוחק...
אוווףףףף ...הזמן הזה! מה הוא רץ לו כלכך מהר!? לאן הוא ממהר!?
תאט שניה, תן עוד הזדמנות להאריך את העונג הזה...
ואולי טוב שכך,
בטוח שטוב שכך!
היה בדיוק אהוב שלי!
בדיוק במידה שהשאיר רעב עצום לעוד...

עכשיו יש לנו על הפרק צ'ק שחובה לפרוע,
ושייט אחד שמפנטזת עליו בלי סוף!



Feels like the begining of an era...
[b]